"גמורים נפשית": קרובי המשפחה מסייעים ליתומים שהוריהם נרצחו - בלי עזרה מהמדינה

שנה עברה - אבל המדינה טרם הסדירה בחקיקה מתן מענה טיפולי לקרובי משפחה מהמעגל השני והשלישי של החטופים.

מענה טיפולי לקרובי משפחה מהמעגל הראשון הוסדר בחקיקה, והם מקבלים אותו דרך הביטוח הלאומי. עם זאת, קרובי משפחה דוגמת סבא וסבתא, דודים ובני דודים של חטופים, אינם מקבלים מענה, למרות שרבים מהם מלווים את המשפחה ועושים לילות כימים במאבק להשבת קרובי משפחתם - עיסוק המשפיע מאוד על מצבם הנפשי.

כדי לקבל מענה טיפולי וכלכלי, עליהם לפנות לוועדת חריגים בביטוח לאומי, אך הם לא נכללים בחקיקה. חוסר המענה מתעצם עוד יותר כאשר מדובר בקרובי משפחה שלקחו על עצמם לטפל בצאצאים של חטופים שנרצחו ונשארו ללא עורף משפחתי.

מלווים בכל מהלך

כזה הוא המקרה של משפחת אלפסה־גורן. מיה ואבנר גורן מקיבוץ ניר עוז נרצחו ב־7 באוקטובר. גופתו של אבנר נמצאה וזוהתה כעבור עשרה ימים. גופתה של מיה נחטפה מגן הילדים לעזה והושבה על ידי צה"ל רק בחודש יולי. מיה ואבנר השאירו אחריהם ארבעה ילדים בגירים, כאשר אחותו של אבנר, סמדר, ובן זוגה שלמה, התגייסו כדי לסייע ליתומים שביום אחד איבדו שני הורים.

הם שהו לצידם תקופה ארוכה במלון באילת, לשם פונו תושבי הקיבוץ. עד היום, גם שנה אחרי, הם מלווים אותם בכל מהלך, כמו למשל בשכירת דירה חדשה, ברכישת רכב ובפינוי בית הוריהם בניר עוז. "אחרי זה אתה גמור נפשית", אומר שלמה אלפסה־גורן ומוסיף: "המדינה צריכה לחשוב על זה שיש משפחות שמטפלות ביתומים, ונשארות ללא תמיכה כלכלית ונפשית".

ד"ר רן פלד, פסיכולוג קליני המשמש ראש מערך החוסן במטה משפחות החטופים, מסביר את הקושי: "המדינה יודעת לתת מענה טיפולי מקיף למעגל ראשון של חטופים, כי זה מה שהחוק מאפשר לה. אבל בכל הנוגע למעגל השני והשלישי, אין התייחסות חקיקתית מוגדרת.

"מינהלת החטופים מנסה לעזור ולתת מענה, אבל בפועל מי שנמצא במעגל שלישי, צריך לפנות ולקוות שיקבל מענה, שלפי החוק לא מגיע לו", מוסיף פלד. "הוא מוצא את עצמו תוהה אם יעמוד בסטנדרטים ואם מישהו יפתח את ליבו. יש כאן לקונה אקוטית. האנשים האלה, סבים וסבתות, נכדים או בני דודים של חטופים שהם חלק אינטגרלי מהמארג המשפחתי, לא זכאים לעזרה, למרות שהם חלק מהמאבק ומהתמיכה במשפחות וקורסים תחת הנטל".

ועדת החוקה? בפגרה

דיון בנושא התקיים בוועדת החוקה של הכנסת ביולי השנה, אך הכנסת יצאה לפגרה והנושא לא קודם. "רבים נשארים מול שוקת שבורה, נפשית או כלכלית. יש פה אירוע שחייב לקבל מענה בחקיקה או בצו שאומר שגם במעגל השני והשלישי אנשים יקבלו מענה טיפולי. האוכלוסייה הזו נמצאת במצוקה. אני לא מבין איך ייתכן שבחלוף שנה, המדינה לא מצאה דרך יעילה להתמודד עם הסוגיה", אומר ד"ר פלד.

שרה מאלי, מנכ"לית מגבית קנדה בישראל (ארגון הפדרציות היהודיות של קנדה, שתורמים לפורום משפחות החטופים את עלויות הטיפולים הנפשיים) אומרת: "מעבר לצורך הדחוף בטיפול במשפחות החטופים והנרצחים, חשוב לא פחות להקדיש תשומת לב ומשאבים גם למעגלים השניים והשלישיים, שנפגעו בצורה עקיפה אך משמעותית. חוסנם של המעגלים הרחבים של משפחות החטופים והנרצחים, וגם של המפונים מהדרום ומהצפון משפיע על חוסנה של החברה הישראלית והמדינה כולה".