זיכרון מתוק-מר: שרידי מפעל השוקולד היהודי מוורשה נחשפו

ארכיאולוגים פולנים גילו בוורשה את שרידי מפעל השוקולד ״ונוס״ שהיה בבעלות משפחת שפירא היהודית לפני השואה' הממצאים כוללים תבניות קרמיקה לייצור פרלינים, תוויות נייר מקוריות וכלי עבודה שונים מתחילת המאה ה-20, כך פרסם ביום שישי משרד השימור בוורשה ועיתון "הארץ". ״מדובר בתגלית יוצאת דופן״, אמר מיכאל קרסוצקי מהמשרד לשימור מונומנטים של וורשה.

החפירות התבצעו ברחוב טווארדה בלב הבירה הפולנית, לקראת הקמת מרכז תרבות חדש באזור. במרתף המפעל נמצאו סירים, בקבוקים, שברי זכוכית ושרידי תנורי אריחים. בחדרים שלא שימשו לייצור נחשפו רצפות קרמיקה מעוטרות, כשבאחד מהם התגלה עיטור ייחודי - גלים בצבע בורדו על רקע לבן.

התגלית שופכת אור על תעשיית הממתקים המשגשגת של וורשה לפני המלחמה. ״תושבי העיר שלפני המלחמה אהבו ממתקים״, אמרה מגדלנה לאן מהמשרד לשימור מונומנטים בוורשה. ״אנשים פקדו בתי קפה כמו לוארס, וודל, סמנדי ובליקלה, והקונדיטורים המשיכו להמציא ממתקים חדשים״.

לדבריה, הביקוש לשוקולד גדל עד כדי כך שממתקים החלו להיות מיוצרים לא רק בבתי קפה ובקונדיטוריות, אלא גם במפעלים בקנה מידה גדול. ״היו מפעלי ייצור רבים בוורשה, ושרידים של ארבעה מהם שרדו עד היום, כמו גם אחד שנשמר בשלמותו״, הוסיפה.

במשפחת שפירא בישראל התרגשות גדולה. דוד חנוך שפירא (76) מרעננה, הנושא את שמו של סבו חנוך דוד שפירא שהיה הבעלים של המפעל, מספר שהמשפחה לא הכירה את רוב הפרטים שהתפרסמו. ״לצערי הרב, אבי לא דיבר הרבה על חיי המשפחה בפולין. הוא עזב את פולין באוגוסט 1939 יחד עם כמה חברים כשהיה בן 27, והגיע לארץ אחרי שנה. אני יודע שהם לקחו איתם ממתקים רבים כדי לשחד את הגרמנים שפגשו בדרך, כך שיוכלו לעזוב את פולין״.

״סבי, סבתי ושלושה מתוך שבעת הילדים הגיעו לארץ מעט קודם לכן וברחו מפולין לפני הפלישה הגרמנית, וכך ניצלו. גם אבי ניצל, אבל שלושה אחים ואחיות נשארו בפולין עם משפחותיהם ונרצחו על ידי הנאצים״, מספר שפירא. ״את הסיפור על המפעל כמעט ולא הכרנו. ידענו שהיה מפעל בשם ונוס, אבל לא ידענו היכן הוא היה ממוקם, היכן גרה המשפחה. רק עכשיו ביממה האחרונה התחלנו להיחשף למקום שבו המשפחה התגוררה בפולין ולמיקום המפעל. להבנתנו, המפעל פעל לפחות עד הפלישה לוורשה״.

חלק מהמשפחה המשיך לעבוד בתחום הממתקים גם בארץ והפעיל מפעל בשם ״מגדן ממתקים״ ברחוב הרצל בתל אביב, סמוך לאבו כביר. אביו של שפירא היה לוחם אצ״ל, וכך גם עובדי המפעל, שלעיתים השתתפו בקרבות וניהלו תצפיות מגג המפעל.

״אנחנו שמחים מאוד על הד״ש שקיבלנו מהעבר. פתאום יש לנו שורשים גלויים״, אומר שפירא, שסבו היה נצר למשפחת האדמו״ר מסטריקוב. ״אנחנו מתכננים בקרוב לנסוע לשם ולעשות מסע שורשים כדי לראות היכן חיה המשפחה שלנו. יש לנו עוד הרבה לגלות ואנחנו שמחים על ההזדמנות הפתאומית שקיבלנו להכיר את חיי המשפחה שלנו״.