שישה חודשים של מבוי סתום באים אל קיצם כשאוקראינה ורוסיה נערכות למתקפה. רוסיה מקווה להרחיב את כיבושיה בשביל ניצחון חלקי. אוקראינה מייחלת לשחרר שטחים שנכבשו, רצוי במכה אחת, ואם לא - עקב בצד אגודל. בסוף האביב, האופק של המלחמה עשוי להתבהר.
אף שרוסיה נחושה לפתוח במתקפה, הדבר החכם לעשות היה לגרום לאוקראינים להתרסק על עמדות הגנה. הנחישות הזו נובעת מסיבות פוליטיות וצבאיות כאחת: מבחינה צבאית, רוסיה בנתה מחדש די יכולות כדי לנהל מתקפות גדולות. כוח אדם נקלט בסתיו בגיוס שהתנהל תוך כדי חוסר יעילות מינהלית והתנגדות אזרחית. ואולם, אלפי חיילים מילאו את השורות המדוללות של היחידות הקיימות, ורוסיה תחבה את ידה עמוק אל מאגר הציוד המיושן העצום שלה כדי להחליף את האמל"ח שאבד.
גם אימון היחידות המגויסות לא היה אחיד: חלקן כנראה נשלחו אל החזית, בעוד אחרות עברו דרך תוכניות אימון מסודרות. אף על פי כן, האיכות יכולה להספיק. היחידות האלה לא אמורות לפגוש יחידות מיומנות ביותר, ויצטרכו להתעמת עם צבא אוקראינה, שאמנם מסור להגנת המולדת, אך יחידותיו לא שוות באיכותן.
פוטין כבר הכריז על כוונתו "לשחרר" את אוקראינה. הצפי היה שהאופנסיבה הזו תפרוץ כמו המתקפות הסובייטיות של מלחמת העולם השנייה. אלא שבשבועיים האחרונים הגבירה רוסיה את התקפותיה באזור דונבאס, במה שיכול להיראות כפתיחת האופנסיבה. אלה נראים כתקיפות חי"ר, שבאות אחרי הפגזות מסיביות. רוסיה ממוקדת באזור בחמוט, ומנסה לכתר את העיר כדי לתפוס עוד שטח ולגרום לצבא אוקראינה לדמם. הקרב הזה נראה כמו מלחמת העולם הראשונה, עם אבידות חי"ר גדולות תמורת הישגים קטנים לנוכח עמדות הגנה מוכנות היטב.
עבור רוסיה, המתקפה יכולה להיות בבחינת להיות או לחדול. לא ברור אם תוכל לבנות את צבאה שוב, בהתחשב באובדן הציוד האיכותי ובהתנגדות לגיוס. לאוקראינה אין אפשרות פשוט להתגונן ולחכות. היות שהשטח שלה נכבש, עליה לצאת להתקפה. כמו עם צרפת במלחמת העולם הראשונה, מבוי סתום הוא הפסד.
האתגר של אוקראינה יהיה לתקוף ולא להתגונן, שכן מתקפה דורשת חשיפה גדולה יותר לאש. בשביל להצליח, הכוחות יצטרכו את כל הכלים - מטנקים ועד חיל האוויר. הקושי הוא שיחידות רבות בצבא הן מיליציות מאומנות חלקית וגם היחידות המובחרות איבדו לוחמים רבים.
הכוחות האלה הפגינו יכולת גבוהה בשחרור של חרסון והאזור ממזרח לחרקיב, אך שם היו להם יתרונות: היחידות הרוסיות באזור חרקיב היו מיליציות ויחידות סוג ב', ובחרסון הכוח הרוסי היה חשוף באופן קיצוני בהיותו ראש גשר. ייתכן שבמתקפות הבאות היתרונות האלה לא יתקיימו.
ועדיין, צבא אוקראינה מתחזק הודות לכמות העצומה של האמל"ח שזורמת מהמערב. אבל חשוב ככל שיהיה הציוד, האימון חשוב במידה שווה. חלקו נעשה על מערכות נאט"ו. הממלכה המאוחדת מספקת אימונים ללוחמים האוקראינים, וארה"ב מספקת אימון ברמת גדוד.
צבא אוקראינה ואוכלוסייתה הפגינו חוסן גבוה, וסביר שיוכלו להמשיך להילחם עוד שנים. האתגר הוא פוליטי: להבטיח את זרם האספקה מארה"ב, נאט"ו והקהילה הבינלאומית. בלעדיו, ההתנגדות היתה נכשלת בתוך זמן קצר. ואכן, ממשל ביידן הפגין תמיכה בלתי מתפשרת, אך לאחרונה דווח על דאגתו בדבר איכות האספקה.
בינתיים, סיעות השלום בארה"ב ובאירופה צוברות תאוצה. מודאגים מאבידות בנפש (השמאל), מההוצאות (הימין) או מהסטת האמצעים מצורכי פנים (שני הצדדים) - כעת מו"מ נראה אטרקטיבי. עם זאת, כל מו"מ היה מייצר הפסקת אש, שהיתה הופכת לניצחון רוסי דה־פקטו.
על כן, תוצאות המערכה ילמדו על עתיד העימות. הצלחה רוסית תמצק את עמדתה בשיחות עתידיות. הצלחה אוקראינית תעניק תקווה לשחרור שטחה ותשכנע שלא מדובר במלחמה "לנצח". הזמן הקרוב יעצב את המתווה לשארית המלחמה.
הכותב הוא קולונל בדימוס בצבא ארה"ב, וכיום יועץ בכיר במכון ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון (CSIS)
תרגם: דוד ברון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו