האובססיה של טראמפ: על חלומו לזכות בפרס נובל לשלום

מאז כהונתו הראשונה, טראמפ לא מסתיר את תחושת הקיפוח שלו, שסובבת סביב השאלה מדוע ברק אובמה זכה בפרס נובל לשלום ב-2009, עוד לפני שעשה משהו ממשי בתפקידו, בעוד הוא, שטען שקידם הסכמי שלום במזרח התיכון, אפילו לא הוזמן לטקס? הנשיא לשעבר העלה את הנושא שוב ושוב בעצרת הבחירות, ברשתות החברתיות ובראיונות שונים.

אבל איך בכלל מקבלים את פרס נובל לשלום? זהו ההליך היחיד מבין פרסי נובל שלא מנוהל על ידי גוף שוודי, אלא על ידי ועדה נורווגית עצמאית, המורכבת מחמישה חברים שממונים על ידי הפרלמנט של נורווגיה. מדי שנה מתקבלות אלפי המלצות מגורמים מוסמכים, בהם פרופסורים למשפטים ולמדעי המדינה, שופטים בבתי דין בינלאומיים, נבחרי ציבור וזוכי פרס נובל קודמים.

הזכייה בפרס לא ניתנת על סמך שאיפות או כוונות טובות, אלא על פי הישגים מוכחים לקידום שלום עולמי. בין הזוכים הבולטים לאורך השנים אפשר למצוא את יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת על הסכמי אוסלו, מנחם בגין ואנואר סאדאת על הסכם השלום עם מצרים, וגם נלסון מנדלה, מיכאיל גורבצ’וב ומלאלה יוספזאי.

טראמפ ניסה במהלך הכהונות שלו לייצר הישגים דיפלומטיים, כשעד כה הוא מתגאה בעיקר ב”הסכמי אברהם” בין ישראל למספר מדינות ערביות. בימים אלה, הוא מנסה לדחוף להסכמים בין רוסיה לאוקראינה ובין ישראל לחמאס, אלא שבינתיים, היוזמות שלו נתקעות, והמלחמות ממשיכות.

כעת, כשהסכם האש החל וטראמפ עושה הכל כדי לשמור על שקט בגזרה, טראמפ עומד בפני הזדמנות להיכנס לדפי ההיסטוריה. בין אם יצליח לקדם את ההסכמים ובין אם ימשיך להיתקל במכשולים, דבר אחד בטוח – כל עוד הוא לא יקבל את פרס נובל, הוא ימשיך לדבר עליו.