רפיסות ביידן באפגניסטן - אור ירוק לפלישה לאוקראינה

לפני 31 שנה, בפברואר 1991, נסגר המעגל ונסתם הגולל על עידן המלחמה הקרה בין מעצמות העל, מלחמה שבמשך 45 שנה הטילה את צילה הקודר והמסוכן על הסדר העולמי, ולא פעם איימה לגרור את המערכת הבינלאומית כולה אל תוככי מאפליה אפוקליפטית ואובדנית, שממנה לא תהיה לה עוד תקומה.

החלטתו ב־25 בפברואר 1991 של מנהיג בריה"מ מיכאיל גורבצ'וב לפרק את המסגרת הצבאית של "ברית ורשה" היתה המסמר האחרון שננעץ בארון הקבורה של האימפריה הסובייטית, עם סיום תהליך היפרדותן החד־צדדית של מדינות הלוויין במזרח אירופה מאחיזתו ההדוקה של הקרמלין.

אולם הציפייה הרווחת, שלפיה קריסתו של העולם הדו־קוטבי רווי המתח והחיכוכים תצמיח מערכת הגמונית וליברלית יציבה בהנהגתה הבלעדית של וושינגטון, הפכה עד מהרה לטרגדיה אמריקנית, אשר מעמידה היום בסימן שאלה גדול את עצם יכולתה ואת מידת נחישותה לשמר את מעמדה המוביל אל מול האתגרים שלפניה.

התעלמותו של ממשל בוש הבן ממגבלות הכוח ושאיפתו להבנות ולעצב מחדש את האומה העיראקית ברוח האתוס והערכים האמריקניים, היו המפץ הגדול שהתניע את תהליך השחיקה במעמדה של מעצמת העל היחידה. תהליך זה הגיע היום לנקודת שפל מסוכנת על רקע שאיפתה - בעקבות הכישלון בעיראק - להסתגר יותר ויותר בתוך המרחב האמריקני.

בה בשעה, אף שרוסיה בהנהגתו של פוטין איבדה את נכסיה הטריטוריאליים ואת מעמדה כמעצמת על, היא המשיכה לבחון דרך קבע את התנהלותו של הגמון המערכת ולא היססה לנצל לטובתה את נקודות התורפה שבשריוּנו, ואת רצונו לצמצם את מעורבותו האסטרטגית מעבר לים (כפי שאירע בכיבוש קרים ב־2014 ותחילת החדירה לעבר אוקראינה).

גם היום, על רקע נסיגתם המבוהלת של הכוחות האמריקניים מאפגניסטן - שבה, כמו בעיראק, נגוז זה מכבר החלום על הפיכתה לישות דמוקרטית מתפקדת - מזהה מוסקבה חלון הזדמנויות לחיזוק מעמדה האזורי והגלובלי באמצעות השתלטות צבאית על אוקראינה (או על חלקים נוספים במזרחה של המדינה). כך חוזר לו הניגון: חודשים ספורים לאחר שביידן העניק את אפגניסטן על מגש של כסף לכוחות הטליבאן - מצחצחת רוסיה את חרבותיה ומציבה איום צבאי מסיבי ומיידי סביב גבולותיה של אוקראינה.

ואכן, גם משקיף מתוחכם ומנוסה פחות מהשליט של הקרמלין היה קולט את רפיסותו של הנשיא ה־46, אשר שקוע כל כולו בזירת הפנים שמעניקה לפוטין לכאורה הזדמנות פז לחשוף את הפער הקיים בין הרטוריקה הנשיאותית התקיפה לבין נכונותו להגיב בעוצמה לאתגר שבשער. זאת, בייחוד לאור העובדה שאפילו ברובד הרטורי אפשר לאתר סדקים בדוקטרינת ההרתעה שהוא שרטט, אשר העידו על חולשתה הבסיסית.

שכן, הכרזתו של ביידן, שלפיה ישלים עם פעולה מוגבלת באוקראינה, ניתנה במשתמע כ"אור ירוק" לפוטין להמשיך לפגוע בריבונות המשטר בקייב כל עוד אין מדובר בפלישה מסיבית, ומהווה אפוא פגיעה באמינות איומי ההרתעה שהוא ובכירים בממשלו משמיעים חדשות לבקרים. גם נכונותו המוצהרת של הבית הלבן לשגר אל האזור כוח של 8,500 חיילים מעידה על כך שמדובר במהלך סמלי ולא מבצעי, בהתחשב בעובדה שהיקף המערך הרוסי אשר מכתר את אוקראינה בימים אלה כולל לא פחות מ־120 אלף לוחמים.

יתרה מזאת, העובדה שכעת, דווקא בשיאו של המשבר, נחשפות מחלוקות חריפות בין כמה משותפות נאט"ו - כאשר גרמניה במיוחד מסרבת להשתתף, ואפילו מחבלת, בכל יוזמה צבאית או במהלכי סנקציות נגד מוסקבה בתחום האנרגיה - מקהה מעוקצו של האיום האמריקני בתגובה כואבת ורב־צדדית מצד הקהילה הבינלאומית בהנהגתה.

לית מאן דפליג שגם איראן צופה בעניין במתרחש לאורך הגבול האוקראיני, וניתן להניח שבטהרן (כמו בפיונגיאנג) יפיקו לקחים מהתנהלותו של העיט האמריקני מרוט הנוצות במהלך המשבר, ואלה יבואו לכלל ביטוי בעמדותיהם סביב שולחן המו"מ בסוגיית הגרעין בווינה בעתיד הקרוב. ואכן, הימים והשבועות הקרובים יבהירו אם אנו נמצאים על סף זעזוע טקטוני במשוואת העוצמה הגלובלית, לנוכח שקיעתה של ההגמוניה האמריקנית.