בחרדת קודש, לעתים עם דמעות בעיניים, מעבירים ביניהם העובדים במעבדת השימור את הנעליים הקטנות האחד לשני. זוג ועוד זוג, ועוד אחד. אחד מהם מסיר באיזמל את החול שנתקע בין חורי השרוכים, עמיתיו מרחיקים במטליות אבק ולכלוך מהעור. הנעליים נסרקות, מצולמות, ונרשמות בקטלוג. כ-8,000 נעליים, שהיו שייכות לילדים שנרצחו באושוויץ-בירקנאו.
המשימה הוז היא חלק מפרויקט שימור נעלי הילדים שהחל לפני שבועות האחדים במחנה ההשמדה הנאצי על אדמת פולין. 1.1 מיליון בני אדם, רובם יהודים, נרצחו כאן בטרם נמלטו הנאצים מהאתר מפני הצבא האדום המתקרב. בחלוף שמונה עשורים, חלק מהפריטים שמהווים עדות מצמיתה לפשעים נמצאים בהליך התפוררות. את חלקם – כמו השיער - אי אפשר להציל, והוא נדון להתפורר לאבק.
לא כך הנעליים. כ-100 אלף נעליים של הקורבנות נשארו בשטח מוזיאון אושוויץ, כ-80 אלף מתוכן מיתמרים ערמות-ערמות בתצוגה. הנעליים בלויות, צבען דהה, השרוכים מתפוררים. נעליים גדולות, נעליים קטנות.
"נעלי ילדים הן החפצים המטלטלים ביותר עבורי מכיוון שאין טרגדיה גדולה יותר מאשר הטרגדיה של הילדים", אומר לסוכנות הידיעות אי.פי מירוסלב מסיאשצ'יק, מומחה לשימור במעבדות השימור של מוזיאון אושוויץ. "נעליים הן חפצים המשויכים באינטימיות לאדם, לילד. אלו עקבות, לעתים העקבות היחידות שנותרו מהילד או הילדה".
לדבריו, הוא ועובדים אחרים בפרויקט השימור חווים פעם אחר פעם את הטרגדיה שמאחורי הנעליים. לעתים, הם נזקקים להפסקות כדי להתמודד עם הרגשות המציפים אותם. מתנדבים, שעבדו עם נעלי מבוגרים בעבר, ביקשו להעביר אותם למשימות אחרות.
המוזיאון מצליח לטפל בכ-100 נעליים בשבוע. מאז החל הפרויקט של נעלי הילדים, טופלו כ-400 יחידות. המטרה היא לשמר בלבד, לא לנסות להחזיר את הנעליים למצבן הראשוני. רוב הנעליים באות ללא זוג; העובדים מספרים כי נדיר מאוד למצוא זוג מחובר בשרוכים.
לעתים, יש תגליות של ממש. בנעל עקב, שטופלה אשתקד, נמצא מוסתר שטר של 100 לירות איטלקיות. לאחרונה נמצאה בנעל של ילדה השם ורה ווהריז'קובה. בצירוף מקרים, עובד של המוזיאון נזכר כי ראה את השם על אחת המזוודות, והחפצים של ורה אוחדו. היא הייתה בת 4 כאשר הגיעה ב-1943 בטרנספורט מטרזיינשטאדט עם אמה ואחיה. אביה נשלח בטרנספורט אחר. כל המשפחה נספתה.
לפני המקלחות, אמרו אנשי האס.אס לקורבנותיהם שעליהם לעבור חיטוי. "אפשר ממש לדמיין כיצד אנשים הגיעו לכאן, הורידו נעליים והניחו אותם מתוך הנחה שיוכלו לנעול אותן בצאתם מהמקלחת", אומרת אלז'בטה קייזר, שמנהלת את אוסף המוזיאון. "הם לא חזרו".
פרויקט שימור הנעליים ממומן על ידי קרן אושוויץ-בירקנאו, שגרמניה היא התורמת הראשית שלה, וכן על ידי "מצעד החיים". עלותו כ-450 אלף יורו. "אי אפשר לשמור את הנעליים לעד", מבהירים קייזר ומסיאשצ'יק. "מטרתנו היא להאט את תהליכי ההתפרקות, אך קשה לדעת עד כמה נצליח".