"אני לא בטוחה שאני רוצה לגדל פה את הילדים שלי. אני לא בטוחה שאני רוצה שהילדים שלי ילכו פה לאוניברסיטה", אומרת אלינור חן, בת 41, בשיחה עם "היום".
חן גרה עם בעלה ושני בניהם, בני 10 ו-12, בקינגסטון שבמחוז אונטריו. עשר שנים הם חיים בקנדה, אבל הירי השבוע מחוץ לבית הכנסת בבלוויל, שבו המשפחה מבקרת מדי שנה בפורים, גרם לה לחשוב מחדש על העתיד שבנו שם.
חן מבחינה בין תחושת הביטחון שחוותה בקהילה הקטנה בקינגסטון לבין הדיווחים על תקריות בערים הגדולות. "אנחנו שומעים על אירועים בטורונטו ובמונטריאול, זה מטריד", היא אומרת. "אבל כשזה פתאום מגיע לבית כנסת שאתה הולך אליו, זה מרגיש שזה עוד שנייה בא לבית שלי".
"21 כדורים נורו לבית הכנסת"
ביום ראשון בערב, במהלך תפילות יום הכיפורים, הגיע שון וורד, בן 29 מקווינטה וסט ולוחם חיל רגלים לשעבר בצבא קנדה, לאזור בית הכנסת "בני יעקב" בבלוויל כשהוא חמוש ברובה ציד. כשבוע לפני הירי דיווחו מתפללים על רכב חשוד ליד בית הכנסת, ובעקבות זאת הוצב השוטר ג'ף סמית' לאבטח את התפילות. וורד פתח באש לעבר סמית', שישב ברכב לא מסומן מחוץ למבנה, והתפתחו חילופי אש.
חן, ששוחחה עם ישראלית שהייתה בתוך בית הכנסת, ציינה כי "21 כדורים נורו לבית הכנסת". סמית' נפצע קשה; בנס, 24 המתפללים שהיו בפנים לא נפגעו. וורד מת למחרת מפצעיו. המשטרה עדיין חוקרת את מניעיו וטרם קבעה אם בית הכנסת או הקהילה היהודית היו יעד הירי.
"בלוויל זו עיירה קטנה מאוד, עיירה מקסימה", היא מספרת. "אנחנו נוסעים לשם הרבה לכדורגל של הבן שלי. יש שם קהילה יהודית קטנה ובית כנסת יפהפה. זה תפס את כולנו בהלם, בהלם מוחלט". את האנשים שמנהלים את המקום היא ומשפחתה מכירים מביקוריהם בחג הפורים.
חן מעורבת בקהילה הישראלית והיהודית ועובדת כמנתחת מערכות במשרד הבריאות הקנדי. היא מנהלת קבוצות ברשתות החברתיות של ישראלים בקנדה ושל ישראלים בתחום ההייטק בצפון אמריקה. לדבריה, במשך רוב שנותיהם בקינגסטון משפחתה חשה בנוח לחיות בגלוי כמשפחה ישראלית ויהודית. "אנחנו מדברים עברית בכל מקום, יש לנו מזוזה על הדלת. לא פחדנו, ועכשיו אנחנו גם לא מפחדים, אבל מה שקורה לא נעים בכלל".
בינתיים, הקהילה החליטה להגיב במעשים. לדברי חן, חבריה פתחו בגיוס כספים עבור משפחתו של השוטר הפצוע, כתבו מכתב לאשתו ומתכננים לאפות להם חלות. "כרגע אנחנו מרכזים את כל המאמצים שלנו לעשות דברים טובים", היא אומרת. על סמית' היא אומרת: "הוא הציל את האחים שלנו".
העלייה באנטישמיות בקנדה
הפחד מאנטישמיות, היא נזכרת, הופיע לראשונה בעוצמה בימים שאחרי 7 באוקטובר 2023. בני הקהילה ביקשו להתכנס בבית חב"ד המקומי, ומשטרה הוצבה בחוץ. "רצינו להיות ביחד. חלק מהקהילה לא הגיע כי הם פחדו", היא אומרת. "אני זוכרת שבאמת אז פחדתי מאוד. מאז זה קצת נרגע, כי חיזקנו אחד את השני בתור קהילה. איכשהו נאחזנו אחד בשני. ועכשיו אני מרגישה את הפחד הזה שוב". הירי בבלוויל מגיע לאחר שורת אירועים שהכבידו על תחושת הביטחון של יהודי קנדה מאז 7 באוקטובר.
בנובמבר 2023 נורו יריות לעבר בית ספר יהודי במונטריאול; במהלך 2024 נורו יריות בכמה הזדמנויות לעבר בית ספר יהודי לבנות בטורונטו, ללא נפגעים. במרץ השנה אותרו תרמילים ופגיעות ירי בכניסה לבית הכנסת טמפל עמנואל בטורונטו. השבוע גם העיתונאי היהודי הקנדי ניל הרלנד שיתף סרטון ברשת X שהראה כי מפגינים אנטי-ישראלים הטרידו אותו בדרכו לתפילת יום הכיפורים בעיר.
לפי ארגון בני ברית קנדה, ב-2025 תועדו במדינה 6,800 תקריות אנטישמיות - עלייה של 9.4% לעומת 2024 ושל כ-146% לעומת 2022, השנה שקדמה למתקפת חמאס. הארגון מציין שרוב התקריות שתיעד התרחשו ברשת, אך הנתונים מצטרפים למקרי הירי והאלימות שהעסיקו את הקהילות היהודיות.
ביוני נהרג במונטריאול גם מיכאל משה מזרחי, אזרח ישראלי וחבר הקהילה היהודית המקומית, לאחר שנקלע לחילופי אש בין חמוש לשוטרים. מותו עורר זעזוע בקהילה, אך לפי המידע שפורסם הוא היה עובר אורח, ולא נקבע שנבחר כיעד בשל יהדותו. נסיבות הפגיעה בו נחקרו בנפרד.
לצד החשש מאנטישמיות, חן מתארת גם תחושה של הידרדרות בביטחון האישי בקנדה, שאותה היא קושרת למצוקה הכלכלית מאז הקורונה. "הפשע פה גדל", היא אומרת. "אנשים מידרדרים לפשע, אנשים מידרדרים לסמים. ואז אתה רואה יותר מקרי אלימות".
חן מדגישה כי בקינגסטון עצמה היא לא חוותה עוינות אישית. "אני לא חוויתי פה", היא אומרת. "יש לנו מלא חברים קנדים. הילדים שלי משחקים כדורגל, הם נמצאים בבית ספר ציבורי, כל הילדים יודעים שהם יהודים, שהם ישראלים. בחיים לא נתקלנו בשום דבר, אבל אני לא יודעת אם מחר פתאום יקרה משהו". החשש שלה נוגע גם לשנים שעוד לפניהם: היא מספרת על חברה ישראלית שמשפחתה החליטה לשוב לישראל, בין היתר בעקבות עוינות שחוותה בתה בקמפוס.
"הממשלה מוסיפה שמן למדורה"
חן מותחת ביקורת חריפה על ממשלת קנדה ועל הסיקור התקשורתי הקנדי של ישראל. לדעתה, שניהם תורמים לאווירה שבה חיים כיום יהודי המדינה. "הממשלה הזאת פשוט מוסיפה שמן למדורה", היא אומרת. בעוד הממשלה הפדרלית הודיעה במרץ על הקצאת עד 10 מיליון דולר קנדי לשיפור האבטחה במוסדות יהודיים, היא אומרת כי בקהילתה עדיין נושאים המתפללים בעלות השמירה, ודורשת מהרשויות לקחת עליה אחריות גדולה יותר. "זה לא ימנע ממני לדבר עברית, זה לא ימנע ממני לשים מזוזה על הדלת, זה לא ימנע ממני ללכת לבית כנסת. אבל אני כן רוצה שתהיה לנו שמירה".
בינתיים, היא ומשפחתה אינם מתכוונים לעזוב, אך היא ובעלה כבר דיברו על הגבול מבחינתם. "עד הרגע שאנחנו נתחיל לפחד להגיד שאנחנו יהודים", היא אומרת. אם יגיע יום שבו יחששו לדבר עברית או שילדיה יפחדו לומר שהם ישראלים, "אנחנו מקפלים את עצמנו והולכים מפה", אך "כרגע זה לא המצב", היא מבהירה.
את הריאיון היא מבקשת לסיים במסר לקהילה היהודית והישראלית בקנדה: "אני רוצה להגיד לכולם ללכת בראש מורם, לא לפחד, להיות גאים במי שאנחנו. אני לא מוכנה שהילדים שלי יחיו בפחד".