התפטרות טראס והשמרנים: מפלגה אוכלת ראשיה

רק לפני 44 ימים נכנסה ליז טראס לרחוב דאונינג 10, כשהיא מציגה את עצמה כממשיכת דרכה של מרגרט תאצ'ר. אלא ש"אשת הברזל" הודחה מראשות הממשלה על ידי מפלגתה לאחר 11 שנים, שבהן שינתה לחלוטין את פניה של בריטניה. טראס הודחה בידי מפלגתה במהירות שיא, לאחר שהדבר העיקרי שהצליחה לשנות במהלך כהונתה הקצרה ביותר הוא את תוכניתה האמביציוזית להבראת הכלכלה הבריטית בשיטות ניאו־ליברליות.

בעוד תאצ'ר יצאה למלחמה כדי ליישם רפורמות כלכליות שהצילו את בריטניה מטביעה כלכלית, נאלצה טראס להיכנע ולהרים ידיים עוד בטרם החל הקרב שלה. השווקים הפיננסיים הכריעו נגד תוכניותיה הכלכליות של רה"מ הטרייה, המטבע הבריטי איבד מכוחו, המשכנתאות זינקו, והסחרור הכלכלי שאליו נכנסה בריטניה בעקבות הברקזיט, הקורונה והמלחמה באוקראינה איים לצאת מכלל שליטה.

מה שתאצ'ר היתה יכולה לעשות בנחישות בתחילת שנות ה־80, קשה מאוד לבצע בעידן הטוויטר והטוקבק. בפני המפלגה השמרנית, שצוללת בסקרי דעת הקהל למעמקים שלא ידעה כבר שנים רבות, לא נותרה ברירה אלא לעשות את מה שהפך בשלוש השנים האחרונות למסורת עבורה: לגרום לראש ממשלה מכהן להתפטר מתפקידו. תרזה מיי החזיקה מעמד שלוש שנים בטרם הודחה, בוריס ג'ונסון מעט יותר. טראס שרדה שישה שבועות בלבד.

שמרנות היא ההפך הגמור מאי־יציבות, כאוס ואנרכיה. והנה, דווקא המפלגה השמרנית הבריטית מייצרת אי־יציבות, כאוס ואנרכיה בלתי נגמרים. הכל החל עם החלטתו של רה"מ השמרני לשעבר, דיוויד קמרון, להביא את ההכרעה על הישארות בריטניה באיחוד האירופי למשאל עם, שאת תוצאותיו הוא לא חזה. מאז, דומה שהמפלגה השמרנית נמצאת במלחמה פנימית עזה בין זרמים מנוגדים, שקורעים אותה, את ממשלותיה וגם את בריטניה בעיתות משברים לאומיים ועולמיים בלתי פוסקים.

המפלגה השמרנית הפכה למפלגה שאוכלת את ראשיה, ובמציאות הזו ספק אם יימצא מועמד - או מועמדת - הראוי לייצב את האונייה החורקת בלב הסערה ולייצר את התנאים שימנעו בחירות מוקדמות וניצחון סוחף של מפלגת הלייבור, המצטיירת כעת כתחלופה יציבה ביותר לשמרנים.

עזיבתה המהירה של טראס מהווה אבידה מבחינת ישראל, אף שרוב מחליפיה האפשריים הם ידידים טובים וקרובים. אפשר לשער שהגעתו של הלייבור לשלטון, במוקדם או במאוחר, לא תהיה חדשה טובה לישראל, כפי שמעידה התנהלות ממשלת הלייבור באוסטרליה.