במשך שנים רבות נשים בישראל התריעו, ביקשו עזרה, התלוננו, ברחו למקלטים, חזרו לבתים אלימים ובחלק מהמקרים גם שילמו בחייהן.
דו"ח חריג וחריף של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ מירב כהן קובע באופן חד-משמעי: מדינת ישראל נכשלת בטיפול באלימות במשפחה - מחוסר ניהול, תקצוב ותיאום.
הדו"ח, שנכתב לאחר חודשים של דיונים מקצועיים, מציג תמונת מצב קשה במיוחד. שנת 2025 הפכה לשנת שיא ברצח נשים בישראל, עם 46 נרצחות - המספר הגבוה ביותר בעשור האחרון.
מאחורי המספרים עומדות משפחות מפורקות, ילדים שנותרו ללא אמא, ונשים שחיות כל יום בפחד בתוך הבית שלהן. "זה לא סיפור על רצח," אומרת חן, שאביה רצח את אמה והתאבד. "זה סיפור על חיים לצד אלימות קשה כשהמערכת לא עושה כלום. המערכת יודעת ומשחררת אנשים אלימים לחיות בחברה".
"בדיעבד, הבנו שהיו סימנים"
בין הנשים שהעידו בוועדה הייתה גם מרגלית, אמה של הודיה פדידה, שנרצחה כשהייתה בהריון מבעלה השני, כאשר לאחר הרצח הבעל התאבד. כיום מרגלית מגדלת את נכדתה ומספרת: "רק בדיעבד, אחרי שזה קרה, הבנו שהיו סימנים".
"התחלנו לפשפש איפה טעינו. היום כל אחד שהולך ברחוב צריך להיות מודע לזה שאולי יש אלימות סביבו, שכנים צריכים להיות מודעים לסביבה שלהם שהם נתקלים במקרה אלימות הם צריכים לדווח. במקרה של הודיה הייתה אלימות כלכלית אבל לא פיזית".
מרגלית מספרת שהודיה בחרה להתגרש גם כי הרגישה שאין לה ביטחון כלכלי. לאחר הגירושים היא נישאה שוב ונכנסה להריון. "אנחנו לא יודעים למה הוא רצח אותה. בדיעבד זיהינו סימנים של אלימות כלכלית, סימנים שהיא לא רצתה שהוא ייקח את הילדה לבד, כעסה עליו. הוא היה מרים עליה קול, אבל אף פעם לא יד. מאז שהם התגרשו הוא היה נראה סבור פנים. לא ברור מה היה ביניהם כשהם נפגשו, אבל זה הסתיים ברצח והתאבדות".
"אבסורד שאת התוקף לא חושפים"
עדות נוספת, בגוף ראשון, הייתה של שרה, שהייתה רק בת 22 כשניצלה מניסיון רצח ממי שהיה אז בן זוגה ואבי שני ילדיה. לפני כשנה היא הצליחה להימלט ממערכת יחסים אלימה ונכנסה למקלט עם הילדים אותם היא מגדלת לבדה.
שרה עברה ילדות קשה ובשלב מסוים הוצאה בצו חירום מהבית בשל אלימות קשה. בגיל 16 היא הכירה את בעלה ונישאה לו. היא חוותה פגיעות מאוד קשות ואלימות בזוגיות. אחרי שנים של סבל שרה ברחה. חרף טענותיה של שרה על מעשים חמורים ואלימות קשה מצידו, הבעל שוחרר למעצר בית עם איזוק אלקטרוני וטרם הוגש נגדו כתב אישום.
"הוא נעל את דלת הבית, רציתי לצאת ולא הצלחתי", שרה מספרת בעדותה הקשה. "הוא חנק אותי וגרר אותי לחדר. הצלחתי להפעיל את ההקלטה בטלפון וכל והכל תועד".
בשלב מסוים שרה איבדה הכרה ובעלה יצא מהבית. היא הצליחה להזעיק את השכנה ולהזמין אמבולנס ומשטרה. השוטרים עצרו את הבעל, אולם למחרת הוא שוחרר ממעצר עם צו הרחקה, אותו הפר מיד. ההקלטה הובאה כחלק מחומר החקירה בפני בית המשפט.
לדברי עו"ד שירי אורון, מומחית בדיני משפחה ממשרד באום אורון ושות' שמייצגת של שרה, לא ייתכן שהמערכת תאפשר לגברים אלימים להמשיך ולשלוט בנשים שלהם. "באופן מיידי, כשאישה מגיעה עם עבר ועם רקע וכמעט תמיד יש קורבנות חוזרת, פותחים את זה כחרב נגדה בתוך ההליכים. כיום אסור להשתמש בעבר הפלילי של אותו בן אדם שהוא גם תוקף. למרות שלאישה יש עבר כנפגעת מעלים את זה ומשתמשים בזה בהליכים ברשויות".
"זה צריך להיות ברור שאסור להשתמש בזה כנגדן. זה מפחיד אותן מלהתלונן. אבסורד שאת התוקף לא חושפים, שומרים על הזהות שלו, אבל את הזהות של נפגעת עבירה חושפים". לדברי עו"ד אורון, ברגע שתהיה הנחיה ברורה לשוטרים, לעובדים הסוציאליים, לרווחה ולבתי המשפט - שלא נוגעים בעבר של אותם נפגעות עבירה - המצב יהיה שונה.
החיים השתנו ביום אחד
לפני 15 שנים החיים של חן קליין נעצרו בבת אחת - לאחר שאביה רצח את אמה, והתאבד. חן, שגדלה במשפחה עם אלימות מצד האב, נקלעה למצב בלתי אפשרי. כאב שלא ניתן לשאת ולצד זאת שאלה אחת שמטלטלת - "איך ממשיכים לחיות". חן מדברת היום בחופשיות על הימים בהם אמא שלה, עובדת סוציאלית במקצועה, חוותה אלימות קשה מצד אביה.
"ההורים שלי היו פרודים כמעט שלוש שנים לפני הרצח. אמא שלי, אחרי המון שנים של אלימות במשפחה כלפיה וכלפינו, אזרה את האומץ ונפרדה ממנו. כשכבר בגרתי באתי לחופשה הביתה ושמעתי אותם רבים, עצרתי ואמרתי שאני לא מוכנה יותר להיות חלק מזה" היא מספרת.
"היה עימות מאוד חריף ביני לבין אבא שלי שכלל קללות ואיומים. הבהרתי לאמא שאם היא בוחרת להמשיך לחיות איתו אז אני לא מוכנה להיות בקשר. רק אחרי ששמתי את הגבול הצליחה לעשות אקט ולהגיש תלונה במשטרה נגד אבא שלי. בחקירה אבא אמר דברים נוראיים - שהוא ירצח את אמא שלי ושהיא תצא בשקית. הוא התכוון לזה ובדיעבד זה מה שקרה".
לאחר האיומים שהשמיע נעצר האב ונשלח למאסר של שלושה חודשים, אולם שוחרר לאחר מכן. אמה של חן הוציאה צו הגנה. "אמא לא רצתה להכעיס אותו, היא פחדה מהתוצאות. בהמשך היא נתנה עדות שהיא לא מרגישה בסכנה. היא בעצמה הסירה את ההגנה. היה לו צו הרחקה מהיישוב בו התגוררו, אבל היא אפשרה לו להגיע לחנייה ולאסוף את אחי שהיה אז קטין. בהמשך אמא הגישה נגד אבא כתב אישום אזרחי, אבל היא לא הספיקה למצות את הזכויות כי הוא רצח אותה. לצערי היא נרצחה בעודה נשואה לו בתעודת זהות".
בזמן הרצח חן לא הייתה בבית, ואחיה הקטן בן ה-17 היה בקומה העליונה של הבית. אבא שלה נכנס למטבח. האם הספיקה לצעוק לבן הקטן שלה "בוא מהר אבא בבית, תזמין משטרה". אבל זה היה עניין של שניות. האב שלף אקדח וירה בה. הבן שראה את הרצח רץ לשכנים והחל לפתוח מגירות ולחפש סכין כדי להתגונן. השכנים, שהכירו את המצב בבית והבינו ממנו שהאבא חמוש, מנעו ממנו לחזור לבית ובמעשה זה ייתכן והצילו את חייו. כעבור זמן קצר האב שם קץ לחייו.
15 שנים לאחר הרצח, לחן יש תובנות אחרות לגבי האלימות במשפחה ולגבי הטיפול בנשים החוות אלימות. "צריך להבין שברגע שיש דיווח על אלימות במשפחה, זה צריך להדליק נורות אדומות אצל כל הגופים וישר למצוא מתווה לאישה המאוימת. קורבנות אלימות הם בנקודת חולשה, לא תמיד הם מבינים את המצב. ברגע שאין עיטוף ואין מסלול - האלימות חוזרת".
קליין הוסיפה "לא נצליח להציל את כולן, אבל אפשר לשפר את הסטטיסטיקה. אחותי התלוננה במשטרה נגד אבא שלי פעם ראשונה שהיא הייתה נערה. אמא שלי נרצחה שאחותי הייתה מעל גיל 30. 15 שנה הרשויות נתנו לאדם אלים להסתובב חופשי".
מפת דרכים לשינוי
ההמלצות שעולות מתוך הדו"ח קוראות לקיום שינוי חברתי עמוק. יש צורך לדבר יותר על אלימות, לזהות סימנים מוקדמים, להפסיק להאשים קורבנות, ולבנות תרבות שבה אישה לא צריכה לחשוש לחייה בתוך הבית שלה.
מהמסקנות עולה כי כדי להפוך את המאבק באלימות למשימה לאומית, הוא צריך להיות בהובלת משרד ראש הממשלה, ולא להשאירו רק בידי משרד הרווחה.
יו"ר הוועדה, מירב כהן, הגדירה את הדו"ח כ"קריאה לתיקון חברתי עמוק", והזהירה כי כל עיכוב נוסף בטיפול בנושא עלול לעלות בחיי אדם. "מאז הקמת הממשלה נרצחו 125 נשים. משפחות הנרצחות שהגיעו לוועדה שיתפו באומץ ובכאב את הסיפור האישי שלהן, כדי להרים דגל ולמנוע את המקרה הבא. הסיפורים האלה הולכים איתי בלילה, ויישארו איתי בנשמה כל החיים".
"לקחתי את הנושא הזה כמשימה אישית, וגיבשתי יחד עם מומחים בתחום וארגוני חברה אזרחית, תכנית עבודה מקצועית עם ריאה תיקון חברתי עמוק והכרחי, שהיישום שלה הוא הכרחי על מנת למגר את מכת המדינה של רצח נשים. כל יום של עיכוב הוא הימור על חייה של האישה הבאה - ואין לנו חיים מיותרים להמר עליהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו