דו"ח ראשון מסוגו אשר בוחן תופעות אנטישמיות פורסם לראשונה באירלנד. ממצאי הסקר מראים כי למרות שהקהילה היהודית מונה רק כ 2200 יהודים, בחצי השנה האחרונה נספרו 143 תקריות אנטישמיות אשר כוונו ישירות ליהודים אינדיבידואלים ומוסדות יהודים.
מדובר בפעם הראשונה שבה נערך דו"ח מקיף ויסודי אשר מודד מקרי אנטישמיות במדינה. מאחר והזמן שנמדד כולל את החודשים יולי-דצמבר 2025, לא תועדו בו רצף התקריות האלימות שהתרחשו במדינה בזמן המלחמה, אשר כללו תקיפות פיזיות באזורי בילוי, תחבורה ציבורית, ברכבות, בבית מלון ועוד. שלש מכל ארבע תקריות אירעו במרחב הפיזי, בעוד אחת מארבע אירעה במרחב הדיגיטלי – כלומר שליחת אימיילים או הודעות אישיות לאנשים או מוסדות שמזוהים עם הקהילה. תקריות בשתות החברתיות לא נכללו בדו"ח.
לפי ממצאי הדו"ח, 36% מסך התקריות כללו אלימות מילולית והקנטות על רקע אנטישמי, 40% מתוכן כללו איומים – כולל איומי מוות. כשליש מהתקריות אירעו במרחב הציבורי, 15% במערכת החינוך, כולל תקרית שבה ילד היכה ילד יהודי ולאחר שגהר מעליו הוא הצדיע במוהל יד ואמר "הייל היטלר", 6% מהתקריות אירעו במקומות עבודה, בעוד 12% אירעו במערכות הבריאות, חנויות ובעת קבלת שירות. 30% מהתקריות החלו כאינטראקציה רגילה אולם מרגע שנודע כי קורבנות התקיפה יהודים או ישראלים, היחס השתנה והמפגש הפך לתקרית אנטישמית.
מהדו"ח עולה שפחות מרבע (24%) מהתקריות דווחו לרשויות החוק, "האנטישמיות כאן, היא מקיפה אותנו, ואפשר למצוא אותה בכל מקום באירלנד", אומרת אורלי דגני, חברת הנהלה במועצת הקהילה היהודית באירלנד, ומי שיזמה את הדו"ח והייתה אחראית עליו מטעם מועצת הקהילה היהודית באירלנד.
"יהודי המדינה פוגשים את האנטישמיות בכל מקום. אנחנו רואים תקריות בבתי חולים, בתי ספר ואוניברסיטאות, אנשים לא מקבלים שירות כשמבינים שהם יהודים – כולל מרופאים. הורידו אנשים ממונית וצעקו עליהם כי הם ישראלים, אנשים מפחדים שיגלו שהם יהודים כי לא יקבלו אותם לעבודה – מה שכבר קרה כאן, או חוששים שיפטרו אותם בגלל יהדותם או בגלל שהם ישראלים. באירלנד אין כמעט אנשים עם חזות ולבוש יהודי מוחצן, ועדיין, אנשים קיללו יהודים שעמדו ליד בית הכנסת, התעמתו איתם ברחוב או עצרו לידם עם הרכב וירקו עליהם".
"אנשים שמגיעים לבית הכנסת מבקשים מנהג המונית להוריד אותם ברחוב אחר כדי שלא ידעו שהם נוסעים לבית הכנסת. יש כמובן גם המון תקריות שלא מדווחות. אני מעריכה שבשנתיים האחרונות אין בית יהודי אחד באירלנד שלא נתקל לפחות במקרה אנטישמיות אחד. חייבים לתקן את זה. זה מצר את החיים שלנו – מפחדים ללכת למועדון, חוששים ללכת לבדיקות רפואיות, לדבר עם אנשים על המוצא שלהם או חיבתם לישראל, אנחנו הולכים ומתכווצים ביכולת שלנו לחיות בחיים הפומביים".
דגני מסבירה שאחת הבעיות היא הגישה של האירים כאילו אין אנטישמיות במדינה. לדבריה, בתקריות רבות האירים מעדיפים להקטין את מימדי התקרית ולתת לה הסבר הגיוני, תוך התעלמות מהסיבה לתקרית האנטישמית, "בעבר הפוליטיקאים ואנשים רבים טענו שאין באירלנד אנטישמיות, היום הם מודים שיש אנטישמיות. השלב הבא הוא לגרום להם להבין מה זו אנטישמיות, ולאחר מכן, שישבו עם הקהילה ויכינו תכנית למלחמה באנטישמיות. נכון, האנטישמיות באירלנד לרוב לא אלימה, אבל היא מקיפה מכל כיוון ומאוד מסוכנת כי אי אפשר לדעת מתי השנאה הזאת תתורגם לאלימות".
הדו"ח הראשוני עורר תגובות רבות בקהילה. מוריס כהן, יו״ר מועצת יהודי אירלנד (JRCI) אמר כי, “יש רגעים בחייה של קהילה קטנה שבהם השתיקה כבר אינה זהירה אלא מסוכנת. כאשר אין מנגנון לאומי אמין לרישום אנטישמיות – אירועים פשוט נעלמים. לכן התחלנו לספור, לתעד, לתת שם. בדמוקרטיה ההגנה מתחילה בהכרה, והצעד ההכרחי הבא הוא גיבוש תכנית לאומית ייעודית למאבק באנטישמיות בהתאם לסטנדרטים האירופיים, כדי להבטיח הגנה שוויונית וטיפוח חיים יהודיים בטוחים באירלנד״.
גדעון טיילור, מנהיג יהודי אמריקני שנולד וגדל באירלנד ציין כי, “זו אינה אירלנד שבה גדלתי. יהודים יוצאי אירלנד ברחבי העולם, שרבים מהם עדיין קשורים עמוקות למדינה, מודאגים מהתגברות האנטישמיות המתועדת בדו"ח זה". לדבריו, על הממשלה לנקוט צעדים נחרצים כדי לבלום את התפשטות השנאה.
הרב אנדרו בייקר, האחראי על המאבק באנטישמיות מטעמו של יו״ר הארגון הרשמי לביטחון ושת״פ באירופה (OSCE) אמר כי "הדו"ח שפורסם כעת ממחיש בבירור את חומרת הבעיה". הוא ציין כי קיבל הבטחה משרת החוץ הלן מקנטי שהמלצות הדו"ח יבחנו ברצינות, ובראשן הצורך בגיבוש אסטרטגיה לאומית מקיפה וייעודית למאבק באנטישמיות.
אוליבר סירס, מייסד הארגון למודעות לשואה באירלנד הוסיף כי "הדו"ח אינו מפתיע את הקהילה היהודית. כבר למעלה משנתיים אנו חווים עלייה חדה ומתמשכת באנטישמיות. 143 המקרים שתועדו משקפים תופעה רחבה – בבתי ספר, בבתי חולים, בתחבורה ציבורית, במרחב הציבורי וברשת. ברור לנו שמקרים רבים כלל אינם מדווחים בשל פחד ובושה. מדאיג במיוחד שהשיח הציבורי והתקשורתי לעיתים מנרמל שפה אנטישמית, שבה המילים “ישראלי”, “ציוני” ו“יהודי” מוצגות באופן שלילי ללא אתגר.
הממצאים מחייבים הכשרה והסברה בנושא אנטישמיות בכל מגזרי החברה, ובראש ובראשונה בקרב הדרג הפוליטי והתקשורתי. בדמוקרטיה, כל אזרח זכאי להגנה שווה. המטרה צריכה להיות הפיכת האנטישמיות לבלתי־לגיטימית לחלוטין – כזו שמגונה ונאכפת כפי שנעשה כלפי כל צורה אחרת של גזענות".
הרב יוני וידר, רבה הראשי של אירלנד אמר כי, "הדו"ח אינו טוען שאנטישמיות הפכה למציאות יומיומית עבור כל העם היהודי באירלנד - היא לא. מה שהוא כן מראה הוא שאנטישמיות צצה לעתים קרובות מספיק, ובמסגרות רגילות מספיק, כך שלא ניתן לפטור אותה כנדירה או מוגבלת לשולי החברה. משמעות הדבר היא שעבור רבים, שייכות יהודית באירלנד מרגישה שברירית יותר ממה שהיא צריכה. תמיד נעמוד נגד שנאה, אך לא נאפשר לה להגדיר אותנו. אני גאה מאוד שלמרות האתגרים של התקופה האחרונה, הקהילה שלנו נותרה עמידה, חיובית וממשיכה לשגשג".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו