העלאת הפנסיות: מהלך כוחני או שמירה מוצדקת על הטובים ביותר? 

את י' פגשתי עוד כשהיה מ"פ יפה תואר, חכם ואמיץ. הוא גיבור אמיתי, לא רק מבחינתי, מבחינת כל מי שחווה שירות מבצעי לצידו, כעמית, כמפקד או כפקוד. כשנולדו ילדינו ידעתי שאגדל אותם בעזרת המשפחה ומטפלת, כי הוא לא יהיה לצידי. פעם אחת אף ספרנו יחד שבמהלך כמה תפקידים ראה אותנו 72 ימים בשנה (מתוכם גם ישן לא מעט כי חזר מותש). מעט אחרי שנולדו התאומים, יצא צה"ל למבצע עופרת יצוקה. באחד הלילות הגשומים בסוף דצמבר 2008 הנקתי את אחד התאומים, הסתכלתי לשמיים והתפללתי שהוא שומר על עצמו בעזה ושהגשם, שחבורת נערים צעירים רצו בו במהירות מהמכונית לבית שממול, הוא הדבר הכי קשה שהוא מתמודד איתו - כי ידעתי בתוכי שזה לא נכון. ידעתי שהוא מסכן את חייו חשוף בשטח למול אויב. הוא ער ודרוך, נזהר מכל שריקת כדור.

מאז הכרנו י' שירת בתפקידים מבצעיים, וגם כשהוצב בתפקיד יותר בכיר התעקש להיות בשטח עם הכוחות. הוא מתעקש לשרת בתפקידי שטח גם כשמתאפשר אחרת. המחיר ששילמנו כמשפחה הוא עצום עבור הבחירה האישית שלו לשים את טובת המדינה וביטחון אזרחיה לפני טובת המשפחה. בעלי לא לבד, יש מי שבוחרים, במודע, לסכן את חייהם ולגרום לחרדה תמידית לבני משפחתם כדי שיתר אזרחי המדינה יוכלו לישון בשקט. הם נמצאים בגבולות ומעבר להם, בים, באוויר וביבשה.

אתם נוהגים "לחבק" אותם בעיתות מלחמה ובימי העצמאות מדי שנה, אבל מסתכלים עליהם בעין עקומה אם עצרו בסופר בדרך הביתה כשהם עם המדים כאילו הם משלמים באשראי שלכם. אני קוראת את הביקורת שיש על תוספת הרמטכ"ל, ובכלל השיח על הפנסיות - וזועמת. זה לא מפתיע אותי שיש אנשים במדינה שרוצים לקבל הכל "חינם". יהיה מי שיסתכן עבורם, שייצא מהבית ומשפחתו לא יודעת אם ישוב אליה, שיתמודד פיזית ונפשית עם ההשלכות - וכשיסיים שירות הוא לא יקבל דבר בתמורה. בעלי, מפקדיו, פקודיו ועמיתיו מסתכנים אך ורק מתוך אמונה ש"טוב למות בעד ארצנו", אבל עם אמונה לא משלמים חשבונות, וכן חשוב שנתעקש שהטובים ביותר יהיו אלה שיסתכנו עבור כולנו, כי רק ככה נמשיך לחיות כאן.

חשוב שהם יידעו שההקרבה היומיומית, הפיזית, הנפשית, והאומץ שלהם בעצם הבחירה בתפקידי לחימה והשירות מסכן החיים גם ישתלמו בסוף, ושאנחנו נחבק אותם תמיד, לא רק כשזה מתאים ונוח לנו.

                              • • •                              

בני גנץ התלונן השבוע כי "הצבא סופג התקפות מצד אישי ציבור חסרי אחריות, חלקם פוסט-ציונים שמוכנים להחליש את כולנו בשביל לייקים". אני דווקא מתנגד להגדלת הפנסיות הצבאיות מטעמים ציוניים מאוד: כדי לחזק את צה"ל ולטייב את כוח האדם שבו, כדי לנצל נכון את תקציב הביטחון, כדי לבנות כלכלה חזקה, כדי להקטין את הבזבוז והסיאוב בהוצאות המגזר הציבורי, כדי לאפשר לממשלה לספק שירותים חברתיים איכותיים ולהקטין את נטל המס על מעמד הביניים ואת יוקר המחיה, כדי לתגמל עובדים ומשרתים בהתאם לתרומתם, ולא בהתאם לחוזקו ולחוצפתו של ועד העובדים המייצג אותם, כדי לתרום לשגשוגה של מדינת היהודים - ראוי להתנגד למהלך שרקח בני גנץ - הלבנה והגדלה של הפנסיות התקציביות. שווי הפנסיה התקציבית הצבאית הממוצעת עמד בשנת 2019 על כמעט 8 מיליון שקלים. פנסיה זו הוענקה לפורשים מצה"ל שגילם הממוצע היה 47.

סכום זה גבוה פי 4.4 מהפנסיה הממוצעת שמקבלים "סתם" עובדי שירות המדינה (שפרשו בממוצע בגיל 64). תקופת התשלום הממוצעת של הפנסיה הצה"לית ארוכה יותר, והיא מתחילה בגיל מוקדם יותר. כאשר מבצעים את ההיוון של שני תזרימי הפנסיה, בהנחות סבירות, ומתחשבים באורך תקופת השירות שעבורה מוענקת הפנסיה, מתקבלת תוצאה מדהימה: עבור כל חודש שירות מקבלים הפנסיונרים של צה"ל פי 9.2 לעומת פנסיונר של שירות המדינה.

התוספות שניתנו ללא שום בסיס חוקי כדי לנפח במחשכים את חבילות הפנסיה הצבאית, מסתכמות בממוצע לכל היותר ב-16% משווי הפנסיות כיום. לכן, גם אם יקוצצו כל התוספות השנויות במחלוקת, עדיין יקבלו הפנסיונרים של צה"ל פי 7.7 עבור כל חודש שירות לעומת פנסיונר של שירות המדינה.

אין מחלוקת בדבר חשיבות עוצמתו של צה"ל. התחרות שיש לצה"ל מול המגזר הפרטי מצדיקה תנאי שכר אטרקטיביים ותגמול ראוי למי שמשלם מחיר אישי בשירות תובעני. אולם הבטחת פנסיה מדושנת לכל החיים בגיל 43 לא מדברת אל טייס קרב בן 23 או אל מהנדס סייבר בן 25, המתלבטים אם לחתום קבע לשלוש או לארבע שנים נוספות. קידום ציני של מהלך כוחני, שאין לו שום הצדקה כלכלית או חברתית, אינו ציונות.

ד"ר מיכאל שראל היה הכלכלן הראשי במשרד האוצר ושל קבוצת הראל