כאן הוטבל ישו? הממצאים שמחזקים את אחת המסורות החשובות בנצרות

ירדן הכריזה על אתר הטבילה של ישו כשמורת טבע בשטח של 10 קמ"ר, לקראת ציון אלפיים שנה לאירוע. במקביל, מחקר של ארכיאולוג ירדני מצביע על שרידים של כנסיות, בריכות טבילה ומבני תפילה שעשויים לסייע בזיהוי המקום שבו, לפי המסורת הנוצרית הטביל יוחנן המטביל את ישו.

ממשלת ירדן הכריזה על אתר הטבילה המסורתי של ישו, בגדה המזרחית של נהר הירדן, כשמורת טבע המשתרעת על פני 10 קמ"ר. ההחלטה נועדה להגן על המערכת האקולוגית הייחודית באזור ולהיערך לציון 2,000 שנה לטבילתו של ישו בשנת 2030. במקביל, ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו באתר מעוררים מחדש את הדיון בשאלה היכן בדיוק התרחש האירוע המכונן בנצרות.

השמורה תכלול את אתר המורשת העולמית וסביבתו, ובהם ואדי ח'ראר ו-ואדי ע'ראבה, וכן בתי גידול הקשורים לנהר. התוכנית כוללת מחקר מדעי, ניטור סביבתי ארוך טווח, הקמת מאגר מידע על המגוון הביולוגי ופיתוח תיירות דתית, תרבותית ואקולוגית בת קיימא.

בהודעה שפרסמה לשכת ראש ממשלת ירדן הודגש הערך הסביבתי של האזור ״הנופים המגוונים שלו, הכוללים סביבות נהר וביצות, עמקים ומישורים, מספקים מזון, מחסה, אזורי רבייה ומקומות מנוחה למגוון רחב של בעלי חיים״.

כנסיות, בריכות טבילה ומבני תפילה

במוקד העניין הארכיאולוגי נמצא האתר המכונה "בית עניה מעבר לירדן״ בגדה המזרחית של הנהר, כ-8 ק"מ מצפון לים המלח. המקום מוכר במסורת הנוצרית כאתר טבילתו של ישו בידי יוחנן המטביל, אך מיקומו המדויק של האירוע ההיסטורי נותר נושא לדיון.

הארכיאולוג מוחמד והיב, מהאוניברסיטה ההאשמית בירדן, טוען כי הממצאים שנחשפו באזור תואמים לתיאורים של עולי רגל נוצרים קדומים. בחפירות שנערכו בין1996 ל-2002 התגלו כנסיות, בריכות טבילה, אולמות תפילה, פסיפסים ומערכות מים, בסביבת תל מר אליאס, המכונה גם גבעת אליהו, בוואדי אל-ח'ראר.

האתר נמצא ממזרח לנהר הירדן, מול אזור יריחו.הארכיאולוג והיב קושר בין השרידים לבין עדויות היסטוריות המתארות כנסיות ומנזר בקרבת מקום הטבילה. "החפירות חשפו את המקום האמיתי שבו הוטבל ישו בידי יוחנן המטביל בגדה המזרחית של נהר הירדן״ סיפר. לדבריו, המרחק המתואר במקורות הקדומים בין אתר הטבילה לבין המקום שבו נשפך הירדן לים המלח, תואם את מיקום השרידים שנחשפו.

מה מספרים המקורות העתיקים?

מחקרו של והיב, שפורסם ביוני בכתב העת Egyptian Journal of Archaeological and Restoration Studies, עוסק גם במחלוקת היסטורית סביב שמו ומיקומו של האתר. אחד המקורות המרכזיים לדיון הוא מפת מידבא, פסיפס ביזנטי עתיק המתאר את ארץ ישראל ואתרים מקראיים.

המחקר בוחן את תרומתו של אוריגנס, מלומד נוצרי מראשית המאה השלישית, לבלבול סביב מיקום הטבילה. אוריגנס התקשה לאתר את היישוב שעל גדת הנהר והעדיף את הזיהוי עם בית עברה, אף שבכתבי יד רבים שהיו זמינים לו הופיע השם בית עניה.

לדברי והיב, ההבחנה במפת מידבא בין אתרים בגדה המזרחית של הירדן לבין אתרים בגדה המערבית מחזקת את האפשרות שבית עניה מעבר לירדן ובית עברה היו מקומות נפרדים.

גם תיאורי עולי רגל קדומים משמשים בסיס לטענה. שני תיאורים, משנת 333 לספירה ומשנת 530 מציינים מרחק של כ-8 ק״מ בין אתר הטבילה לבין שפך הירדן לים המלח. אחד מהם, מיוחס לתיאודוסיוס. עדות נוספת, משנת 570, מתארת מנזר גדול של יוחנן הקדוש בקרבת אתר הטבילה, ובו שני בתי הארחה לעולי רגל. תיאורים מאוחרים יותר מזכירים שרידים וקשתות באזור.

האם הממצאים מכריעים את הוויכוח?

אחת הסוגיות שמקשות על שחזור האתר היא השינוי בתוואי נהר הירדן לאורך השנים. שיטפונות עונתיים ושינויים בזרימת הנהר עשויים להסביר מדוע מבנים שהיו בעבר סמוכים למים נמצאים כיום על קרקע יבשה, או מדוע חלק מהשרידים אבדו עקב סחיפה.

הממצאים הארכיאולוגיים באזור מתוארכים לתקופות הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה. הם מעידים על פעילות והתיישבות באזור בתקופה הרלוונטית, אך עצם קיומם של מבני דת מאוחרים אינו מוכיח לבדו כי הטבילה התרחשה בנקודה מסוימת.