בנט התעסק בפוטין וזלנסקי כשמאחוריו הבית התמוטט

בשבועות האחרונים נראה היה שבציבור הישראלי מתחילים להתרגל למציאות המוזרה שנפתלי בנט עומד בראשות הממשלה. בחודשים הראשונים הישראלים הסתכלו בחשדנות על האיש שהצליח, הודות למהלך פוליטי מפוקפק, להיות ראש ממשלה עם 6 מנדטים בלבד, ולא היו משוכנעים שהתפקיד לא גדול עליו בכמה מידות.

אבל בשבועות האחרונים פתאום היה זה נפתלי אחר. הוא ניצל בחוכמה את המלחמה באוקראינה, נכנס לתפקיד המתווך, והחל למצב עצמו, לפחות למראית עין, כמדינאי שיודע לשחק במגרש של הגדולים.

שעות רבות הקדיש ראש הממשלה לשיחות התיווך בין פוטין לזלנסקי כולל טיסה בשבת למוסקבה ולאחר מכן דילוג לפגישה עם קנצלר גרמניה. בהתחלה עוד ספרנו את השיחות שלו עם מנהיגי המדינות אבל בשלב מסוים זה כבר הפך לנושא כמעט יומיומי.

בשבועיים האחרונים, כשהחל גל הטרור, היו מספר ימים בהם נעלם בנט מעין הציבור כמעט לחלוטין. לקח לו כמה ימים להתאפס, וגם להתאושש מהבידוד שכפתה הקורונה, ועד שתפס את המושכות.

מאז יש תחושה שהוא לא מפסיק להצטלם (בלי רעש וצלצולים) – פעם עם הרמטכ"ל, פעם עם ראש השב"כ ואנשיו, פעם בתדרוך לציבור ועוד פעם בביקור אצל הפצועים בבית החולים.

אבל בזמן שבנט הלך להתעסק בנושאים הגדולים הוא שכח לרגע להסתכל אחורה. לראות שהוא לא משאיר פצועים בשטח מהחבורה שרצה אחריו. האיש שגדל ביחידות המיוחדות יודע עד כמה איסוף מודיעין הוא חשוב והוא גם יודע כמה איכות הכוח תלויה באחרון החיילים. על אחת כמה וכמה בקואליציה של 61 חברים.

במושגים ישראלים בנט הוא טירון פוליטי. פחות מ-10 שנים עברו מאז פרץ לחיינו. בעשור הזה הוא יצא להרפתקאות פוליטיות מגוונות ומוזרות, חלקן הצליחו יותר וחלקן נחלו כישלון מהדהד (ע"ע הימין החדש בבחירות 2019 א'), אבל אחרי כל הסיבובים האלה הוא מצא עצמו על כיסא ראש הממשלה.

נתניהו בקדנציה הראשונה גם היה טרי יחסית במערכת הפוליטית ואכן איבד אט אט את אנשיו – מדוד לוי ועד איציק מרדכי. כשהוא חזר למשחק הוא הבין כמה חשוב לתחזק פוליטית את הקואליציה והמפלגה. במקביל להנהגת המדינה הוא לרגע לא זנח את הנעשה בתוך הליכוד. כך הוא החזיק 12 שנים בשלטון, יותר מכל אחד אחר לפניו.

נפתלי בנט למד היום שלתווך בין מוסקבה לקייב זה נחמד, ולהצטלם עם לוחמי צה"ל זה אחלה, אבל לפעמים צריך להירתם גם למאמצי שלום לא פחות מסובכים בין סילמן להורוביץ.