אחרי 28 שנים בדרכים, כ-50 אלף קילומטרים וארבע יבשות, קארל בושבי הגיע היום (שני) סוף סוף הביתה. הצנחן לשעבר בצבא הבריטי, בן 57, השלים מסע יוצא דופן שהחל ב-1 בנובמבר 1998 בדרום צ'ילה והסתיים בפתח בית אמו בעיר האל שבצפון אנגליה. לאורך הדרך הקפיד על כלל אחד: לא להשתמש בכלי תחבורה כדי להתקדם במסלול. מחוץ לבית חיכתה לו אמו, אנג'לה, שאותה לא ראה במשך עשור, והשניים התחבקו לעיני עיתונאים, צוות צילום של סרט תיעודי וקהל שהגיע לחזות בסיום המסע.
"זה מוכר", אמר בושבי כשהתקרב לבית ילדותו, שעליו נתלה שלט "ברוך שובך הביתה, בן". בפתח הדלת התקשה להסתיר את ההתרגשות: "טוב להיות בבית. זה מרגיש סוריאליסטי. זה הסוף של מסע של 28 שנה". אמו, שהמתינה לו באותו בית שבו גידלה אותו, כפי שהשניים סיכמו לפני שנים, הסתפקה במילים קצרות: "טוב שהוא בבית".
"סליחה שנתתי לכם לחכות"
שעות אחדות לפני המפגש המשפחתי התקבל בושבי בטקס חגיגי במרכז האל, לעיני מאות תושבים. ראשת העיר, מריה קאוורד, התבדחה כי העיר המתינה 10,229 ימים לשובו. "סליחה שנתתי לכם לחכות", השיב בושבי לקהל, והוסיף בחיוך: "זהו? נגמר?". לדבריו, לא ציפה לקבלת פנים כזו. "זה טירוף", אמר, והודה לאנשים שסייעו לו לאורך המסע: "אומרים שצריך כפר שלם, אבל כדי להביא אותי לכאן היה צריך, תרתי משמע, עולם שלם. לא עשיתי את זה לבד".
גם ראש ממשלת בריטניה, אנדי ברנהאם, שלח מסר אישי שהקריא חבר הפרלמנט המקומי, קרל טרנר. "ללכת מסביב לעולם, מצ'ילה ובחזרה, זה הישג בממדים יוצאי דופן באמת", כתב ברנהאם, והודה לבושבי על שירותו הצבאי. בושבי, שנראה מופתע מהמחווה, השיב: "ובכן, תודה לך, אדוני ראש הממשלה. זה מדהים".
לפני שהגיע לבית אמו הספיק בושבי לפגוש גם את בנו אדם, בן ה-36, את אביו ואחיו, ולראשונה בחייו את נכדתו בת ה-12. בשל הכללים שהציב לעצמו, לא שב לבריטניה לאורך המסע, ורק לעיתים רחוקות הצליח לפגוש את בני משפחתו במדינות אחרות. "זה היה מדהים", סיפר על האיחוד. את הימים האחרונים בדרכים תיאר כ"שבוע של פעמים אחרונות": הלילה האחרון באוהל, היום האחרון במסע והצעדים האחרונים לעבר הבית.
מדוב קוטב ועד מעצר ברוסיה
הרעיון למסע נולד באמצע שנות ה-90, בעקבות כרטיס ברכה ליום הולדתו ששלח לו אביו, קית', אף הוא יוצא צבא. בכרטיס סיפר האב על ויכוח בין חיילים ביחידות מיוחדות בשאלה אם אפשר להגיע ברגל מלונדון לניו יורק דרך מצר ברינג. בושבי החליט להפוך את הרעיון למציאות. בתחילה העריך שהמסע יימשך כחמש שנים, אך בהמשך הבין שיידרש זמן רב יותר. "חשבנו שזה יהיה 12 שנה פלוס, והפלוס היה פלוס גדול", סיפר. "אבל אפילו בחלומות הכי פרועים שלנו לא דמיינו 28 שנה".
הדרך הייתה רצופה סכנות ועיכובים. בשנת 2001 חצה בושבי את פער דריין המסוכן שבין קולומביה לפנמה, ובהמשך נעצר ל-18 ימים לאחר שנכנס לאזור גבול סגור. בשנת 2006 חצה את מצר ברינג הקפוא, המפריד בין אלסקה לסיביר, יחד עם ההרפתקן האמריקני דימיטרי קיפר. במהלך ניסיונות החצייה נאלצו השניים להתמודד עם תנאי קור קיצוניים, מפגש עם דוב קוטב ונפילה למים הקפואים. לאחר שהגיעו לרוסיה נעצרו משום שלא נכנסו דרך מעבר גבול רשמי.
המסע ברוסיה נמשך קרוב לעשור, בין היתר בשל מגבלות אשרה ותנאי מזג אוויר קשים. המשבר הפיננסי העולמי ב-2008 הוביל לאובדן נותני החסות שלו, והוא נאלץ לשהות במקסיקו עד שהצליח לגייס מימון חדש. בשנת 2012, לאחר שרוסיה סירבה להעניק לו אשרה, יצא לצעדת מחאה של כ-5,600 קילומטרים מלוס אנג'לס לשגרירות רוסיה בוושינגטון. בסופו של דבר הצליח להשיג את האישורים שאפשרו לו להמשיך בדרכו.
31 ימים בשחייה
גם בשנים האחרונות לא פסקו המכשולים. ב-2018 נעצר בושבי בחבל שינג'יאנג שבסין, ולאחר מכן מגפת הקורונה שיבשה את תוכניותיו. בשנת 2024, כשהמעברים דרך רוסיה ואיראן נחסמו בפניו, החליט לחצות את הים הכספי בשחייה. למרות שלא היה שחיין מנוסה, הוא בילה 31 ימים במים בעזרת אפוד ציפה וחליפת צלילה. ב-5 באוקטובר השנה השלים גם את חציית תעלת למאנש בשחייה, ועלה לחוף סמוך לדובר שבאנגליה.
המסע יוצא הדופן מתועד בסרט שמביים הבמאי ורנר הרצוג. ב-16 השנים האחרונות הסתמך בושבי בעיקר על תמיכתה של חברת ההפקה העומדת מאחורי הפרויקט, שהקימו בו ווילימון, יוצר הסדרה "בית הקלפים", והמפיק המוזיקלי ג'ורדן טאפיס.
"הסיבה שלי לחיות עומדת להיגמר"
אלא שלצד ההתרגשות מהחזרה הביתה, בושבי מודה כי הוא חושש מהיום שאחרי. בריאיון לסוכנות הידיעות AP בשבוע שעבר, כשהיה במרחק של כ-50 קילומטרים מהסיום, סיפר כי הוא מתקשה לדמיין כיצד ישתלב מחדש בחיים רגילים לאחר כמעט שלושה עשורים בדרכים.
"המטרה שלי והסיבה שלי לחיות עומדות להיגמר", אמר. "יהיה קשה לנסות להשתלב מחדש בחברה שאתה כבר לא מכיר". כשנשאל אם אהבתו להליכה היא שדחפה אותו למסע הארוך, השיב בפשטות: "זו פשוט דרך להגיע לאנשהו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו