לפני שנה שאף הצבא של פוטין לסיום מהיר של המלחמה, ואילו האוקראיני ביקש להאט - וייצב את המערכה. כעת התהפכו היוצרות.
עימות ממושך הוא התוכנית של הצד הרוסי, ואילו הכוחות המזוינים של אוקראינה מחפשים דרך לערער את המצב, לצאת ממלכודת של מלחמת חפירות ולשחרר את שטחיה כמה שיותר מהר.
המצב הזה, וגם נתוני החזית בכללם, קובעים את תוכנית הפעולה. כיבוש מלא של המחוזות דונצק, לוהנסק וזפוריז'ה הוא המטרה הבאה של צבא רוסיה. מובן שבמקום הראשון נמצאת כאן הפוליטיקה. פוטין הכריז על מחוזות אוקראיניים אלה כשלו, וערך הליך סיפוח שיקשה עליו לוותר עליהם. מתחילת הפלישה הציב הקרמלין מטרות פוליטיות, ולא צבאיות, בפני כוחותיו, וזה הביא לשגיאות רבות שעלו ביוקר.
הצבא האוקראיני נלחם באופן רציונלי יותר, ומטרתו מקיפה יותר: שחרור כל השטח הכבוש. הדבר מעניק אפשרות לפעול באופן פחות ליניארי וצפוי. כעת, פריצה של חזית זפוריז'ה דרומה, דרך טוקמק ומליטופול לגבול קרים, נראית אטרקטיבית מכל. המטרה: לערער במכה אחת מחצית מהחזית הרוסית, וליצור איום הן על חלקה המזרחי והן על הגנת קרים.
מעניין לראות איך המלחמה השתנתה בעקבות האבולוציה של הצבאות עצמם. מבחינה טכנולוגית, צבא אוקראינה פיגר אחרי צבא פוטין בהיבטים רבים. אך כעת, כשבידיו המערכת HIMARS (מערכת ארטילריה רקטית), תומ"תים PzH 2000 ו־Caesar, תותחי M777, טילי AGM-99 הארם, טילי נ"ט ג'אוולין, מערכות ההגנה האווירית איריס־טי ו־NASAMS - לצבא אוקראינה יש אמצעי לחימה מתקדמים ומשוכללים יותר מאשר לצבא הרוסי.
מנגד, היחידות של פוטין איבדו טנקים מודרניים מסוג T-80 ו־T-90, תומ"תים MSTA, מטוסי קרב Su-30 ו־Su-35, וכן מסוקי קמוב Ka-52. תעשיית הביטחון הרוסית לא יכולה למלא במהירות את החוסרים האלה, ולכן בחזית מופיעים T-62 עתיקים והוביצרים משנות ה־30.
הדבר היחיד שבו צבא רוסיה משתדל להישאר ברמה גבוהה זה תחום המל"טים. למעט כטב"מים מתאבדים שנרכשו באיראן, רוסיה מייצרת כמות ניכרת של החימושים המשוטטים Lancet-3 ומל"טי המודיעין אורלן־10, ונרכשים גם רחפנים אזרחיים כמו Mavic 3.
אך גם כאן לאוקראינים יש "פור" בולט: לצד מל"טי באירקטאר הנודעים, הם מילאו את השמיים במגוון כלים - מרחפני כיס לאיסוף מודיעין ועד למל"טים מפציצים רבי־עוצמה, המסוגלים לשאת עד שמונה פצמ"רים. אגב, צבא אוקראינה הוא שהגה את הרעיון להשליך מרחפנים מטעני רימון.
גם הטקטיקה השתנתה באופן בולט. הדבר אמור להשפיע במיוחד על צבא רוסיה, שנסוגה מהאפשרות לחקות את טקטיקת נאט"ו והידרדרה לרמת המלחמה של בריה"מ באפגניסטן, ובמובנים מסוימים - עד לקבוצות הסער של מלחמת העולם. למערכה חזרו גדודים, אוגדות וחטיבות במקום יחידות טקטיות גדודיות אוניברסליות. לא היתה ברירה אלא לשכוח ממתקפות ומפריצות, ובמקום טנק או רק"ם - הגיבור הראשי הוא חייל הסער.
לאחר שאיבד מאות טנקים ונגמ"שים, הצבא הרוסי מעדיף כרסום איטי תוך דחיקת היריב ומתקפות חזיתיות לאיגופים. בקיץ זה עוד התבסס על הכנה ארטילרית: אלפי פגזים מחקו עמדות של צבא אוקראינה, ואילצו חיילים לעזוב את קווי ההגנה. אך תוך שימוש ב־HIMARS, האוקראינים השמידו עשרות מחסני תחמושת של רוסיה. כעת, מחסור בפגזים ביטל את היתרון הרוסי בכמות הקנים.
וכשצבא רוסיה מנסה לשנות את המצב ולהפעיל יחידה משוריינת כדי לפרוץ את החזית ולהסתער על עיר - הוא מקבל תבוסה ליד ווהלדר. כ־30 טנקים ורק"מים אבדו בקרב אחד, מבלי שהתקדמו אפילו 1.5 ק"מ. הסיבה לכך: מודיעין רוסי גרוע והגנה אוקראינית איכותית, המבוססת על שדות מוקדים ועל אש מדויקת של הוביצרים מודרניים.
צבא אוקראינה מתקרב ל"צבא העתיד". מדי חודש הוא משתמש בציוד משוכלל יותר, ובבסיס הטקטיקה שלו נמצא "אמל"ח העתיד" - כטב"מים ונשק מדויק. צבא רוסיה הוא "צבא העבר", שנתקע ברעיונות טקטיים של שלהי המלחמה הפטריוטית הגדולה. נתקע שלא בטובתו, בהיעדר אפשרויות בנות־זמננו. במקומן יש על הנייר את נשק יום הדין, שקיים רק בסרטוני התעמולה.
אך פוטין והגנרלים שלו מאמינים בהצלחתה של מלחמה ארוכה. הם רואים את רוסיה כבריה"מ החדשה, עם תעשיית ביטחון ענקית ומלוא המשאבים למענה על כל צורכי הצבא הענק. בה־בעת, רוסיה לא מסוגלת לספק לבוש ונעליים למגויסיה - אף שיש יחסית מעט מהם. בקרמלין מתכננים לפתור את הבעיה בתוך כמה שנים, ומאמינים כי התמיכה באוקראינה תיגמר מוקדם יותר ממשאביה של רוסיה. הטקטיקה הצבאית של מלחה"ע הראשונה הולמת את הגנרלים של פוטין. "התוכנית" שלהם היא לשנים, אין להם לאן למהר. העדיפות היא לשמירת השטח הכבוש.
הם לא מבינים שאוקראינה כבר ניצחה. איכות הנשק המערבי הוכפלה בנחישות וברוח הקרב של החיילים, הנלחמים על אדמתם. מנגד, החייל הטיפוסי של פוטין הוא שכיר חרב, או אדם שאולץ להתגייס ונזרק למערכה. יש קנאים אידיאולוגיים, אבל הם מיעוט מוחלט. ייתכן שפוטין ינסה לגייס את המשק הרוסי למלחמה כדי ליצור יותר טנקים, תותחים ואפודי מגן, אך התוכנית הזו תיכשל בגלל השחיתות המובנית בשיטה הרקובה.
בזמן הזה, מדינות המערב רק מגבירות את מדיניות הלנד־ליס של המאה ה־21: כבר במארס קייב תקבל טנקים חדשים מדגם לאופרד 2, רק"מי בראדלי ואמצעי לחימה כבדים אחרים. כל זה יסייע לממש את התוכניות למתקפה אקטיבית.
אין ספק, צבא רוסיה עדיין חזק, בראש ובראשונה מספרית, והיא אף תנסה להנחית מכת מחץ. אך היא תובס כמו כוחות היטלר ליד קורסק ב־1943, או בארדנים ב־1944. התשובה תתברר כמשמעותית יותר: אוקראינה כבר ניצחה, אך לפניה יש עוד הרבה קרבות חשובים וקשים.
הכותב הוא אנליסט צבאי בקרן למלחמה בשחיתות של אלכסיי נבלני
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו