מי שפתח אתמול והיום את אתרי החדשות והעיתונים התקשה להבחין בידיעות על הרוגי סוף השבוע בתאונות הדרכים. עוד רוכב אופניים, כמו טל גלבוע ז"ל, טריאתלט בן כפר חרוב שיצא לרכוב בכביש 98 ונהרג לאחר שנפגע, לפי החשד, בידי נהג שיכור; עוד גבר שקיפח את חייו בכביש 90 המדמם. עוד שמות שנדחקים במהירות לשולי התודעה, בין כותרת פוליטית אחת לאחרת. השמות מתחלפים, אבל המחדל נשאר.
הקטל בכבישים אינו גזירת גורל
מתחילת השנה נהרגו יותר מ-330 בני אדם בכבישי ישראל. מאז שנת 2023 גבו תאונות הדרכים את חייהם של יותר מ-1,530 בני אדם - כ-1.2 הרוגים ביום בממוצע בארבע השנים האחרונות - ולצדם נפצעו יותר מ-48 אלף בני אדם, כ-35 ביום בממוצע.
במדינה מתוקנת, קטל בסדר גודל כזה היה מרעיד את אמות הסיפים. בפועל, דוח מבקר המדינה נשכח במגירה, ועל אף פניות חוזרות לנציגי הציבור, התגובה הפוליטית דלה. כשישראל נכנסת למערכת בחירות, נדמה שחיי האדם בכביש נדחקים מסדר היום המפלגתי. המשבר הזה אינו גזירת גורל, אלא תוצאה של אובדן דרך ניהולי.
שמואל אבואב, לשעבר מנכ"ל עמותת "אור ירוק" ויו"ר קרן נאור לחקר המאבק בתאונות הדרכים, מצביע על צעדים שבעבר עמדו במוקד המאבק: טיפול בכבישים אדומים, אכיפה ממוקדת באזורי סיכון ונגד נהיגה תחת השפעת אלכוהול, הקלות מס על אביזרי בטיחות ברכב, פריסת מערכי חילוץ מוסקים וחינוך לבטיחות בדרכים בכיתות י' ובבסיסי צה"ל. לדבריו, המיקוד הזה סייע להביא לירידה ממספר של כ-600 הרוגים בשנה בשנות ה-80 וה-90 לפחות מ-300 בשנים 2011-2014.
המחיר הכבד למשק
אז מדוע המספרים שוב גבוהים כל כך? "התוכנית הלאומית פורקה לגורמים. המיקוד התפזר, האחריות גולגלה בין משרדי הממשלה למשטרה, והכישלון הפך למביש", אמר אבואב.
לצד המחיר האנושי, לתאונות הדרכים יש גם מחיר כלכלי כבד. על פי נתוני הרלב"ד, הנזק הכלכלי הישיר למשק עומד על כ-19 מיליארד שקלים בשנה, כמעט אחוז מהתמ"ג. כלכלני משרד האוצר העריכו בעבר כי הנזק העקיף - הכולל בין היתר גודשי תנועה, אובדן שעות עבודה ופגיעה כלכלית במשפחות ההרוגים והפצועים - מביא את העלות הכוללת לכ-40 מיליארד שקלים בשנה.
מנגד, המדינה גובה עשרות מיליארדי שקלים מענף הרכב באמצעות מסי קנייה, מכסים על חלפים, מס בלו על דלק ואגרות רישוי. הנהגים משלמים במיטב כספם, אך הביטחון בכבישים עדיין רחוק מלהיות מובטח.
ישראל גולדברג, שבנו אביה יהושע ז"ל נהרג בתאונת דרכים לפני 18 שנים, פנה לחברי כנסת ולנציגי מפלגות בבקשה להציב את המאבק בקטל בדרכים בקדמת הבמה. גולדברג, מנכ"ל קרן אביה לזהירות בדרכים, ביקש להגדיר את הקטל בכבישים סיכון לאומי והציע צעדים ובהם הקמת מנהלת מנכ"לים, הגברת האכיפה והקמת מרכז לאומי חווייתי לזהירות בדרכים. עד כה, לדבריו, פנייתו לא זכתה למענה ממשי.
בחודש נובמבר האחרון אישרה הממשלה, בהובלת שרת התחבורה מירי רגב, תקציב של 350 מיליון שקלים לתוכנית חומש שנועדה להפחית ב-25% את שיעור הנפגעים, בין היתר באמצעות תגבור ניידות ומיזמי "עיר בטוחה". אלא שמול ממדי הקטל והנזק, גולדברג ואבואב סבורים שהצעדים הללו אינם מספיקים.
ומה מציעות המפלגות?
כדי לגלות מה מתכננות המפלגות לעשות בנושא, נדרשת עבודת חיפוש של ממש. במצע הליכוד לא ניתן לנושא מקום משמעותי זה זמן רב. גם ביהדות התורה ובש"ס קשה למצוא קווים מנחים למאבק בתאונות הדרכים, אף שנציג יהדות התורה שימש כסגן שר התחבורה.
יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', הוביל בעת כהונתו כשר התחבורה מאבק בתאונות שבהן מעורבים כלי רכב כבדים, ודרש אז שמשרד האוצר יממן את המאבק בתאונות הדרכים. כיום, כשהוא עומד בראש משרד האוצר, לא הוצגה מטעם מפלגתו התייחסות לפנייה בנושא.
גם באופוזיציה התמונה חלקית. במצע ישראל ביתנו אין התייחסות לנושא, אף שיו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, קידם בעבר כשר התחבורה החמרת ענישה. במצע יש עתיד מופיעות תוכניות למיפוי כבישים אדומים ולהקלות מס על מערכות בטיחות. במצע הדמוקרטים אין פרק שמוקדש לבטיחות בדרכים, אך המפלגה תומכת בהרחבת התחבורה הציבורית.
מישראל ביתנו נמסר כי אין במצע התייחסות ספציפית לנושא, אך המפלגה החלה להכין תוכנית עבודה לממשלה הבאה. בעקבות פניית ״היום״ מפלגת הדמוקרטים פרסמה באתר המפלגה התייחסות רחבה לנושא הבטיחות בדרכים תוך דגש על תיגבור התחבורה הציבורית, תוכנית חומש שתביא להפחתה של 50% במספר הנפגעים ובהגדלת תקציב הרלב"ד. הליכוד, ש"ס והציונות הדתית לא הגיבו לפנייה.
מפלגת המילואימניקים מציגה התייחסות מפורשת וצעדי פעולה. "מדינה מתוקנת אינה מקבלת מאות הרוגים בכבישים כגזירת גורל. האחריות לבטיחות בדרכים אינה מוטלת רק על הנהג הבודד - היא אחריות של המדינה", נכתב בתוכניתה. בין היתר, המפלגה מציבה יעד של פחות מ-330 הרוגים בשנה, ומציעה להקים יחידה לחקר תאונות ולמידה ולטפל ב-200 מוקדי סיכון.
"כיצד ייתכן ש-1,530 הרוגים ועשרות אלפי פצועים לא גורמים לראשי המפלגות לשים את המאבק בקטל בראש סדר היום הלאומי?", שאל גולדברג. "הצלת חיי אדם היא המוסר העליון והבסיסי ביותר של חברה".
אבואב מזכיר כי תוארו המלא של השר הממונה הוא "שר התחבורה והבטיחות בדרכים". לדבריו, השר צריך לתכלל את עבודת משרדי הממשלה, להבטיח שהתקציבים המיועדים לבטיחות לא יופנו למשימות אחרות ולהציב יעד ברור: ירידה אל מתחת ל-300 הרוגים בשנה. "הרכבים ממוגנים יותר, כוחות ההצלה מיומנים מאי פעם, יש אכיפה", אמר. גולדברג ואבואב מקווים כי הממשלה הבאה תציב את המאבק בתאונות הדרכים באופן קבוע על סדר יומה.