פרשנות
בין החות'ים לסעודים מתנהלת חזית נוספת - והיא עשויה לבודד דווקא את איראן
הטילים והכטב"מים הם רק חלק מהמערכה: סעודיה מנסה להפוך את המלחמה בחות'ים למאבק על הגנת מכה ומדינה - ולרתום את העולם המוסלמי למהלך שעלול להקשות על איראן ושלוחותיה • החות'ים, מנגד, מבינים שהמחיר של פגיעה במקומות הקדושים עלול להיות כבד בהרבה מזה הצבאי • כך נראית החזית הדתית

המלחמה בין ערב הסעודית לחות'ים מתנהלת בטילים, בכטב"מים ועל הקרקע בתימן, אך במקביל הולכת ומתפתחת חזית נוספת, חשובה לא פחות: מלחמה על הנרטיב הדתי ועל הלגיטימציה בעולם האסלאמי. ההאשמות הסעודיות כי החות'ים ניסו לפגוע במכה ובמדינה, לצד הפתווה החריגה שפרסם המופתי הגדול של ערב הסעודית, מלמדות כי ריאד מבקשת למסגר מחדש את המערכה. לא עוד מלחמה רק בין הממלכה לארגון הנתמך בידי איראן, אלא מאבק על הגנת המקומות הקדושים לאסלאם.
החות'ים מכחישים שפגעו במכה ובמדינה, והייחוס הסעודי של התקיפות טרם אומת באופן עצמאי. אבל במלחמת הנרטיבים, עצם ההאשמה כבר חשובה. מדינה היא ביתו של מסגד הנביא וקברו של מוחמד; מכה היא האתר הקדוש ביותר לאסלאם. כאשר ריאד קושרת את החות'ים לאיום על שתיהן, היא מנסה להכניס את המערכה למסגרת כלל-אסלאמית.
האתרים הקדושים ככלי
המהלך אינו מקרי. בסוף ספטמבר פרסם המופתי הגדול של הממלכה מסר חריג בחריפותו. הוא קרא לחיילים הסעודים להיות נכונים להקריב את חייהם, הדגיש את חובת הציות להנהגה ותיאר את הלחימה כחלק מההגנה על המדינה ועל המקומות הקדושים. את החות'ים הוא הציג כקבוצה סוטה מבחינה דתית, ואף קשר את המאבק בהם לחובה להשיב את סמכותה של הממשלה הלגיטימית בתימן. בכך העניקה הסמכות הדתית הבכירה בממלכה למערכה הצבאית מעטפת תיאולוגית ולגיטימציה דתית.
ריאד אינה מסתפקת בזירה הפנימית. אימאמים במכה ובמדינה גינו את האיום החות'י, ובפקיסטן פרסמו אנשי דת פתווה קולקטיבית שלפיה ההגנה על שני המקומות הקדושים היא חובה דתית. גם במסגרת ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי נשמעו קריאות לאנשי דת להתמודד עם הבסיס האידיאולוגי שבאמצעותו מצדיקים החות'ים את פעולותיהם. מבחינת ערב הסעודית, זהו הישג חשוב: ככל שהמערכה נתפסת כהגנה על מכה ומדינה, קל יותר להרחיב את מעגל התמיכה בה מעבר לבעלות בריתה המדיניות.
המטרה: בידוד אסלאמיסטי
לחות'ים יש אפוא סיבה טובה להכחיש בתוקף כל כוונה לפגוע בערים הקדושות. מעבר למחיר המדיני, הם מסתכנים באובדן לגיטימציה בקרב קהלים מוסלמיים הרואים במכה ובמדינה קו אדום מוחלט. שני הצדדים נאבקים על השאלה מי מגן על האסלאם ומי פוגע בו, מי מייצג התנגדות לגיטימית ומי חוצה גבול דתי שאסור לחצותו.
גם איראן אינה מחוץ למערכה הזאת. ככל שהסעודים מצליחים לקשור בין החות'ים לבין איום על המקומות הקדושים, כך גובר הפוטנציאל להשליך את האחריות גם על טהרן, המספקת לחות'ים במשך שנים נשק, ידע וסיוע. לסעודים יש אינטרס להציג את החזית בדיוק להפך: לא מאבק בין שתי אסכולות באסלאם, אלא קונצנזוס מוסלמי רחב להגנת המקומות הקדושים. גם הפתווה שפורסמה בפקיסטן ביקשה להדגיש נקודה זו. מבחינת ריאד, מסגור כלל-אסלאמי יעיל הרבה יותר ממסגור עדתי, משום שהוא מאפשר לה לבודד את החות'ים ואולי גם את איראן במקום לדחוף קהלים שיעיים להזדהות עמם.
משדה הקרב לשדה הדתי
החזית הדתית חשובה במיוחד דווקא בשעה שבה ערב הסעודית מתקשה בזירה הצבאית. למרות יתרונה העצום במשאבים ובמערכות נשק, היא מתקשה למנוע חדירות של טילים וכטב"מים, נתונה ללחץ בגבולה הדרומי ומתמודדת עם התקדמות חות'ית בתימן. הלגיטימציה הדתית אינה תחליף ליכולת צבאית, אך היא עשויה לספק לריאד נכס שחסר לה בשדה הקרב: יכולת להרחיב את המערכה מבחינה פוליטית ולגייס תמיכה מוסלמית ובינלאומית.
לכן, לצד המעקב אחר הטילים, הכטב"מים והקרבות בתימן, כדאי לעקוב גם אחרי המסגדים, הפתוות והצהרות אנשי הדת. ערב הסעודית מבקשת להפוך את הגנת הממלכה להגנת שני המקומות הקדושים, ואת המלחמה בחות'ים לחובה אסלאמית. אם תצליח, עשויה להיות לכך משמעות גם עבור המערכה הצבאית: היא תוכל להעניק לריאד לגיטימציה רחבה יותר להסלמה בתימן וללחץ על מדינות מוסלמיות לסייע לה.
הקרב על מכה ומדינה, אם כן, אינו רק על הגנתן הפיזית. הוא גם קרב על הסמכות לדבר בשמו של האסלאם. ובמלחמה הנוכחית, שבה הצבא הסעודי מתקשה בשדה הקרב, החזית הזאת עשויה להתברר כאחת החשובות ביותר.
- ד"ר יואל גוז'נסקי הוא ראש הזירה האזורית במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS ולשעבר בכיר במל"ל
