בתוך חודש אחד בלבד: שלוש אמהות נרצחו לעיני ילדיהן

בנה בן השש של יאנה זיקובה כבר לא ישוב אל הבית שהכיר. ביום שישי האחרון, בתוך דירה בקריית חיים, נרצחה אמו בת ה־43, על פי החשד בידי הפרוד שלה, פבלו פלקוש. בתוך רגע אחד הפך הילד, שעד לפני ימים אחדים חי לצד אמו, למי שנדרש להתמודד עם אובדנה ועם מציאות חיים חדשה. מאז הרצח הוא שוהה במרכז חירום של שירותי הרווחה בעיריית חיפה, שם הוא ממתין להגעת סבתו נדיה מאוקראינה לישראל. את הימים הראשונים ללא אמו הוא מעביר הרחק מביתו, כשהמבוגרים סביבו מנסים להעניק לו מעט יציבות בתוך הטלטלה.

המקרה הקשה מצטרף לשני מקרי רצח נוספים שהתרחשו בתוך שבועות ספורים. מוקדם יותר החודש נרצחה בבאר שבע אנאניה קלב, אם לשלושה, על פי החשד בידי בן זוגה. בנה בן החמש, ששהה בדירה והיה עד למתרחש, הועבר למסגרת חירום, ובהמשך ביקשה אחותו הבכורה לקבל אותו לחזקתה. במקרה נוסף מהחודש האחרון, גם הוא בחיפה, נרצחה ינינה רוסינובה, אם לתינוק בן חודשיים. שלושת המקרים הותירו אחריהם ילדים שאיבדו את אמם בנסיבות קשות, ומשפחות שנדרשות להתמודד עם האובדן ועם האחריות לגידולם.

לפי נתוני פורום מיכל סלה, מתחילת שנת 2026 נרצחו 15 נשים באלימות במשפחה. בשנת 2025 נרצחו 31 נשים בידי בני משפחתן, לעומת 17 בשנת 2024 - זינוק של כ־82%. באותה שנה נותרו 51 ילדים יתומים בעקבות מקרי רצח במשפחה. מאחורי הנתונים נמצאים ילדים שאיבדו את אמם, חלקם לאחר שנחשפו בעצמם למעשה הרצח, ונדרשים להתמודד עם אובדן ועם מציאות חיים שהשתנתה באחת.

ביום שישי האחרון הוזעקו עובדי הרווחה בחיפה פעם נוספת לזירת רצח במשפחה. לדברי חוה לוי, העובדת הסוציאלית הראשית לפי חוק הנוער במשרד הרווחה, מדובר באותו צוות שליווה גם את המקרה הקודם בעיר. "בשעות הראשונות העובדים הסוציאליים ינסו להבין מי הילד שנמצא מולם, מה הוא יודע, מהם הצרכים שלו והאם יש בני משפחה שיוכלו להיות לצידו". אולם במקרה של זיקובה ורוסינובה מדובר בעולות חדשות שחיו ללא עורף משפחתי בישראל. "במקרה כזה הניסיון הוא לאסוף כמה שיותר מידע ממערכות החינוך והבריאות ביישוב".

אלא שההתמודדות אינה מסתכמת באובדן האם. כאשר אחד ההורים חשוד ברצח ההורה האחר, הילד נדרש להתמודד גם עם מציאות שבה דמות שאמורה להגן עליו מעורבת, לכאורה, בפגיעה הקשה ביותר במשפחתו. "ילד נעשה מצולק בצורה מאוד קשה מלראות את אבא שלו רוצח את אמא שלו", היא אומרת. "צפות שאלות כמו 'מה זה אומר עליי? מי אני? אני ילד של רוצח?' בבת אחת עולם שלם מתערער לו בחיים".

לדבריה, התגובות של ילדים לאירוע כזה עשויות להיות שונות בתכלית זו מזו. "יש ילדים שנכנסים למצבים דיסוציאטיביים, שלא זוכרים דברים שהם אמרו לנו, שחוזרים בהם, שמנסים לעשות סדר בסערה מאוד גדולה שמתחוללת בתוכם. יש ילדים שממש רואים איך הם משחזרים את האירוע עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, וזה לפעמים מאוד קשה לראות את הדבר הזה. יש בכי מאוד גדול, בכי לא נשלט. ויש ילדים ששותקים, שנכנסים לסוג של אילמות, ולוקח זמן עד שמאפשרים להם להרגיש פתוחים וליצור אמון במבוגרים, כי כרגע מבוגרים בגדו בהם".

אלא שגם לאחר שהשעות הראשונות חולפות, נותרת השאלה היכן יגדלו הילדים שאיבדו את אמם. "זה נורא תלוי לאן ילך הילד. ככל שהילד נמצא בסביבה שהוא מכיר, עם בני משפחה, סבים או קרובים אחרים, הרבה פעמים הוא חי את הדבר הזה יחד איתם, והם עושים את העיבוד המשותף לאירוע. לפעמים זה עובד טוב, לפעמים פחות", אומרת לוי. "במקום שאין את זה, לפחות לא בשלבים הראשונים, אנחנו מנסים לייצר עבורם את האלטרנטיבה, בין אם זו אומנת חירום ובין אם זה מרכז חירום. מקומות שמיומנים בעבודה עם טראומה וביכולת להכיל ילדים באירועים מאוד מורכבים. עוטפים את הילד כמה שאפשר עד שנוכל להבטיח לו בית קבוע".