עכשיו זה רשמי: נשיא אוקראינה הדיח את מפקד הצבא

נשיא אוקראינה זלנסקי פיטר את מפקד הכוחות המזוינים של המדינה, הגנרל ולרי זלוז'ני.

בהודעה מוקלטת שפרסם לפני זמן קצר היום (חמישי), אמר זלנסקי: "אני מודה לזלוז'ני על שנתיים של הגנה. אני מודה לו על כל ניצחון שהשגנו יחד, ומודה לכל הלוחמים האוקראינים שמושכים את המלחמה על גבם". לדברי זלנסקי, הציע לזלוז'ני למלא תפקיד בניהול המלחמה, אך לא הסביר איזה. "מקווה שזלוז'ני יסכים", הוסיף.

"2024 יכולה להפוך לשנה מוצלחת עבור אוקראינה רק בתנאי שיתרחשו שינויים מועילים בבסיס ההגנה השלנו, שאינו אלא הכוחות המזוינים", אמר זלנסקי.

זלנסקי הודיע כי הוא ממנה את הגנרל-קולונל אולכסנדר סירסקי למחליפו של זלוז'ני. סירסקי, מפקד חזית המזרח עד כה,פיקד על המבצע לשחרור מחוז קייב מהפולשים הרוסים באביב 2022. בסתיו אותה השנה פיקד גם על הבליץ שבו שחררה המדינה את מחוז חרקיבוחלקים קטנים ממחוזות דונצק ולוהנסק. עם זאת, לסירסקי (59) - שדרך אגב נולד בכפר קטן במחוז ולדימיר ברוסיה -יש גם מוניטין של גנרל מהדגם הסובייטי, כזה שאינו מתחשב בחיי חייליו.

בשבוע שבעבר היו כברשמועותעל הדחת זלוז'ני, אולם בלשכת זלנסקי הכחישו את דבר הפיטורים. לפי ה"אקונומיסט", הנשיא הציע לגנרל תפקידים חלופיים כמו ראש המועצה הלאומית לביטחון או להתמנות לשגריר, אולם זלוז'ני סירב.

זלנסקי מצדו העדיף לא לפטר את זלוז'ני בגלל הפופולריות העצומה של הגנרל, שהיום הוא הדמות הציבורית היחידה באוקראינה המסוגלת לאתגר את הנשיא בקלפי - בהנחה שלזלוז'ני יש שאיפות פוליטיות ובהנחה נוספת שבחירות כלשהן בכלל אפשריות במהלך המלחמה.

המתח בין השניים אינו חדש, ודיווחים עליו הופיעו עוד בקיץ 2022, אם כי הוגברו עשרות מונים על ידי התעמולה הרוסית. בלי קשר אליה, המתח יצא החוצה בחודש נובמבר האחרון כאשר כמעט במקביל התפרסמו ראיון עם זלוז'ני ב"אקונומיסט" (וטור פרי עטו), שבו טען כי המלחמה נכנסה לשלב ההתשה, וראיון עם זלנסקי ב"טיים", שבו העביר מסר אופטימי הרבה יותר. ברקע למשבר – הכישלון של מתקפת הנגד האוקראינית בקיץ, קשיים בגיוס, ואולי מעל לכל הפופולריות העצומה של זלוז'ני: לפי הסקרים, הוא הדמות הציבורית היחידה עם פופולריות הקרובה לזו של זלנסקי.

זלנסקי מצדו הבהיר בהודעה כי ההחלטה אינה קשורה לפוליטיקה. פרשנים באוקראינים גם העריכו כי אין היגיון פוליטי בהדחת זלוז'ני, דווקא משום שבתסריט תאורטי של כניסתו לפוליטיקה, הוא היה היחיד שמסוגל לאתגר את הנשיא המכהן.