ליל הסדר, 27 במרץ 2002. בית משפחת דיכטר באשקלון עמוס בבני משפחה ובחברים. ההגדה פתוחה, השירה עולה - ואז הנייד של ראש השב"כ דאז, אבי דיכטר, מצלצל בעצבנות.
"עניתי לטלפון, ואמרו לי: 'היה פיצוץ במלון פארק בנתניה, בודקים אם זה כתוצאה מתקלה בבלון גז'", משחזר דיכטר. "כבר הכרתי את הרוטינה של לדווח על 'בלוני גז'. לאנשים היה קשה תודעתית לדווח שמחבל התאבד, אז כשעוד לא היתה הוכחה בדרך כלל אמרו 'כנראה בלון גז'.
"אמרתי לאורחים שאני חייב לעזוב, ובדרך למשרד דיברתי עם ראש הממשלה דאז, אריק שרון. באותו שלב כבר היה ברור לנו שזה פיגוע ושאנחנו יוצאים למבצע חומת מגן, שכבר עמד על הפרק. שרון החליט שהיעד המרכזי יהיה רמאללה, כדי להעביר להנהגה הפלשתינית מסר ברור".
הח"כ מהליכוד אבי דיכטר (69) עמוס בסיפורים מאותם ימים שחורים. מי שמונה לראש השב"כ רק שנתיים קודם לכן, במאי 2000, חווה בין השאר את האינתיפאדה השנייה, פיגועי תופת עם מאות הרוגים ואת מבצע חומת מגן, שפגע אנושות בתשתית הטרור ביו"ש.
"ראינו שאנחנו מסכלים פיגועים - אבל גם מפספסים, והציבור, הקבינט ורה"מ לא ספרו את אלה שמנענו - ובצדק. הדרג המדיני רצה אפס פיגועים", משחזר דיכטר.
עוצמת הפיגועים הלכה וגברה. ב־1 ביוני 2001 נרצחו 21 צעירים בפיגוע בדולפינריום שבתל אביב. חודשיים לאחר מכן נרצחו 15 בפיגוע במסעדת סבארו שבירושלים. "אחרי כל פיגוע היה נערך דיון על התגובה שניתן", מספר דיכטר. "הפיגוע בדולפינריום היה משהו אחר, התוצאה שלו היתה נוראית. בשיחה עם ראש הממשלה מייד לאחר הפיגוע, אמרתי: 'אני מציע שנזרוק את הרשות הפלשתינית ממוסדותיה בירושלים'. הרי הם התייחסו לאוריינט האוס, שהיה אז מטה אש"ף, כאילו הוא השגרירות האמריקנית ברחוב הירקון.
"הגענו לדיון בנושא פינוי הרשות מירושלים, והמשטרה אמרה: 'אנחנו לא יודעים לארגן כוח גדול כזה בזמן כל כך קצר'. אמרתי לשרון שמה שלא יקרה באותו הלילה, כבר לא יקרה לעולם. ב־9 באוגוסט היה הפיגוע בסבארו, ואז שוב אמרתי לשרון: 'הלילה מוכרחים לגמור את הסיפור הפלשתיני בירושלים'. אז כבר זרקנו אותם ממוסדותיהם בבירה, וזו היתה מבחינתם מכה קשה. הייתי אז בקשר עם ערפאת, היחיד שנסע לרמאללה לפגוש אותו מטעם ראש הממשלה. אני זוכר שהוא אמר לי בשפה הכי פשוטה 'דפקתם אותנו'".
הראיון המלא יפורסם מחר במוסף "שישבת"
