באתר הרשמי של הנשיאות הרוסית עלתה הערב (שישי) הודעה על כך שבהוראת פוטין מבוטלות המינהלת הנשיא לקשרים בין-תרבותיים ובין-אזוריים ומינהלת הנשיא לשיתופי פעולה סמוכי-גבול (זה תרגום מילולי לשת"פ עם השכנות). מאחורי הניסוח הזה מסתתרת הודעה דרמטית על הדחתו של אחד השותפים הוותיקים ביותר של פוטין ומי שהיה ממונה על המינהלות האלה, דמיטרי קוזאק.

ייחודיותו בכך שהוא היה כנראה היחיד במינהלת הנשיא ובחוג הקרוב ביותר לפוטין שהתנגד לפלישה לאוקראינה.

כבר בספטמבר 2022 פרסמה רויטרס כי בחלק הסגור של ישיבת מועצת הביטחון יומיים לפני הפלישה, קוזאק הביע את התנגדותו לסיפוח הדונבאס. עוד דווח אז כי זמן קצר אחרי הפלישה אמר קוזאק לפוטין כי הצליח להשיג הסכם שימנע את הצטרפות קייב לנאט"ו. לפי הדיווח, פוטין לא הסתפק בסיכומים שהושגו והמלחמה נמשכה. הדיווח עצמו הוכחש, אגב.

אלא שלפני שבועיים חשף ה"ניו יורק טיימס" כי קוזאק השקיע בתקופה האחרונה מאמצים לעצור את המלחמה. על פי הדיווח, קוזאק הציע לשליט הרוסי לנהל מו"מ להפסקת המלחמה ולנהל מו"מ. כמו כן, הציע לערוך רפורמות פנים, להגביר את הבקרה על מנגנוני הביטחון ואף להקים מערכת משפט עצמאית.

ייתכן שהפרסום הזה היה הקש ששבר את גב הגמל, ופוטין החליט לשלול מקוזאק את שאריות סמכויותיו. במקום שתי המינהלות תוקם אחת חדשה, שבין השאר תהיה אחראית על היחסים עם הדרום הגלובלי. בראשה יעמוד סרגיי קיריינקו, עוד מקורב ותיק, שמטפל בתיק אוקראינה. ואילו קוזאק, לפי העיתון "ודומוסטי", יהפוך בקרוב לממונה הנשיא במחוז הצפון-מערבי - תפקיד יוקרתי, אבל בהחלט בגדר גלות פוליטית.

קוזאק - אוקראיני אתני ויליד אוקראינה, דרך אגב - היה מהמקורבים ביותר לפוטין עוד מימי פקידותו של הנשיא לעתיד בעיריית סנקט פטרבורג. כשפוטין עבר למוסקבה והחל בהתקדמות המטאורית שלו (ראש שירות הביטחון פס"ב, רה"מ, מ"מ הנשיא, נשיא), קוזאק היה לצדו בכל שלב. ב-1999 היה ראש המטה של ראש הממשלה פוטין, אחר כך סגן ראשון לראש מטה הנשיא פוטין, נציגו במחוז הדרומי, מזכיר ושר בממשלה, המשנה לראש הממשלה, הממונה של פוטין על אולימפיאדת סוצ'י, ואחר כך הממונה על "שילוב חצי האי קרים" שנחטף מאוקראינה והממונה הרוסי לשיחות על עתיד הדונבאס - תפקיד שבו היה צריך להעמיד פנים שרוסיה לא בחשה בהקמת "הרפובליקות העממיות" של דונצק ולוהנסק ומהווה רק מעצמה מודאגת.

לפי הדיווח ב"ניו יורק טיימס", קוזאק ידע את עוצמתו ואת מעמדו עד כדי כך שכאשר בדצמבר 2021 ארה"ב שיגרה את עוזרתו של מזכיר המדינה בלינקן, קארן דונפריד, לשיחה עמו במוסקבה כדי למנוע מלחמה, "הרשה לעצמו לעשן מולה את הסיגריות מוזהבות הפילטר שלו ולנשוף את העשן לכיוון פניה, תוך שהוא מתגולל על המשטר בקייב".

עכשיו, הדחתו של קוזאק היא לא עניין להקל בו ראש. אם אכן ניסה לסכל את המלחמה אז, ואם אכן ניסה לאחרונה לעוצרה - אין לדעת מעבר לדיווחים. אולי ואף סביר שקוזאק עצמו אחראי להם, ואולי כך גם הוא מנסה למרק ולו במעט את שמו.

בוגד?

אבל אחת היא אם הוא משכתב את המוניטין שלו בדיעבד או שאכן השקיע מאמצים לעצירת המלחמה, יש כאן שני לקחים: האחד - עבור פוטין מדובר כנראה בכמעט בגידה, ודאי אם קוזאק עצמו הדליף; והשני, ואשר קשור לעניין הראשון - ההדחה מלמדת שקוזאק התבטא נגד כיוון הרוח המנשבת בקרמלין. דהיינו, הנטייה כעת היא להמשיך את המלחמה. ראיות לכך אינן חסרות - בין בהפצצות של האוכלוסייה האזרחית באוקראינה שנעשות קטלניות יותר, בין ברמת הפיקוח על האוכלוסייה ברוסיה (כמו הכפייה הגוברת להשתמש במסנג'ר ה"ריבוני" Max, שמאפשר פיקוח חסר תקדים מצד שירותי הביטחון), ובין אפילו במינוי הצפוי לנשיא בית המשפט העליון - התובע הכללי הנוכחי איגור קרסנוב, שמתגאה בהלאמות שיזמה התביעה. ההלאמות, שלהן התנגדה הנשיאה שלאחרונה פרשה מתפקידה לכיוון בית העלמין, הן סימן שמעיד על הנחישות להעמיד את המשק לטובת מלחמה ואחת היא מה יהיה המחיר (והתחזיות העדכניות לצמיחה הן הנמוכות מתחילת המלחמה).

מהבחינות האלה, ההצעות של קוזאק "להגביר את הפיקוח על מנגנוני הביטחון ולדאוג לעצמאות מערכת המשפט" היו ללכת לחלוטין נגד כיוון התנועה של המשטר כולו. לא מן הנמנע שקוזאק הציע את השינויים כדי לזכות בהדחה מכובדת ובאותה הזדמנות להתרחק ממרכז קבלת ההחלטות, ועל הדרך גם להפחית מאחריותו, אם וכאשר משהו יקרה למשטר.