25 שנות מאסר - זה העונש חסר התקדים שהוטל לפני זמן קצר על ולדימיר קארה-מורזה, אחד מבכירי האופוזיציה הרוסית.
קארה-מורזה (41), פוליטיקאי ועיתונאי בעברו, נעצר לפני שנה, עם שובו מארה"ב, בחשד ל"הפצת פייקים" על הצבא הרוסי. הסיבה: במהלך שהותו בארה"ב, סיפר קארה-מורזה על כך שרוסיה מפציצה אזרחים באוקראינה. במהלך שהותו במעצר, נוספו לאופוזיציונר גם סעיף של ניהול ארגון "לא רצוי" (הכוונה ל"רוסיה הפתוחה" של מיכאיל חודורקובסקי) ובגידה.
קארה-מורזה, אב לשלושה, המחזיק גם באזרחות בריטית, הוא אחד ממבקריו החריפים ביותר של פוטין. ב-2015 וב-2017 שרד שתי הרעלות בידי הקרמלין.
שגרירות ארה"ב, קנדה ובריטניה וכן שגריר צרפת הגיעו לבית המשפט כדי להביע תמיכה בקארה-מורזה. שגרירת בריטניה ברוסיה, דבורה ברונרט, אמרה כי גזר הדין מזעזע, ויש לשחרר את קארה-מורזה באופן מיידי.
ב-10 באפריל הופיע בבית המשפט ונשא את נאום המילה האחרונה, שבו הבהיר כי אין לו על מה להתחרט. הנה הנאום:
ההליך שלי ב-2023 האפיל על ההליכים נגד דיסידנטים סובייטים בשנות השישים והשבעים. אני כבר לא מדבר על המאסר המבוקש ועל אוצר המילים בדבר 'האויב' - זה כבר לא שנות השבעים אלא השלושים. עבורי, כהיסטוריון, זו סיבה למחשבה."בשלב מתן העדויות, ראש חבר השופטים הזכיר לי שחרטה יכולה להיזקף לזכותי. ואף שיש מעט דברים מרנינים מסביבי, לא יכולתי להתאפק מלחייך. להתחרט צריכים הפושעים. אני, מנגד, נמצא בכלא בגלל עמדותיי הפוליטיות. בגין התנגדותי למלחמה באוקראינה. בגין מאבק ארוך שנים נגד הדיקטטורה של פוטין. בגין סיוע באישור הסנקציות האישיות סביב 'חוק מגניצקי' נגד מפרי זכויות האדם. לא רק שאיני מתחרט במשהו מהדברים האלה - אני גאה בהם.
"אני גאה בכך שלפוליטיקה הביא אותי בוריס נמצוב. ואני רוצה לקוות שהוא לא מתבייש בגללי. אני חותם על כל מילה שבכתב האישום. ואילו את עצמי אני מאשים רק בכך שבכל שנות פעילותי הפוליטית לא הצלחתי לשכנע מספיק בני ארצי ופוליטיקאים מארצות דמוקרטיות זרות, איזו סכנה טומן בחובו לרוסיה ולעולם כולו המשטר הנוכחי בקרמלין. היום זה כבר גלוי לכל, אולם במחיר מבהיל: מחיר המלחמה.
"במילה האחרונה מבקשים בדרך כלל זיכוי. לאדם, שלא ביצע פשעים, פסק הדין הצודק היחיד היה זיכוי. אולם אני איני מבקש דבר מבית המשפט הזה. אני יודע מה יהיה גזר דיני. ידעתי אותו לפני שנה, כאשר ראיתי במראת הרכב אנשים במדים שחורים ובמסכות שחורות רודפים אחרי מכוניתי. זה המחיר כעת ברוסיה בגין אי-שתיקה.
אני יודע שיבוא יום, כאשר האפלה מעל מדינתנו תתפוגג. כאשר לשחור יקראו שחור, וללבן - לבן; כאשר באופן רשמי יכירו בכך ששתיים כפול שתיים זה בכל זאת ארבע; כאשר למלחמה יקראו מלחמה, ואת העריץ - עריץ וכאשר פושעים יכנו את אלה שהסיתו למלחמה ופתחו בה - ולא את אלה שניסו לעוצרה."היום הזה יגיע באותה ההכרחיות שבה האביב מחליף אפילו את החורף הקפוא מכל. או אז החברה שלנו תפקח את עיניה ותזדעזע אילו פשעים מחרידים בוצעו בשמה.
"מההכרה הזו, מההבנה הזו יתחיל מסע ארוך, קשה אך כה חשוב לכולנו, מסע של החלמת רוסיה ושיקומה, חזרתה לקהילת העמים המתורבתים.
"אפילו היום, אפילו באפלה המקיפה אותנו, אפילו ביושבי בכלוב הזה - אני אוהב את ארצי ומאמין באנשינו. אני מאמין שנוכל לעבור בדרך הזו".