פוטין מאיים בנשק גרעיני כדי להלך אימים על המערב, אבל צריך לשים את הדברים בפרופורציה

"במקרה של איום על שלמותה הטריטוריאלית של רוסיה נשתמש בכל האמצעים, לרבות הנשק הגרעיני. זה לא בלוף" – זה, ודאי עבור האוזניים המערביות, היה האיום הגדול ביותר שהשמיע ולדימיר פוטין בנאומו לאומה, שנדחה מאתמול. מטבע הדברים, כולם נדרכו למשמע האיום – ובצדק, אבל דומה שצריך לשים את הדברים מעט בפרופורציה, או לפחות לחשוב עליהם לא רק מתוך הפחד הקמאי.

בואו נתחיל מהחדשות הרעות: יש סיכוי שפוטין אכן ישתמש בנשק גרעיני טקטי. זה סיכוי שקיים מעצם האפשרות לעשות זאת, וגם מכך שפשוט קשה עד בלתי אפשרי לחזות מה יעשה נשיא רוסיה, שהפתיע (כולל את כותב שורות אלה) בעצם הפלישה לאוקראינה ב-24 בפברואר. לכן, הסיכוי קיים, אבל לדעתי קלוש ביותר. למה?

ראשית, יש סיבה ללמוד מהעבר. לפנים, בכירים רוסים כמו סגן יו"ר מועצת הביטחון הרוסית, דמיטרי מדבדב, איימו בתגובה גרעינית על פגיעה אוקראינית בשטחים רוסיים ובחצי האי קרים, שסופח על ידי רוסיה, בפרט. והנה, אוקראינה פגעה הן בקרים, שאותו היא מתכוונת לשחרר, וגם במתקנים במחוזות רוסיה הסמוכים לגבול – והנשק הגרעיני נותר במחסנים. זה לא מבטיח דבר לגבי העתיד, אבל טוב לזכור זאת.

שנית, פרשנים צבאיים העירו כבר שתחזוקה של ראשי נפץ עולה הון, וברוסיה הון שמוקצה לצבא מתגלגל ברובו לכיסי הפקידות והגנרלים. לא מן הנמנע שהקרמלין לא השתמש בנשק גרעיני כי הוא יודע טוב יותר מה מצבו?

שלישית, על פי החוקה הרוסית, מותר להשתמש בנשק גרעיני רק בתגובה לשימוש בו נגד רוסיה או אם נשקף איום לעצם קיומה של המדינה. שימו לב: לא שלמות טריטוריאלית, כבנאום פוטין, אלא איום קיומי. אין איום חיצוני כזה על רוסיה. אבל תאמרו: מה אכפת לפוטין מהחוקה? נכון, זו לא ערובה אולטימטיבית, אבל עובדה שעד כה היה אכפת כי חשוב לו לשמור על חזות של מדינת חוק כלפי אלה מבין אזרחי המדינה שעוד מאמינים בכך.

רביעית, פוטין אינו יכול "ללחוץ לבד" על הכפתור האדום. מזוודה יש גם לשר ההגנה שויגו ולרמטכ"ל גרסימוב, ושלושתם אמורות לפעול בתיאום. האם השניים האחרים יסכימו? ונגיד שיסכימו: בשרשרת הפיקוד עד לשיגור הטיל עצמו יש עוד כמה בעלי תפקידים. אי אפשר לפסול את אפשרות שמישהו יסרב פקודה – יש די והותר עדויות לזעם הקצונה בדרגי הביניים ובדרגים הנמוכים על הפיקוד העליון.

חמישית, וזה כבר נימוק משמעותי יותר: הצמרת הרוסית מסביב לפוטין אינה אידיאולוגית ברובה. קשה להצביע שם ולו על מישהו כמו יוזף גבלס ואשתו, שהרעילו את ילדיהם והתאבדו כי לא היה ראוי לחיות בעולם בלי היטלר. זו צמרת שמורכבת מהון-שלטון-מנגנוני ביטחון, שמטרתה המרכזית אם לא היחידה היא שמירה על הנכסים האסטרונומיים שצברו בעשורים של שחיתות ושוד ציבורי. הם ירצו לסכן את הכל באפוקליפסה גרעינית? מסופקני.

שישית, היה ורוסיה תתחיל לנקוט פעולות של הכנה לשיגור טיל גרעיני: אפשר להניח שבמערב יזהו זאת מיד, ואם לשפוט על פי ההכרזות הנחושות של בוריס ג'ונסון לפני כחודשיים וליז טראס אחריו, לפחות בריטניה שומרת לעצמה זכות למכת מנע. גם ואולי בעיקר ארה"ב לא תשב בחיבוק ידיים – כי איום גרעיני ממשי יהיה חציית קו אדום היסטורי. דרך אגב, סביר להניח שגם סין תתערב אם יהיה איום ממשי: החרפת המלחמה לא טובה לעסקים, והנשיא שי כבר הביע – לדברי פוטין עצמו – אי שביעות רצון מהתמשכות המלחמה.

וזה כבר מביא להסתייגות השביעית מהאפשרות שנשק גרעיני יופעל: איזו תועלת בדיוק תצמח לרוסיה משיגור טיל גרעיני טקטי? דעת הקהל המערבית תטה עוד יותר נגדה בשל חצית קו אדום היסטורי, מדינית, צבאי ובעצם תרבותי (יש עדיין טאבו בינלאומי על שימוש בנשק אטומי), אפילו בקרב המתנדנדים, אספקת הנשק תעלה מדרגה, הסנקציות יחריפו, והיא תוכל לשים איקס גדול על ניסיונותיה להקפיא את המלחמה במשא ומתן. אם 24 בפברואר היה מיסקלקולציה גרנדיוזית, שימוש בנשק גרעיני טקטי תהיה שידור חוזר.

ולבסוף – נניח שרוסיה מפעילה נשק גרעיני כלפי אוקראינה: במה זה ישנה את המצב? האוקראינים יספגו אבידות גדולות בתא שטח נתון, נכון. ואז? האם יפסיקו להילחם? האם לא ירחיבו עוד יותר את המלחמה – ולו בזכות מוטיבציה מוגברת וסיוע מוגבר מהמערב?
במילים אחרות, אף שיש סיכוי ל"בעל הבית השתגע", יש סיבות טובות להניח את קיומם של בלמים פנימיים וחיצוניים שימנעו את התסריט.

אוקיי, אז מה היה הטעם, תשאלו, להזכיר את האיום הגרעיני בנאום? כדי להלך אימים על הקהל המערבי הרגיש (בצדק) לאיומים מהסוג הזה (הנה, אתן ואתם קוראים והגעתם עד לכאן), אבל חשוב יותר לראות את האיום בהקשר של הנאום כולו. כי מה היה עיקרו? הכרזה על גיוס חלקי. ומה מטרתו? "הגנה" על התושבים בשטחים שרוסיה כבשה, וכעת ראשיהם – המשת"פים של הקרמלין – מבקשים לצרפם בזריזות לרוסיה לנוכח האיום המוחשי של ההתקדמות האוקראינית בחזית (גם שר ההגנה שויגו חיזק את הרושם: לדבריו, המגויסים המילואימניקים – עד 300 אלף - דרושים כדי להגן על קו החזית).

זו עוד שאלה גדולה מאוד כמה יצליח לגייס בפועל: גיוס ולו חלקי של אזרחי רוסיה עשוי להיות פתח להתקוממות, משום שזו הפרה של חוזה שהיה למשטר הרוסי עם אזרחיו - הוא מספק להם סדרה אינסופית של ניצחונות בערוצי התעמולה בטלוויזיה, ואילו הם לא מתערבים בפוליטיקה. עכשיו, הם נדרשים לקום מהספה כדי לצאת לחזית ואולי למות במלחמה שמטרותיה שונו יותר מעשר פעמים, ואשר אין בה תוחלת? גם כך בשבועיים האחרונים ברוסיה נראו סממנים רבים של תסיסה – מקריאות של נבחרים מוניציפליים להדחת פוטין ועד המכתב הפומבי של מלכת הפופ הבלתי-מעורערת אלה פוגצ'ובה נגד המלחמה. סביר להניח שפוטין מרגיש מצוין שהקרקע נסדקת מתחתיו (גם חמשת המנהיגים שאילצו אותו לחכות בפסגה בסמרקנד בסוף השבוע הבהירו לו את מעמדו), ושהאירועים נכנסים לספיראלה שספק אם יש לו עוד שליטה עליה. אולי משום כך בנאום שלו חזר על כל מסרי התעמולה מנאום ההכרזה על "המבצע הצבאי המיוחד" - מהנאצים משתוללים באוקראינה ועד למערב נגדנו ומאיים עלינו. ב-24 בפברואר 2022, רגע לפני פתיחת האש לעבר ערי אוקראינה, היה רגע היציבות המוחלטת האחרון של שלטון פוטין.