הקופה של הביטוח הלאומי מתרוקנת ומשרד האוצר דורש: "להחמיר בקריטריונים לזכאות"

העימות בין משרד האוצר לביטוח הלאומי עולה מדרגה. זאת בהמשך לאזהרה שפרסם אגף התקציבים במשרד האוצר, על הגידול החד בהוצאות על קצבאות ובשל דרישתו לבחון מחדש את מדיניות הזכאות.

הרקע לעימות הוא דברים שאמרה יעל לינדברג, סגנית הממונה על התקציבים, בכנס מכון מאיירס-ג’וינט-ברוקדייל. לינדברג הציגה נתונים המצביעים על גידול משמעותי ומואץ בביקוש לשירותים חברתיים בישראל, הגבוה באופן מובהק מהממוצע במדינות ה-OECD.

בין היתר, הצביעה על עלייה במספר הילדים המאובחנים על הרצף האוטיסטי, זינוק בביקוש לשירותי בריאות הנפש, ועלייה חדה במספר הקשישים המקבלים גמלת סיעוד.

לכך מצטרף דוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה, שחשף כי אישור קצבאות סיעוד ביד קלה הכפיל את מספר הזכאים ושילש את ההוצאה, והזהיר כי קופת הביטוח הלאומי צפויה להתרוקן כבר בשנת 2035.

על פי נתוני האוצר, מאז שנת 2018 גדל מספר זכאי הסיעוד בכ-11% בממוצע בכל שנה, וההוצאה זינקה בכ-16% בשנה.

כיום, אחד מכל שלושה קשישים בישראל מוגדר כסיעודי, לעומת כ-11% בלבד ב-OECD. בנוסף, באוצר מציינים את האתגר הדמוגרפי: האוכלוסייה החרדית מהווה כיום כ-14% מהאוכלוסייה ורק מחצית מהגברים החרדים עובדים, כאשר לפי תחזיות הלמ"ס, בשנת 2065 שיעורם צפוי לעמוד על שליש מאזרחי המדינה.

מנכ"ל הביטוח הלאומי לשעבר ויו"ר מועצת הביטוח הלאומי, מאיר שפיגלר, דוחה בתוקף את הגישה הזו ומאשים באינטרס תקציבי: "משרד האוצר יעשה הכול כדי לקבל כמה שיותר עודפי גבייה מהביטוח הלאומי.

"מצד שני, הביטוח הלאומי מחויב בחוק לתת לכל זכאי את הקצבאות שמגיעות לו. יש כאן התנגשות בין החובה של הביטוח הלאומי לבין האינטרס של אגף התקציבים, שלא מחויב לתושבים".

לדבריו, ההשוואה ל-OECD אינה רלוונטית: "מדינת ישראל ממוקמת במקום השני או השלישי מלמטה בסיוע הסוציאלי מתוך התל”ג לעומת מדינות ה-OECD. מצד אחד, המדינה רוצה להצטייר כמדינה סוציאלית ומצד שני היא מקצה לטובת העניים את החלק הכי קטן".

שפיגלר הסביר כי הגידול בזכאים נובע מתוחלת החיים הגבוהה וממצב ביטחוני חסר תקדים: "בשלוש השנים מאז פרוץ המלחמה יש קפיצה אדירה בכמות של נפגעי נפש ושל נכות כללית. איך אפשר להשוות את מדינת ישראל בעוד שהמצב הביטחוני הוא כזה?".

שפיגלר דחה את הטענה להקלה בלתי מבוקרת בסיעוד, ומזכיר כי הרפורמות ב-2018 היו ערכיות ואפשרו שש רמות זכאות במקום שלוש:

שפיגלר: "סיעוד זה לא מותרות. המבחנים הם אותם מבחנים ואין מצב שאנשים מקבלים קצבה ללא בדיקות מקצועיות. לפני הרפורמות הוציאו לאנשים את הנשמה ועשו להם בדיקות משפילות בביתם. זה הרתיע אנשים. 'כבד את אביך ואת אמך' זה בעשרת הדיברות".

גם בנושא האוטיזם הוא מתנגד לבדיקות חוזרות: "אין תרופה שמרפאת אוטיזם. אז מה רוצים? שכל שנתיים יעבירו אותם ויה דה לה רוזה? על המשפחות האלה רוצים לחסוך?".

כדי למנוע את התרוקנות הקופה, מציע שפיגלר להעלות את גיל הפרישה ל-70 (תוך מענה למקצועות שוחקים), ולהשקיע את עודפי הגבייה של הביטוח הלאומי באג"ח ממשלתיות בריבית גבוהה יותר, צעד שיניב להערכתו כ-2.5 מיליארד שקל בשנה לכל אחוז נוסף. "אם כל זה לא יספיק", הוא מסכם, "הברירה האחרונה תהיה להעלות את דמי הביטוח הלאומי. אבל לא יכול להיות שאנשים ששילמו כל ימי חייהם לא יקבלו את מה שהם זכאים לו״.

באוצר, מנגד, מצביעים על שתי מגמות מרכזיות. הראשונה היא הרחבת הזכאות לקצבאות, בין היתר בתחומי הסיעוד והאוטיזם, באופן שלטענתם אינו מבוסס תמיד על רמת התפקוד או הצורך בפועל.

לדבריהם, יש לקבוע מנגנוני הערכה מקצועיים שיבדילו בין רמות תפקוד שונות, כך שהסיוע יותאם למי שזקוק לו ביותר. באוצר מדגישים כי אין כוונה לשלול זכויות ממי שזקוק להן, אלא למקד את המשאבים בצורה יעילה יותר.

המגמה השנייה היא שיעור ההשתתפות הנמוך של גברים חרדים בשוק העבודה. באוצר מזהירים כי ככל שחלקה של האוכלוסייה החרדית באוכלוסייה גדל, בעוד שיעורי התעסוקה נותרים נמוכים, נפגע בסיס ההכנסות של הביטוח הלאומי והיכולת לממן את מערכת הקצבאות בעתיד. לטענתם, יש ליצור תמריצים משמעותיים לשילוב גברים חרדים בתעסוקה.