הזעזוע בגרמניה: "משהו נשבר עבור היהודים בברלין"

בקהילה היהודית בגרמניה מודאגים, מאוד, מתוצאות הבחירות בברלין ובמקלנבורג־מערב פומרניה, שהתקיימו שבועיים בלבד לאחר הישג משמעותי נוסף של מפלגת ה־AfD בסקסוניה־אנהלט. בברלין זכתה מפלגת השמאל הקיצוני "די לינקה" במקום הראשון, בעוד במקלנבורג־מערב פומרניה היתה ה־AfD המפלגה הגדולה ביותר.

עבור רבים ביהדות גרמניה, התוצאות מצביעות על תהליך רחב יותר: התחזקותן של מפלגות הנמצאות בשולי המפה הפוליטית, מימין ומשמאל, וצמצום כוחן של מפלגות המרכז.

החשש אינו שכל מצביעי המפלגות הללו הם אנטישמים. רבים מצביעים על רקע נושאים כמו יוקר המחיה, מחירי הדיור, הגירה וביטחון. אלא שבקהילה היהודית חוששים מכך שההצבעה למפלגות הקיצון מעניקה כוח פוליטי גם לזרמים בתוכן, המביעים עוינות כלפי ישראל או כלפי יהודים.

השמאל - בעיה גדולה יותר מהימין

בקהילה היהודית גם מודעים לעובדה שאמנם שלוש מערכות הבחירות נערכו במזרח גרמניה, אולם גם בסקרים כלל־ארציים רואים כי 43 אחוזים מתושבי המדינה מצביעים למפלגות קצה פוליטי מימין ומשמאל.

מבחינת היחס לישראל, נכון לעכשיו השמאל הגרמני מהווה בעיה קשה יותר לישראל מאשר הימין. אם ב־AfD עדיין ניתן למצוא גם גורמים המביעים תמיכה בישראל, הרי בשמאל הרדיקלי הגרמני מתקיים בשנים האחרונות ויכוח חריף יותר על ישראל, הציונות וזכותה להתקיים.

מערכת הבחירות בברלין המחישה מחדש את המתח הזה. "די לינקה" השיגה את התוצאה הטובה בתולדותיה בבחירות לבית הנבחרים של ברלין, ומנהיגתה, אליף ארלפ, עשויה לעמוד בראש הקואליציה שתנהל את הבירה, אלא אם השותפות האפשריות שלה, הירוקים והסוציאל־דמוקרטים, אכן יעמדו במילתם ולא ייכנסו לקואליציה ללא מאבק אמיתי באנטישמיות במפלגה.

"באופן אירוני הייצוג הפרלמנטרי של האנטי־ציונות, או ליתר דיוק השמדת ישראל, של מהגרים ערבים ושל ילדים גרמנים מפונקים ופריבילגיים, אשר מציפים את רחובות ברלין בקריאות הקרב האנטישמיות והמאדירות את הטרור שלהם 'אינתיפאדת אללה' במשך כמעט שלוש שנים - הוא כעת הכוח הפוליטי החזק ביותר בבירה", כתב אתמול פיליפ פיימן אנגל, עורך העיתון היהודי־גרמני "Jüdische Allgemeine".

"הסבא והסבא רבא של מצביעים גרמנים מהשמאל קראו 'אל תקנו מיהודים', 'יהודים תחזרו לפלסטין' ו'היהודי הורג את העם הגרמני'", הוסיף פיימן אנגל תוך קריאה למפלגות המרכז שלא להקים קואליציה עם מפלגת "די לינקה".

"צאצאיהם כיום שרים, רק בצורה מעט ישירה יותר, 'אל תקנו מוצרים ישראליים', 'יהודים תצאו מישראל' ו'עצרו את רצח העם של ישראל בפלסטין'...יותר מ־24.8 אחוזים הצביעו למפלגה הזו. מה עלה בגורלה של העיר הזאת, שהיתה פעם כל כך ראויה למגורים, עם אנשיה, שהיו פעם כל כך חביבים? משהו פשוט נשבר עבור רוב הברלינאים היהודים".

המצוקה גוברת

גם יו"ר מועצת הקהילות היהודיות בגרמניה, ד"ר יוזף שוסטר, קרא ל־SPD ולירוקים שלא להקים קואליציה עם "די לינקה", לאחר שלטענתו המפלגה הציגה בקמפיין שורה של חציית גבולות אנטישמית.

"מאוד מדאיג אותי שמפלגה שעל במת הבחירות שלה קראה בפומבי למותם של בני אדם, כולל חיילים ישראלים, ושהקהל שלה עודד קריאות לאינתיפאדה, יוצאת כמנצחת מהבחירות", אמר.

ההתערבות של המועצה בפוליטיקה הגרמנית מגיעה לאחר שכבר הביעה לפני שבועיים הסתייגות עמוקה מהתחזקות ה־AfD ומהעמדות שהושמעו בחלקים ממנה ביחס ליהודים, לישראל ולזיכרון השואה.

כעת היא מפנה את הביקורת גם כלפי השמאל. מדובר בהבעת עמדה נדירה שמראה עד כמה גדולה מצוקת היהודים במדינה, לאחר שבאופן מסורתי מועצת הקהילות היהודיות העדיפה להתערב באופן מינורי בפוליטיקה הפנימית במדינה.

"לאן זה הולך?"

ביום כיפור ניתן היה לחוש שינוי באווירה בבתי הכנסת, כתוצאה מתוצאות המדגמים הראשונים שהגיעו לפני תפילת כל נדרי. "עבור מדינות רבות במערב, 7 באוקטובר היה סוג של ליל הבדולח", אומר הראפר היהודי־גרמני בן סלומו (49), יליד ישראל ותושב ברלין מגיל 3.

"עבור הנאצים, שריפת בתי כנסת והריגת יהודים בחודש נובמבר 1938 היו בלון ניסוי. כשהם ראו שהגרמנים לא קמים נגד זה בצורה משמעותית, ואפילו תומכים בכך, הם הבינו שהדרך סלולה לפגוע ביהודים, וזה גם מה שקרה במדינות רבות במערב אחרי 7 באוקטובר. האנטישמים ראו שהם יכולים לעשות כמעט כל מה שהם רוצים וללא הפרעה, אז הם קיבלו עידוד להמשיך. רק שהפעם זה לא קורה רק בגרמניה".

סלומו מזהיר במיוחד מהחיבור בין השמאל הקיצוני, אסלאמיסטים והימין הקיצוני סביב עוינות כלפי יהודים וישראל. "לשנוא יהודים מאחד את כולם, את השמאל הקיצוני והאסלאמיסטים, וגם את הימין הקיצוני", הוא אומר. לדבריו, אם המגמה תימשך, צעירים יהודים רבים עלולים לשקול לעזוב את גרמניה, "אנחנו לא יודעים לאן זה הולך, אבל אנחנו יודעים לאן זה יכול ללכת. אחרי השואה כבר לא צריך להפעיל את הדמיון. אולי זה לא יהיה בדיוק אותו הדבר, אבל הכיוון הוא לאותו המקום".

סלומו, שמרצה בבתי ספר ברחבי גרמניה על המאבק באנטישמיות, אומר כי "יהודי המדינה נמצאים בין הפטיש לסדן", בין הימין הקיצוני לשמאל הקיצוני. "אם כבר כיום מוסדות יהודיים נראים כמו מבצרים מאובטחים", הוא אומר, "תחושת הביטחון עלולה להמשיך להידרדר".

"ממשיכים להילחם"

את השינוי הפוליטי מרגיש היטב גם אנדראס בוטנר, הנציב היהודי למאבק באנטישמיות במדינת ברנדנבורג. בוטנר היה במשך שנים חבר במפלגת "די לינקה", אך עזב אותה במארס 2026, לאחר מחלוקת סביב עמדות המפלגה כלפי ישראל ובשל מה שתיאר כחוסר תמיכה מצד מפלגתו. "אנחנו מאבדים את גרמניה", הוא אומר.

בוטנר מתאר מציאות שבה גם בימין וגם בשמאל קיימות תפיסות בעייתיות כלפי יהודים וישראל. בתוך ה־AfD, לדבריו, אפשר למצוא מצד אחד אנשים הרואים בישראל דמוקרטיה חשובה במזרח התיכון, ומנגד גורמים המפיצים תיאוריות אנטישמיות שלפיהן ישראל אחראית למלחמות ואף להגירה המוסלמית לאירופה.

"אני חושב שחלק מהם אוהבים את היהודים כי הם שונאים יותר את המוסלמים, וברגע שהם יסיימו עם המוסלמים הם יגיעו ליהודים", אומר בוטנר.

מנגד, הוא מוסיף, בשמאל נשמעת ביקורת חריפה על ישראל והציונות: "הם מדברים על ישראל כעל מדינה קולוניאליסטית וכפרויקט אימפריאליסטי של ארה"ב, שמדכא את הפלסטינים באמצעות מדינת אפרטהייד. הם מדברים נגד ישראל והציונות, ובסוף הם מתכוונים ליהודים".

בוטנר מספר כי לאחר 7 באוקטובר הצטרפו אלפי צעירים ל"די לינקה", והשיח על "רצח עם" ועל זכותה של ישראל להתקיים הפך מרכזי בהרבה. לדבריו, הוא עצמו קיבל איומים בעקבות תמיכתו בישראל. "הם שינו את הגדרות האנטישמיות", הוא טוען. "אנחנו רואים חברי מפלגה מהללים את 7 באוקטובר ומציגים אותו כהתנגדות, עורכים אירועים עם תומכי חמאס וארגונים לאומניים פלסטיניים. במקומות מסוימים רואים את הציונות כרעיון גזעני".

בוטנר מספר גם על הפגנות מול בית כנסת, למשל, ושואל: "האם יהודים הם ממשלת ישראל?"
לדבריו, הנהגת המפלגה אינה מעוניינת לראות תופעות כאלה, אך אינה עושה די כדי למנוע אותן. "אנחנו ממשיכים להילחם ולא מפסיקים לנסות לבלום את התופעה הזאת. אנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה".

הקרב של מרץ

בתוך המציאות הזאת ניצב הקנצלר פרידריך מרץ, שמפלגתו, CDU, ספגה מכה קשה בבחירות האחרונות. במקלנבורג־מערב פומרניה לא עברה המפלגה את אחוז החסימה, לראשונה בתולדותיה. במקביל, "די לינקה" התחזקה בברלין וה־AfD הובילה במקלנבורג־מערב פומרניה.

מרץ הודיע כי בכוונתו להישאר בתפקיד ולהמשיך לקדם את הרפורמות שהבטיח, אך התוצאות ממחישות את הלחץ הגובר על המרכז הפוליטי בגרמניה, כאשר הן הימין והן השמאל הרדיקלי מתחזקים על חשבון המפלגות המסורתיות.

עבור ישראל, ההתפתחויות בגרמניה משמעותיות במיוחד. גרמניה היתה במשך שנים אחת המדינות האירופיות המזוהות ביותר עם מחויבות לביטחון ישראל, בין היתר בשל האחריות ההיסטורית של המדינה לשואה. אך ככל שהמפה הפוליטית משתנה, כך גוברת בקהילה היהודית השאלה כיצד ייראו היחסים בין גרמניה לישראל בעתיד.

בינתיים, בבתי הכנסת בגרמניה השאלות נותרות פתוחות: עד כמה אפשר להרגיש בטוחים, מה יהיה מקומם של היהודים בגרמניה המשתנה, ואם המדינה שהפכה את זיכרון השואה לחלק מרכזי בזהותה תצליח לשמור גם בעתיד על מחויבותה לחיים יהודיים ולמאבק באנטישמיות.