"כשפרצה המלחמה לא יכולנו לעמוד מנגד": מסע עם קציני המילואים שמסייעים לפליטים באוקראינה

בכיכר גדולה במרכז קייב, בין מלונות פאר ובתי קפה, ניצבת בדממה אסופת טנקים ונגמ"שים מרוסקים - אנדרטה של מוות בלב העיר, שרק לאחרונה החזירה לעצמה את דופק החיים.

בחלק מהכלים המפויחים, שהובאו למקום כדי להרים את מורל האוכלוסייה, פזורים עדיין נעליים ושרידי מדים שרופים למחצה של החיילים הרוסים שמצאו בהם את מותם. מסביב אנשים ממהרים לעבודה, מכוניות מקיפות את הכיכר. קייב עדיין כאן, הרוסים כבר לא.

בניגוד לכל ההערכות המוקדמות, הצבא האוקראיני המאולתר בלם את מכונת המלחמה של פוטין, אך ספק אם יש ביכולתו להכריע אותה. המלחמה אמנם נעלמה מהכותרות ומאזורים רבים באוקראינה, אבל היא עדיין משתוללת במזרח המדינה ומאיימת לחזור ולשטוף את כולה. למעשה, האוקראינים סופגים מאות אבידות מדי יום, וקיים חשש שהקווים שלהם יקרסו.

עד שזה יקרה, אם בכלל, קייב מדגמנת מעטפת דקיקה של שגרה. הגענו לבירת אוקראינה כחלק ממשלחת של מועדון 2141 - ארגון מפקדי פלוגות לשעבר בצה"ל. "כשפרצה המלחמה הבנו שאנו לא יכולים לעמוד מנגד והתחלנו להוציא משלחות סיוע לפליטים במעברי הגבול", מספר סרן (במיל') סטס גרינברג, ממייסדי המועדון. שותפו להקמת המועדון, רס"ן (מיל') פטר גיזונטרמן, מוסיף כי "זו המשלחת החמישית של המועדון, ולאחר שהאנשים שלנו בילו מאות שעות בקור מקפיא במחנות הפליטים ובמעברי הגבול עם פולין, הפעם ביקשנו להבין איך נראית המלחמה בתוככי אוקראינה".

"בחורף שהינו במשך שבועות שלמים לצד הפליטים בתורים הבלתי נגמרים במעברי הגבול", מספר סרן (במיל') ניסים טל, מ"פ בהנדסה הקרבית. "נראה היה שלנחשול האנושי אין התחלה ואין סוף. סיפקנו להם מזון ושתייה חמה, שינענו לראש התור את הקשישים ואת הנכים בכיסאות גלגלים - הכל כדי להקל במקצת את הסבל האנושי".

במרכז קייב צלקות המלחמה כמעט שאינן ניכרות, אך ככל שמתקדמים אל פאתי העיר נפערים הפצעים בקו הרקיע: בניינים הרוסים, תחנות דלק שרופות וגשרים מפוצצים. רק כשעוברים את המרחק ברכב מבינים עד כמה היה הצבא הרוסי קרוב למרכז העיר.

שיטת העינויים הרוסית

בבוצ'ה התחולל טבח מזעזע שבו נרצחו בין 300 ל־450 אזרחים חפים מפשע. למרות זאת, הרוסים לא החריבו אותה: ברחובות שבהם התקדמו טורי השריון ניכר הרס רב, אך בצמוד להם עומדות וילות מטופחות ללא שמץ של שריטה.

רוסטיק, המדריך שלנו, לוקח אותנו למבנה שבו שכנה המפקדה הקדמית של הכוחות הרוסיים בעיירה. בקומה השנייה עינו בזוגות את האוקראינים שנתפסו: אחד היה צופה בחברו עובר התעללות, ולאחר מכן היו שוביהם מחליפים ביניהם את התפקידים. בסוף הם היו נורים למוות.