עריפות ראשים, קניבליזם ומיליארדי דולרים: מסע מצמרר אל תוך קרטלי הסמים של מקסיקו

בחודש דצמבר של שנת 2009 עסק מנקה רחובות בעיר דורנגו שבמערב מקסיקו בסידור רחבה הסמוכה לכנסייה גדולה. לצד פחי האשפה הוא הבחין בשש שקיות זבל אטומות, שמאחת מהן זרם נוזל שנראה לו כדם. הוא חשש, אך סקרנותו גברה עליו. הוא פתח בזהירות את השקיות ואז נגלה לעיניו מחזה מזעזע: בתוכן היו שישה ראשים ערופים, חמישה מהם של אנשי משטרה מקומיים - והשישי של התובע המחוזי.

השישה נחטפו ערב קודם לכן על ידי אנשי קרטל המפרץ, אחד מקרטלי הסמים החזקים ביותר במקסיקו דאז, שיצא למתקפה נגד רשויות החוק בדורנגו, שבמהלכה נהרגו יותר מ-20 שוטרים, בלשים ואנשי משרד התובע.

הטבח האכזרי, והנחת הראשים הערופים דווקא בסמוך למקום קדוש, אמורים היו לזעזע את אמות הסיפים במדינה שמרנית כמו מקסיקו ולהביא לפעולת נגד נחרצת של הממשלה. אלא שמעשים ברוטאליים שכאלה הפכו לדבר שבשגרה במדינה, שנקרעת לגזרים במלחמות הבלתי פוסקות בין קרטלי הסמים לבין עצמם ובינם לבין רשויות החוק.

ב-15 השנים האחרונות בלבד נהרגו ב"מלחמת הסמים המקסיקנית" - כפי שמכונה הקונפליקט הסבוך והבלתי נגמר - יותר מ-350 אלף בני אדם, רובם המכריע אזרחים. לשם השוואה, ב-73 שנות הסכסוך בין מדינת ישראל לשכנותיה הערביות נהרגו פחות מ-120 אלף בני אדם משני הצדדים, היהודי והערבי גם יחד.

זוהי מלחמה שאין בה חוקים או כללים והכאוס שולט בה. אין כאן דיוויזיות משוריינות שניצבות אלה מול אלה, או צבא של מדינה ריבונית שמנסה לדכא התקוממות חמושה. מדובר במלחמת כל בכל בין עשרות ארגוני פשע ובינם לבין ממשלת מקסיקו, ארה"ב וארגוני פשיעה זרים.

ואם זה לא מספיק, גם בתוך הקרטלים עצמם מתנהלת לוחמה מתמדת בין פלגים שונים, מאחר שברוב המקרים לא מדובר בארגונים היררכיים עם מפקד אחד, אלא בברית רופפת יותר או פחות בין כנופיות של סוחרי סמים ורוצחים שכירים, שמסתכסכים באופן תדיר זה עם זה ומחליפים נאמנויות בהתאם לאינטרסים המשתנים שלהם.

כך, למשל, אנשיו של איסמאל סמבדה גרסיה, אחד מבכירי קרטל סינלואה שמעולם לא נתפס וחומק מרשויות החוק כבר עשרות שנים, מתמודדים בו-בזמן עם מצוד שמנהלים נגדם המשטרה והצבא המקסיקניים, עם לחימה עיקשת בקרטל חליסקו שנחשב לאויב המושבע של קרטל סינלואה, ועם מאבק אלים במיוחד נגד הפלג של משפחת גוסמן, שמשתייך גם הוא לקרטל סינלואה אך מעורב בשנים האחרונות בסכסוך עקוב מדם עם הפלג של סמבדה.

מספיק להסתכל על מפה המתארת את אזורי ההשפעה של הקרטלים השונים בשביל להבין עד כמה מפורק ומפוזר האזור שעליו חולש כל קרטל, ואפילו במפות אלו אין די כדי להסביר את רמת הפרגמנטציה והמורכבות של עולם הפשע המקסיקני.

אולם למרות הכאוס המתמיד שבו מתנהלות מלחמות הקרטלים, חשוב להבין כי ממש לא מדובר בכנופיות שמשתוללות ברחובות ללא יד מכוונת. רמות השכלול, השליטה בכוחות והיכולות הטכנולוגיות והלוגיסטיות שהצליחו להשיג, לא היו מביישות מדינות ריבוניות.

אלה אינן משפחות פשע בסגנון המוכר בישראל, או אפילו במדינות כמו איטליה שבהן הפשע המאורגן דומיננטי ועוצמתי הרבה יותר; הקרטלים הם ארגוני פשע בסדר גודל שפשוט אינו קיים במקומות אחרים בעולם, והגדולים שבהם מחזיקים צבאות של ממש ושולטים בחלקים נרחבים ממקסיקו, שבהם הממשלה ורשויות המדינה קיימות בעיקר על הנייר.

מדי שנה מבריחים הקרטלים מאות טונות של סמים - בעיקר קוקאין שמגיע מקולומביה וממדינות דרום אמריקה, אך גם כמויות עצומות של הרואין וסמים סינתטיים כמו קריסטל מת', שמיוצר במעבדות ענק במקסיקו.

ההברחות מתבצעות בכל אמצעי שניתן להעלות על הדעת: מכולות של אניות מסע, סירות מרוץ מהירות, מנהרות תת-קרקעיות שפתחן האחד במקסיקו והשני בארה"ב, מטוסים מנמיכי טוס שחוצים את הגבול באישון ליל, ואפילו צוללות שעוגנות בחשאי בחופים נידחים ופורקות חבילות עצומות של קוקאין.

רוב הסמים מוברחים לארה"ב ומתדלקים בה מגפה קטלנית של התמכרויות שממנה סובלים מיליוני אמריקנים, אך זרועותיהם של הקרטלים המקסיקניים מגיעות גם לאירופה ולשוק האסייתי הצומח.

במלחמה הזו, שמתנהלת על שוק הסמים שמגלגל עשרות מיליארדי דולרים מדי שנה, אין בוחלים באמצעים, ודוגמאות למעשי זוועה בלתי נתפסים באכזריותם קיימות בשפע. פעילים צעירים שנתפסו לאחר שגויסו לקרטל חליסקו, סיפרו בחקירתם כי במסגרת ההכשרה שלהם כרוצחים שכירים מטעם הקרטל נאלצו לאכול בשר אדם של קורבנותיהם, כביכול כדי לחשל אותם.

עריפות ראשים באמצעות מסורים חשמליים הן דבר שבשגרה, וכך גם עינויים שאינם מסתיימים עם מות הקורבן, שכן הקרטלים נוהגים לייצר מייצגים ויזואליים מזוויעים בחוצות הערים מגופותיהם המרוטשות של יריביהם שנתפסו, כדי להרתיע את הארגונים המתחרים.

בשנת 2019, למשל, תלו אנשי קרטל חליסקו, שבשנים האחרונות נחשב לאחד משני הארגונים החזקים במקסיקו, 19 גופות של יריביהם מקרטל סינלואה על גשר בעיר חוארס הסמוכה לגבול עם ארה"ב. אנשי הקרטל הרגישו כה בטוחים בעצמם, שהותירו שלט גדול עם שמו של הארגון בסמוך לגופות התלויות.

במקרים אחרים הוצגו בחוצות הערים במקסיקו ראשים ערופים וגופות עם סימני אלימות מחרידים, כשלא פעם תהליך ההוצאה להורג מתועד ומועלה לרשת בסגנון פעולה שמזכיר את דאעש. האלימות הברברית הזו אינה מופנית רק כלפי הפושעים עצמם. עינויים, רצח, פגיעה בשוטרים, בעיתונאים, בחיילים, בשופטים ואפילו בפוליטיקאים בכירים הפכו לחלק בלתי נפרד מהמציאות במקסיקו בשני העשורים האחרונים.

מהפכת הקוקאין

עסקי ההברחות בין ארה"ב למקסיקו היו מקור פרנסה חשוב עבור האיכרים העניים של מדינות צפון מקסיקו לאורך כל המאה ה-20. במהלך שנות ה-20, ובשל תקופת היובש, מבריחים מקסיקנים הרוויחו הון רב מהברחת אלכוהול לשטחה של ארה"ב וממכירתו במדינה. לאחר ביטולו הסופי של חוק היובש ב-1933, הפך גידול מריחואנה והברחתה לתעשייה המשתלמת ביותר במקסיקו הענייה, ועד שנות ה-60 עשרות ארגוני פשיעה קטנים שלטו בשוק המשגשג.

אך הבוננזה האמיתית בתחום הברחות הסמים החלה בסוף שנות ה-70, עם התגברות הביקוש לקוקאין בארה"ב. הסם היקר והפופולרי מופק מעלי צמח הקוקה שגדל בדרום אמריקה, ואינו מתפתח היטב באקלים של מקסיקו. לכן הפקתו מתבצעת בעיקר במדינות כמו קולומביה, פרו ובוליביה. אולם לסוחרי הסמים של מקסיקו היה נכס מרכזי אחד שקרץ ליצרני הסם בדרום אמריקה: גבול ארוך ופרוץ למדי עם ארה"ב, שם נמצא השוק הגדול בעולם לקוקאין.

במהלך שנות ה-80 וה-90 המוקדמות הספקים העיקריים של קוקאין למקסיקו היו קרטל מדיין של פאבלו אסקובר הידוע לשמצה, וקרטל קאלי, הארגון הקולומביאני המתחרה שהפך דומיננטי לאחר חיסולו של אסקובר ב-1993.

בתחילה פעלו הסוחרים המקסיקנים בנפרד ושימשו מבריחים מקומיים עבור הקרטלים הגדולים של קולומביה, בתמורה לנתח כספי מרווחי הקוקאין. אחד מראשי רשתות המבריחים הללו היה שוטר לשעבר מהעיר גוודלחרה בשם מיגל אנחל פליקס גאיארדו. פליקס הבין שאם המבריחים המקסיקנים יתאחדו במקום להתחרות זה בזה, הם יוכלו לדרוש מספקיהם הקולומביאנים נתח גדול יותר מהרווחים. כך הוקם הקרטל הראשון - קרטל גוודלחרה - ששלט כמעט בכל שוק הברחות הסמים לארה"ב.

פליקס ניחן ביכולות פוליטיות יוצאות דופן והצליח לתמרן בסבך האינטרסים המנוגדים של סוכנויות הביון השונות של ארה"ב. בעוד ה-DEA, הסוכנות האמונה על מלחמה בסמים, הייתה להוטה להניח עליו את ידיה, פליקס פיתח יחסים הדוקים עם סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב, ה-CIA. ראשי ה-CIA הגנו עליו מפני מעצר בתמורה לסיוע שהעניק לקבוצות ימין בדרום אמריקה ובמקסיקו, שעל פי התפיסה של ממשל רייגן היו חלק מהמאמץ לבלימת ההתפשטות הקומוניסטית.

בסופו של דבר, עשה פליקס טעות קטלנית שהביאה לנפילתו. ה-DEA הצליח להחדיר לקרטל גוודלחרה סוכן סמוי בשם אנריקה (קיקי) קמרנה, שהגיע להישגים יוצאי דופן. קמרנה חשף מטעים עצומים לגידול מריחואנה, שבאחד מהם, שכונה ראנצ'ו בופאלו, הופקו סמים בשווי של כ-8 מילHארד דולר מדי שנה והועסקו אלפי פועלים מקומיים. החווה הענקית פעלה בידיעה ובשיתוף פעולה של המשטרה והשלטונות המקומיים במדינת צ'יוואוואה, שקיבלו כספי שוחד עצומים מהקרטל.

בהמשך החל קמרנה לחשוף את קשריו של פליקס ושל ברוני סמים אחרים עם בכירים ברשויות אכיפת החוק הפדרליות של מקסיקו ובמפלגת השלטון, ה-PRI. פליקס, שחש בסכנה, החליט לפעול: קמרנה נחטף ועונה למוות בנוכחות רופא, שהזריק לו במהלך העינויים סמי מרץ שמנעו ממנו לאבד את ההכרה כדי להגביר את הסבל. מבחינתה של וושינגטון, רצח כה אכזרי של סוכן אמריקני היה חציית קו אדום שלא ניתן להבליג עליה. לאחר מצוד נרחב נלכד פליקס ב-1989, וקרטל גוודלחרה התפצל.

"אדון השמיים"

ברוני הסמים חילקו ביניהם את הטריטוריות, והמשיכו בנפרד בפעילות ההברחות הענפה. האחים לבית אריאנו-פליקס, אחייניו של מנהיג הקרטל הכלוא, קיבלו את הטריטוריה של טיחואנה הגובלת בקליפורניה; פבלו אקוסטה ויאריאל קיבל רצועת גבול באזור טקסס, והארגון שלו הפך בהמשך (לאחר שחוסל) לקרטל חוארס העוצמתי.

אולם קבוצה אחרת של ברוני סמים, ממדינת סינלואה, ובהם חואקין "אל צ'אפו" גוסמן ושותפו דאז איסמאל סמבדה גרסיה, ראתה עצמה כמקופחת מאחר שלא זכתה ברצועת גבול עם ארה"ב. גוסמן, סמבדה ושותפיהם נאלצו לשלם מס לאחים אריאנו-פליקס כדי להבריח סמים לארה"ב דרך הטריטוריה שלהם בטיחואנה.

כצפוי, המלחמה בין הצדדים פרצה בתוך זמן קצר. האחים אריאנו-פליקס, שכעת כבר עמדו בראש הארגון שנודע בשם קרטל טיחואנה, "ייבאו" למקסיקו צבא קטן של רוצחים שכירים מכנופיית לוגן הייטס מהעיר סן דייגו שבצד האמריקני של הגבול. צ'אפו ירד למחתרת בבית מסתור בגוודלחרה, אך בשלב מסוים ביקש לצאת מהעיר בטיסה. טיפ מודיעיני שהגיע לקרטל טיחואנה במאי 1993 הוציא לדרך מבצע חיסול נועז בנמל התעופה של העיר – שהשתבש קשות.

המתנקשים מכנופיית לוגן הייטס נקלעו לקרב יריות פרוע עם צ'אפו ומאבטחיו, שבמהלכו נהרגו שבעה עוברי אורח, ובהם בכיר הכנסייה הקתולית והקרדינל הנערץ ביותר במקסיקו, חואן אוקאמפו. על פי אחת ההשערות, המתנקשים סברו בטעות כי אוקאמפו הוא למעשה צ'אפו בתחפושת.

הרצח עורר זעזוע במדינה, והממשלה יצאה למבצע רחב היקף לחיסול קרטל טיחואנה. האחים לבית אריאנו-פליקס נתפסו או חוסלו בזה אחר זה, כשבמקביל ללחץ שמפעילה הממשלה מזנבים בהם אנשי הקרטל החדש מסינלואה. קרטל טיחואנה חוסל למעשה, צ'אפו ואנשיו השתלטו על רצועת הגבול שבה שלט, וקרטל סינלואה הפך לאחד הארגונים החזקים ביותר במקסיקו, שממשיך להתקיים עד היום.

בינתיים, באזור חוארז הלך והתהווה קרטל ענק נוסף. פבלו אקוסטה אמנם חוסל כבר ב-1987 במבצע משותף של ארה"ב ומקסיקו, אך אחד מיורשיו, אמאדו קאריו פואנטס, הצליח להשתלט על הארגון ולהביא אותו לגבהים חדשים, תרתי משמע. קאריו, שהיה בעל רישיון טיס, השתמש בכספי הסמים כדי להקים צי של מטוסי בוכנה וסילון - חברת תעופה של ממש, שכל ייעודה היה להבריח עשרות טונות של קוקאין לתחומי ארה"ב. על פי ההערכות, הרוויח קאריו יותר מ-25 מיליארד דולר במהלך הקריירה שלו.

במהרה הוא התפרסם בכינוי "אדון השמיים", אך קאריו זכור לא פחות בשל המוות המחריד שהיה מנת חלקו. לאחר ש"עלה על הרדאר" של הרשויות בארה"ב ובמקסיקו, החליט קאריו להיכנס לניתוח פלסטי חשאי שבו היו אמורים הרופאים לשנות לגמרי את מראה פניו. לא ברור מה השתבש בניתוח ואם הייתה זו התנקשות מתוחכמת שהוציא לפועל אחד מיריביו, אבל קאריו מת על שולחן הניתוחים בגיל 40. כך או כך, הרופאים שביצעו את הניתוח נמצאו זמן קצר לאחר מכן מתים בחבית בטון, כשעל גופם סימני עינויים קשים. מוקירי זכרו של קאריו התעקשו משום מה לערוך לו הלוויה עם ארון פתוח, שחשף לעין כל את פניו המעוותים, אך אנו נחסוך מכם את התמונות מהאירוע המרגש. 

"לה פמיליה" המקורית

בשנת 2006 עלה לשלטון במקסיקו נשיא צעיר ושאפתן בשם פליפה קלדרון, שהחליט לצאת למלחמת חורמה נגד הקרטלים. הוא הוטרד במיוחד דווקא מקרטל בסדר גודל בינוני – לה פמיליה מיצ'ואקנה ("המשפחה ממיצ'ואקן"), שלידו ארגון האוהדים הגזעני של בית"ר ירושלים, שמתהדר באותו שם, דומה לחבורה של נערות מקהלה.

לה פמיליה היה תופעה חדשה: בניגוד לשאר הקרטלים שמעולם לא ניסו לטעון כי הם פועלים עבור משהו מעבר לבצע כסף, מנהיג הארגון, נזריו מורנו גונסלס, החל ליצוק לתוכו אידיאולוגיה דתית ופוליטית. מורנו הפך את עצמו לא רק למפקד הקרטל, אלא למנהיג הרוחני שלו. הוא הציג את לה פמיליה כמי שדואגת קודם כל לתושבי מיצ'ואקן העניים, והפיץ בין חברי הקרטל מעין קודקס מוסרי שחיבר, שבין היתר אסר עליהם להשתמש בסמים שמכרו ושילב מסרים נוצריים עם סיסמאות של צדק חברתי.

היה זה, כמובן, צדק ייחודי בסגנון הקרטלים: ב-2006 התפרקה הברית בין לה פמיליה מיצ'ואקנה לקרטל המפרץ ולקרטל לוס סטאס, ומורנו בחר לציין את יציאת הארגון לדרך עצמאית באופן יצירתי: קבוצה של חמושים מהקרטל פרצה לדיסקוטק בעיר אורואפן וגלגלה על רחבת הריקודים חמישה ראשים ערופים של אנשי הקרטלים היריבים. ליד הראשים הם הניחו שלט שעליו נכתב: "לה פמיליה לא הורגת בשביל כסף, לא הורגת נשים ולא הורגת חפים מפשע. רק אלה שראויים למוות - ימותו".

הארגון החל להשתלט על מיצ'ואקן ועל האזורים הסמוכים לה, להשפיע על בחירת מועמדים לתפקידים ציבוריים ולקנות באמצעות שוחד את אנשי המשטרה המקומית ומערכות האכיפה. הנשיא קלדרון הבין שמתחת לאפו צומחת אלטרנטיבה שלטונית לממשלה הפדרלית של מקסיקו, ששואפת "לרשת את מוסדות המדינה", ושלח למיצ'ואקן 6,500 חיילים כדי לחסל את לה פמיליה.

הבליץ יוצא הדופן הצליח, והקרטל נפגע קשות עד שכמעט חדל מלהתקיים. מורנו חוסל בקרב יריות וסגניו הסתכסכו ביניהם ופיצלו את מה שנותר מ"המשפחה של מיצ'ואקן". למרות זאת, עד היום מתקיים בחלקים ממיצ'ואקן פולחן דתי של מורנו, שתושבים רבים רואים בו קדוש נוצרי והפטרון המגן של עניי האזור.

מעודד מההצלחה, החליט קלדרון לשכפל את המבצע גם למדינות אחרות במקסיקו. אלא שחיסולם או מעצרם של רבים מראשי הקרטלים יצר ריק שלטוני בתוך עולם הפשע המאורגן והצית אינספור מלחמות בין יורשיהם האפשריים. קרבות הירושה הללו יצרו השתוללות בלתי פוסקת של מעשי נקם וטרור, שהפכו את רחובות הערים במקסיקו לשדה קרב. במעין מלכוד מתסכל, במקום לדכא את ארגוני הפשיעה המלחמה בהם רק פיצלה אותם והפכה אותם אלימים יותר, חמושים יותר ומסוכנים הרבה יותר.

דוגמה כואבת במיוחד לאופן שבו ירידתו מהבמה של ברון סמים אחד רק מגבירה את האלימות שנוקטים יורשיו, התקבלה לאחר לכידתו של חואקין גוסמן ב-2016. הייתה זו הפעם השלישית שבה נלכד "אל צ'אפו", לאחר שנמלט מהכלא במנהרה שבה המתין לו אופנוע.

רשויות החוק הצליחו לאתרו בסופו של דבר, לאחר שיצר קשר עם שחקנית טלנובלות יפהפייה בשם קייט דל קסטיו, שבה ככל הנראה התאהב. הוא ניסה לשכנע אותה ואת שותפה, הכוכב ההוליוודי שון פן, להפיק סרט על חייו, אך סוכני המודיעין האמריקנים התחקו אחר עקבותיהם של השניים ללא ידיעתם, כשטסו לפגוש את גוסמן. אל צ'אפו לא נתפס במהלך המפגש, אך קצה החוט הוביל בסופו של דבר את הצבא המקסיקני ללכוד אותו זמן קצר לאחר מכן בבית מסתור בעיר החוף לוס מו'ציס.

במהלך משפטו העידו נגדו בנו ואחיו של איסמאל סמבדה, שותפו להנהגת קרטל סינלואה. בניו של אל צ'אפו זעמו על הבגידה וסירבו לקבל את הנהגתו של סמבדה. במלחמה הפנימית שהחלה בתוך הקרטל נרצחו כבר אלפי בני אדם, אולם סינלואה הוכיח את עצמו כארגון עמיד למדי, ששורד את הטלטלה וממשיך להדוף איומים מבחוץ למרות הקרבות הפנימיים.

כשהממשלה עובדת עבור הקרטל

אחד מסודות הכוח של הקרטלים הוא קו הגבול המטושטש למדי (ויש שיאמרו שאף אינו קיים כלל) ביניהם לבין רשויות המדינה. בעוד במדינה מתפקדת ארגוני הפשע והרשויות נמצאים משני צידי המתרס, במקסיקו לא תמיד ברור מי עובד עבור מי. השחיתות פושה בכל, ובעזרת רווחי הסמים העצומים יכולים הקרטלים לקנות כמעט כל בעל תפקיד במדינה הענייה. מומחים שניסו להעריך את סכום הכסף שמכניס מדי שנה הסחר בסמים לקרטלים, מצאו כי מדובר בקרוב ל-50 מיליארד דולר - כחמישית מתקציב המדינה של מקסיקו.

דוגמה מאלפת לטשטוש הגבולות בין הקרטלים לרשויות ולכוחות הביטחון התקבלה לפני כשנה, כשנציב המשטרה בגואנחואטו נאלץ לפטר את כל השוטרים בעיר, לאחר שהתברר שכולם - מהזוטר שבהם ועד למפקד התחנה - עובדים כשכירי חרב עבור קרטל מקומי.

אך השחיתות והמעורבות של הקרטלים במוסדות המדינה אינן נעצרות ברמה המקומית, ומגיעות גם לחלונות הגבוהים ביותר. ב-2017 האזינו סוכני מודיעין אמריקנים לשיחות בין חברי קרטל H-2. סוחרי הסמים נהגו לכנות דמות מסוימת בשם "אל פדרינו" ("הסנדק"), אך מעולם לא נקבו בשמה. לכן, כשבאחת השיחות דיברו ביניהם על כך ש"אל פדרינו" מופיע בטלוויזיה, מיהרו הסוכנים לפתוח את הערוץ המדובר. על המסך הם נדהמו לראות את סלבדור סיינפואגוס – שר ההגנה של מקסיקו.

סיינפואגוס נעצר כשביקר לאחר מכן בארה"ב, אך שוחרר בסופו של דבר בעקבות לחץ כבד שהפעילה הממשלה המקסיקנית. כשנתיים לאחר מכן, במהלך משפטו של אל צ'אפו בניו יורק, התגלה כי גם חנארו גרסיה לונה, לשעבר השר לביטחון הפנים של מקסיקו, שהיה אחראי למלחמה בקרטלים – היה למעשה שכיר של קרטל סינלואה וקיבל מהארגון "משכורת" של מיליוני דולרים.

כיום רבים מארגוני הפשיעה העוצמתיים ששלטו במקסיקו בשנות ה-90 ובעשור הראשון של המאה ה-21 נעלמו, או הפכו לצל חיוור של עצמם. קרטל המפרץ, קרטל הסטאס, קרטל חוארס, קרטל טיחואנה ולה פמיליה מיצ'ואקנה כולם עדיין קיימים ברמה כזו או אחרת, אך ירדו מגדולתם.

הארגונים הבולטים בשנים האחרונות הם קרטל חליסקו שבראשו עומד נמסיו אוסגורה סרוונטס, המכונה אל מנצ'ו, וקרטל סינלואה. כל אחד מהם יצר מסביבו ברית של קרטלים קטנים יותר, ושתי הבריתות מנהלות ביניהן מאבק עקוב מדם על השליטה בשטחי המדינה הענקית ובנתיבי ההברחות לארה"ב. כמובן, כל העת נמשכות גם המלחמות הפנימיות בין הפלגים השונים בתוך הקרטלים.

איש אינו יודע מי ייצא מהמאבק הנוכחי כשידו על העליונה, אך מסקנה עגומה אחת מקובלת כמעט על כולם: מלחמת הסמים המקסיקנית תשתולל עוד שנים ארוכות, ותמשיך לחרב מבפנים את אחת המדינות היפות בעולם.