"חשבתי שהוא דואג לי": הסימנים שהפכו לחיים של אלימות, והזעקה לשינוי

אישה בת 43 נרצחה אמש (ראשון) בדירתה בפתח תקווה, על פי החשד בידי בעלה. מחקירה ראשונית של המשטרה עלה כי הבעל התנפל על אשתו מאחור, דקר אותה בעורף בגרזן ונמלט מהדירה. לאחר כשעה של מרדף משטרתי התברר כי התאבד באחד הרחובות הסמוכים. אחת מארבעת ילדיהם מצאה את אמה מוטלת בסלון, שותתת דם, והזעיקה את כוחות ההצלה.

הרצח מצטרף לשורת מקרים שבהם נשים נרצחו בידי בני זוגן מאז תחילת אוקטובר. בשבוע שעבר נרצחה תמרה עמראן, בת 21, על פי החשד בידי ארוסה. קדמו לה יאנה זיקובה, בת 43, שנדקרה למוות לעיני בנה בן השש; נאניאה מלדה, בת 43 ואם לשלושה, שנרצחה כשבנה בן החמש היה בבית והזעיק את השכנים; וינינה רוסינובה, בת 31 מחיפה ואם לתינוק בן חודשיים, שנדקרה בגרונה, על פי החשד בידי בן זוגה, לעיני התינוק.

לפי שדולת הנשים, מספר הנשים שנרצחו על רקע מגדרי עלה מ-28 ב-2023 ל-30 ב-2024 ול-36 ב-2025. בהשוואה של כלל מקרי רצח הנשים, בשנה שמאוקטובר 2023 ועד סוף ספטמבר 2024 נרצחו 34 נשים, לעומת 27 בתקופה המקבילה שקדמה לה - עלייה של כ-26%.

"רצח הוא קצה הקרחון"

"המלחמה הזאת יצרה לא רק גירעון תקציבי, אלא גם גירעון במשאבים הנפשיים שלנו. אנחנו קצרים יותר, ההתפרצויות אינטנסיביות יותר, ואין לנו יכולת להכיל מצבים מורכבים", אומרת עו"ס רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בוויצו. "תחום הרווחה נמצא בהתרסקות מתמשכת. כשיש שר שמחזיק תיקים נוספים לצד הרווחה, אין קשב", היא חורצת. "אין מי שידרוש תקציבים, אין מי שישקף כלפי מעלה את הצרכים שעולים מהשטח, אין מי שידבר את התעדוף הזה עם משרד האוצר". לדבריה, "היה צריך לקום קבינט חברתי שילווה את הקבינט הביטחוני. וזה לא קורה".

טל הוכמן, מנכ"לית שדולת הנשים, מספרת כי מאז תחילת המלחמה דורשת השדולה ליצור ממשק בין משרד הרווחה לאגף רישוי כלי ירייה, כדי לוודא שאנשים עם רקע של אלימות במשפחה לא יקבלו רישיון נשק. "הבקשה הכי סבירה והכי מינימלית, אבל עדיין לא מצליחים לייצר את זה", היא אומרת. "זה עניין של סדרי עדיפויות ושל קביעת מדיניות. התחושה היא שהמטרה היא להחזיק את הספינה שלא תטבע. אין פה חזון. נכון לכרגע, ארגוני החברה האזרחית עושים את העבודה של הממשלה".

שנים של מלחמה, אלימות גוברת ברחובות והתרחבות תפוצת הנשק האזרחי משפיעות גם על המציאות בתוך הבתים. "מספיק שהאישה יודעת שהנשק נמצא בתוך הבית, והיא תתנהג אחרת כשהיא מנהלת ויכוח או ריב עם בן הזוג שלה, כי היא יודעת לאן הוויכוח הזה עלול להגיע", אומרת הוכמן. "רצח הוא קצה הקרחון. יש מאות אלפי נשים שסובלות מאלימות בתוך הבית שלהן ומפחדות לבקש עזרה".

גלית (שם בדוי), בשנות ה-40 לחייה ואם לארבעה, היא אחת מאותן נשים. זה היה עוד לילה של צעקות, אחד מני רבים. בעלה היה שיכור, והתינוקת שלהם צרחה במשך שעות. אז נשמעה דפיקה בדלת: השכנה מהקומה למטה הזמינה משטרה. "נבהלתי. פחדתי שהוא יחשוב שאני זו שביצעתי את הקריאה ושזה רק יחמיר את המצב".

הם הכירו כשהיו בני עשרים והתחתנו אחרי חודשים ספורים בלבד. בהתחלה, היא אומרת, לא זיהתה את מה שקורה כאלימות. "הייתי באופוריה של אהבה, תמימה כזאת. לא הבנתי כלום. חשבתי שהוא דואג לי". בהדרגה נותרה גלית בלי סביבה תומכת, חברות ומשפחה. "פתאום שמתי לב שאין סביבי אף אחד. על כל חברה הוא היה אומר: היא לא ברמה שלך, היא לא בשבילך". בשלב מסוים הוא אף ביקש ממנה להתקשר לאביה ולנתק עימו קשר. "זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי".

גלית מצאה הסבר לכל סימן: את העבודה עזבה כי חשבה שהוא דואג לה - "הוא לא רוצה שאעבוד קשה". את ההתמכרות שלו להימורים ולאלכוהול ניסתה לפתור בעצמה: "הרגשתי כמו איזו גיבורה. אני אעזור לו, אני אציל אותו". גם כשהיה תופס אותה בחוזקה ומאיים, אמרה לעצמה: "אי אפשר בדיוק לקרוא לזה אלימות". עד שהגיעה הסטירה שלדבריה כמעט העיפה לה את הראש. "בשלב הזה אמרתי: אין ימינה ואין שמאלה. תקראי לילד בשמו".

לאחר הגעת המשטרה יצאה גלית מהבית והתחילה לבנות את חייה מחדש. היא חידשה את הקשר עם משפחתה, עברה טיפול והצטרפה לתוכנית "צומחות יחד" של ויצו, אבל הפחד עדיין מלווה אותה. "פעם שיחקתי עם הבת הקטנה שלי. דגדגתי אותה, ובטעות היא נתנה לי סטירה קטנה", היא נזכרת. "לא יכולתי להמשיך לשחק. קמתי, עצרתי את עצמי, והייתי צריכה חצי שעה כדי לחזור אליה. הפחד ממנו תמיד יהיה קיים. מלווה אותי תחושה תמידית כזאת בראש שהוא מחכה לי איפשהו, בפינה".

ברוב מקרי הרצח של נשים באוקטובר, הילדים היו בבית או בזירה: חלקם ראו את אמם נרצחת, ואחרים מצאו אותה מדממת או הזעיקו עזרה. גם במקרים שבהם האישה מצליחה להיחלץ ממערכת היחסים האלימה, הילדים נושאים עימם את מה שחוו. "הם אולי לא רואים את אבא שלהם רוצח פיזית את אמא, אבל הם רואים איך הוא הורג אותה לאט-לאט, ביום-יום", אומרת נוימן. "כשאבא רוצח את אמא, מתאבד או נכלא, כל המבנה המשפחתי מתפרק. הקרקע נשמטת, ושני האנשים הכי משמעותיים בחיים של הילד נעלמים ביום אחד".