"סכנה ממשית": המחדל שהוביל למותה של המטפלת מתל אביב

עתירה דחופה שהוגשה לבג״ץ ביום חמישי האחרון, מתריעה מפני סכנת חיים מיידית לאנשים עם מוגבלות, שאינם מצליחים להגיע למרחבים מוגנים בזמן אזעקה. יממה בלבד לאחר הגשת העתירהנהרגה מטפלת של אישה סיעודית- מקרה שמחדד את טענת העותרים: לא מדובר באירוע חריג, אלא בכשל מערכתי ידוע מראש.

בעתירה שהגישו מכון ירושלים לצדק והעמותה לקידום הסיעודיים לבג"ץ נטען כי אלפי אזרחים - בהם סיעודיים, מרותקי כיסאות גלגלים ואנשים עם מוגבלויות מורכבות, נותרים ללא אפשרות ממשית להגיע למרחב מוגן בזמן התרעה. למרות שהחוק מחייב היערכות, ולמדינה קיים מידע מלא על הזכאים לשירותי רווחה וסיעוד, בפועל אין מנגנון פינוי אופרטיבי ואין גוף אחד שנושא באחריות.

כ־20 אחוזים מאוכלוסיית ישראל, כ-1.8 מיליון בני אדם, הם אנשים עם מוגבלות. אלפים מהם, כך נטען, אינם מצליחים או מספיקים להגיע למיגון בזמן מלחמה.

העתירה מופנית נגד שר הביטחון, שר הפנים ו-וועדת העבודה והרווחה של הכנסת, בטענה לפיזור אחריות חמור בין משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. העותרים דורשים צו עשה דחוף שיחייב הפעלת מערך פינוי נגיש ומסודר לבתי הארחה ומתקנים ממוגנים, כולל רכבים מותאמים, ליווי מטפלים והעברת ציוד רפואי ותרופות וכן קביעה ברורה של גורם אחראי אחד שינהל את המהלך.

עו"ד גיא אקוקה, ממכון ירושלים לצדק, אמר: "מדובר בכשל מערכתי חמור. אתמול ראינו את ההוכחה למציאות שבה חיים אנשים שאינם מסוגלים להתפנות בכוחות עצמם, כשמטפלת של אישה סיעודית שילמה על כך בחייה. המדינה לא נדרשת להמציא מדיניות חדשה אלא ליישם את החובות שכבר קבועות בחוק. בלי מערך פינוי מסודר מראש, התרעה של דקות בודדות אינה מספיקה לאדם סיעודי או מרותק לכיסא גלגלים. זו סכנה ממשית לחיי אדם".

גלי דובש בן ארי, אמו של אורי בן 28 עם שיתוק מוחין סיעודי לחלוטין, מתארת מציאות בלתי אפשרית: "אנחנו גרים בבית ישן ביוקנעם והממ"ד לא תקני. בכל אזעקה לוקח לנו זמן רב להתארגן ולהגיע למיגון. המטפל של הבן שלנו תקוע בחו"ל ומאתמול אנחנו עם אורי בחדר השירותים כי אין לנו יכולת להגיע למרחב מוגן בזמן. במערכה האחרונה נסענו כל ערב לישון במקום אחר עם ממ"ד זה היה מסורבל ומתיש, רולטה רוסית עם החיים שלנו. איך ייתכן שאנחנו בסכנת חיים והמדינה לא מוצאת פתרון אמיתי? אנשים עם מוגבלות שקופים".

גם רונן גיל, בן 56 מחיפה, המאובחן על הרצף האוטיסטי ומתמודד עם למעלה מעשר מוגבלויות שונות, נותר ללא מענה. בבניין שבו הוא מתגורר אין ממ"דים, והכניסה למקלט צרה ואינה נגישה לכיסא גלגלים.

"במלחמה האחרונה פשוט נשארתי בחדר כי לא הייתה לי שום דרך פיזית להגיע למקלט. וגם עכשיו זה מה שקורה. מרחב מוגן שאי אפשר להיכנס אליו הוא לא מרחב מוגן. מיגון בלי נגישות הוא לא מיגון".

לדברי העותרים, העתירה הוגשה רק לאחר שורת פניות לשרים, דיונים בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ובוועדות הכנסת שלא הבשילו לפתרון מעשי. לטענתם, מיצוי ההליכים והיעדר החלטה ברורה הם שהובילו לפנייה לבית המשפט.

המסר חד וברור: ללא החלטה מיידית של המדינה או התערבות בג״ץ, אלפי אנשים עם מוגבלות ימשיכו להישאר ללא מיגון ממשי גם בסבבים הבאים.