"יודעים באיזה צד אנו תומכים": כך הפכה העיר השלישית בגודלה בגרמניה למעוז פרו-ישראלי

גם היום, כמעט שנה ושלשה חודשים מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל, על בניין עיריית מינכן מתנוסס דגל ישראל. "אחרי המתקפה של חמאס ב־7 באוקטובר החלטנו לתלות את דגל ישראל על בניין העירייה. אנחנו אמנם לא יכולים לגמרי איך מרגישים אנשים בישראל, אבל אנחנו מנסים להבין, להקשיב, ולהראות שאנחנו איתכם", מספר דומיניק קראוזה. קרוזה הוא "ראש העיר השני" של מינכן מטעם מפלגת "הירוקים", תפקיד המקביל לסגן ראש העיר. "בעיר מינכן יש סולידריות עם מדינת ישראל ואזרחיה. ההתייצבות הפומבית של העיר והתמיכה בישראל מעבירה מסר חשוב לתושבי העיר אך גם לפוליטיקאים ברמה הארצית", מוסיף קראוזה.

ואכן, ההתייצבות של בירת מדינת בוואריה, מהערים החשובות בגרמניה, בולטת ברמה ההצהרתית אך לא רק. בעירייה קידמו מגוון אירועי תמיכה בישראל והגבירו את שיתוף הפעולה עם ישראל, ועם העיר התאומה באר שבע. קראוזה, אחד האנשים שקידמו את הסכם הערים התאומות בין מינכן לבאר שבע, דחף לחיזוק הקשר עם ישראל למרות מלחמת חרבות ברזל.

עיריית מינכן החליטה לתרום כספים לבית חולים בבאר שבע, הגבירה את התמיכה בקיום מופעי תרבות ואמנות של אמנים מישראל, ואף שלחה משלחת לחיזוק הקשר דווקא בזמן המלחמה. "מבחינתנו אין כאן עימות בין שני צדדים שווים, אלא בין מדינה דמוקרטית וליברלית - שגם אם אנחנו לא מסכימים עם כל דבר שהממשלה שלה תעשה, אנחנו עדיין מאמינים בערכים דומים שמובילים את החברה שלנו קדימה - לבין ארגון טרור שמפיץ מוות וזורע הרס. לנו מאוד ברור באיזה צד אנחנו תומכים מבין השניים, וזה כמובן הצד של ישראל", מצהיר קראוזה.

שגרה של תמיכה בישראל

קראוזה לא מתעלם מההפגנות נגד ישראל שעדיין מתרחשות בעיר, מניסיון הפיגוע בקונסוליה על ידי אזרח אוסטרי ממוצא מוסלמי, וכן מההפגנות שהתרחשו במתחמי האוניברסיטאות לאחר 7 באוקטובר.

"אני יודע שלפעמים רואים בתקשורת את ההפגנות נגד ישראל שבחלקן אף נשרפו דגלי ישראל, ואנחנו מכירים גם אירועים אלימים נוספים. אני לא מקל ראש באירועים הללו, אנחנו לוקחים אותם מאוד ברצינות. עם זאת  חשוב להגיד שזו ממש לא השגרה בעיר - רוב תושבי מינכן לא לוקחים בכך חלק. יתרה מזאת, יחד עם המשטרה המקומית, מדינת בוואריה וארגוני חברה אזרחית שתומכים בישראל, אנחנו עושים הרבה דברים כדי למנוע כל גילוי של אנטישמיות ופשעי שנאה נגד ישראלים ויהודים.

"לישראלים אני רוצה להגיד שאנחנו תמיד שמחים שהם באים לבקר בעיר וחשוב לנו שירגישו בטוחים ובנוח בעיר", אומר קראוזה. 

תחושת הביטחון שכוחות הביטחון וההנהגה הפוליטית בעיר מחלחלת מטה. מאז 7 באוקטובר מתקיימות בעיר צעדות תמיכה שבועיות בישראל, בגיבוי רוב הגורמים הפוליטיים המקומיים של מדינת בוואריה וגם של כוחות הביטחון המקומיים. כך, בזמן שהתרגלנו לראות צעדות מחאה גדולות נגד ישראל, במינכן מקיימים צעדות של מאות ואף אלפי אנשים מדי שבוע, רובם אגב כלל לא יהודים.

רצים למען חיי החטופים

"מדי שבוע ביום ראשון מתקיימת במינכן צעדה למען החטופים הנקראת Run for their lives. מדובר על יוזמה בינלאומית שחברים בה 230 קבוצות צעידה מכל העולם, רובן בארצות הברית, ויצא ככה שבקבוצה שלנו יש מעל 1.000 חברים מה שהופך אותה לגדולה ביותר בעולם מבחינה כמותית", אומר גיא כץ (42), פרופסור למנהל עסקים באחת מהאוניברסיטאות במינכן, ואחד האקדמאיים הישראליים המובילים בקידום יוזמות תמיכה בישראל באקדמיה. 

אירוע השיא במינכן התקיים ביום ציון השנה ל־7 באוקטובר. באירוע השתתפו כ־10.000 איש שקראו לשחרור החטופים. "האירוע היה תחת הדגל של מלחמה באנטישמיות והכנו אותו במשך מספר חודשים" מספר כץ. "פניתי לכנסיות בעיר, לבאיירן מינכן, לאיגודים המקצועיים, לכל המפלגות מימין ומשמאל, למעט המפלגות הקיצוניות, לשגרירות, לראש ממשלת בוואריה -  כולם התייצבו או שלחו נציגים. גם הקהילה היהודית המקומית על כל זרמיה התייצבה יחד.

"במקביל, ביקשתי מהפוליטיקאים המקומיים להוציא הצהרה משותפת ומאוחדת נגד האנטישמיות וכל היריבים הפוליטיים עמדו על בימה אחת ודיברו נגד התופעה ועל חשיבות החזרת החטופים לביתם. אפילו שדה התעופה של מינכן וחברות התחבורה הציבורית תלו פליירים, כרזות ופרסמו באתר שלהם שמתקיימת עצרת וחלק אף אפשרו לעובדים שלהם להגיע בזמן העבודה. זה היה מדהים", מספר כץ. 

המאבק באנטישמיות ובאנטי ישראליות אינו רק הצהרתי. בבוואריה ישנן 33 אוניברסיטאות ציבוריות ובכל אחת מהן יש ממונה על מאבק באנטישמיות. גם המשטרה המקומית מינתה קצין ייעודי שממונה על אכיפת פשעים אנטישמיים. במשטרה יש קו חם עם עדיפות למי שמתקשר לדווח על פשעים אנטישמיים, ויש גם תובע בווארי ייעודי שמומחה לנושא. 

עד כמה התמיכה של העיר יוצאת דופן? על כך מעידה הקונסולית הכללית במינכן, טליה לדור־פרשר: "מאז שבעה באוקטובר אנחנו מרגישים הרבה מאוד אהדה במינכן ובכל בוואריה כלפי ישראל. זה מתחיל במרקוס זדר, ראש הממשלה בוואריה, שביקר בדצמבר הקודם בישראל ובקיבוץ ניר עוז עוד בתקופת הרקטות והאזעקות, דבר אשר השפיע עליו רבות. התמיכה בישראל חוצה מפלגות והקשרים עם ישראל, כמו גם ברית הערים התאומות של מינכן עם באר שבע, לא רק שלא נחלשת בעקבות המלחמה, היא רק מתחזקת".

מבניין נאצי לדגלי ישראל

לדור-פרשר, שבניין הקונסוליה שבו היא עובדת היה חלק ממתחם שבו פעלה ההנהגה הנאצית בראשית דרכה, לא שוכחת לרגע את ההיסטוריה של העיר ואת הפער הבלתי נתפס בין ההיסטוריה של העיר לבין ההווה שלה. "מינכן הייתה הבירה של התנועה הנאצית. חלק מהבניינים ששימשו את התנועה הנאצית עדיין קיימים בעיר. אחד מהם זה בית הספר הגבוה למוסיקה, שהוא הבניין בסמוך לקונסוליה שלנו. בבניין זה שכן משרדו של היטלר ובו נחתם 'הסכם מינכן' הידוע לשמצה. בית הספר למוסיקה הם כיום הבעלים של הבניין שבו שוכנת הקונסוליה הישראלית בעיר. היכן שדגלי הנאצים התנופפו, ישנם דגלי ישראל שלא ניתן לפספס".

"בנוסף, המשטרה הבווארית שומרת עלינו כל העת בצורה מיטבית. האירוניה של ההיסטוריה היא דבר שמלווה כמעט כל ישראלי שנמצא כאן. מה שאנחנו חווים מההנהגה בעיר מינכן הוא יוצא דופן בכל השוואה אפשרית, ואנחנו יודעים שיש הרבה דיפלומטים שחווים חוויה מאוד שונה ושלילית בתקופה הזאת. לאחרונה הם הכינו מפת תיירים בעברית כדי לסמן לתיירים הישראלים שהם רצויים כאן. דלתות העירייה פתוחות בפנינו כל הזמן והדגל שלנו ממשיך להתנוסס על בניין העירייה, אחרי שרוב הערים שתמכו בישראל כבר הורידו אותו. זה מרגש ומעודד לראות את האופן שבו מינכן מתייצבת לצידנו בתקופה הזאת".