סוף עונת המינויים

מזל טוב לאורי זכי, איש מרצ, בן זוגה של השרה לאיכות הסביבה תמר זנדברג, על מינויו לתפקיד יו"ר מרכז הרצל. זו הזדמנות טובה גם לברך את מספר 11 במפלגת תקווה חדשה, דני דיין, אשר מונה זה מכבר ליו"ר יד שם. על הדרך, נאחל הצלחה לכמה וכמה אנשי תקווה חדשה, שבכוונת שר התקשורת למנות למועצת הרשות השנייה והמתחדשת הרבה טרם זמנה.

אם יורשה לנו, זה בהחלט הרגע לברך את חברי הכנסת והשרים לשעבר מטעם יש עתיד, שמונו לייצג את ישראל: יעל גרמן בפריז, רונן הופמן בקנדה, ואסף זמיר - קונסול ישראל בניו יורק. לא נשכח את מקורבו של לפיד, יו"ר התאחדות המלונאים לשעבר אמיר חייק, שמשגרר אותנו באיחוד האמירויות. ואם בטעות שכחנו מישהו - ויש כמה וכמה כאלה - עימו הסליחה. מזל טוב ובהצלחה לכולם.

100 ימים של שינוי, ועונת המינויים כבר בשיאה. מבלי להטיל בהם דופי אישי, הבה ונודה באמת: כמעט כולם הם מינויים פוליטיים. אנשים מקורבים, אנשי שלומנו, האנשים שאנחנו רוצים לדאוג להם, האנשים שידאגו לנו, האנשים שלנו - או במילים הנאות של שר החוץ לפיד: אנשים שבאו מהמקום הנכון.

אם יש סיבה להרים גבה, היא לא על כך שעונת המינויים הזאת נעשית מהמקפצה ובלי שום רצון, ולו הדל והקל ביותר, לייצר מראית עין של "שינוי", של עידן חדש של נורמות מתוקנות ושקופות ועם הפנים לאזרח. בדיוק להפך. אם יש סיבה להרים גבה, זה על שתיקת התקשורת, ארגוני איכות השלטון למיניהם, ובעיקר מערכת המשפט: על הרבה פחות מזה, הרבה־הרבה פחות מזה, הם הרעידו פה את אמות הסיפים, ניהלו קמפיינים על שחיתות, הטיחו בממשלות ובמפלגות תוויות של מושחתות וסדרניות ג'ובים, ופעמים רבות אפילו הצליחו לסכל מינויים לא פחות ראויים. והמדהים מכל, שממשלות קודמות לא עשו זאת בהיקפים ובמהירות שבהם עושות את זה מפלגות המנהיג האוטוריטריות של ממשלת הצלת הדמוקרטיה ושלטון החוק.

אולי באמת הגיע הזמן להפסיק את ההיתממות בכל מה שקשור למינויים פוליטיים. מה משותף לרובם של המינויים שציינו למעלה ושל רבים אחרים? קרבתם לשלטון. השתייכותם המפלגתית. ובהינתן שכך, הם נציגי השלטון הנוכחי במוסדות פורמליים של המדינה, ומייצגים את האינטרסים הפוליטיים של מפלגות השלטון במוקדי השפעה וכוח חשובים.

אין בכך פסול - כל עוד מפסיקים את נשף המסיכות ביחס להתאמתם המושלמת לתפקידיהם. אלה לא מינויים מקצועיים בלבד. גם אם קורות החיים שלהם הכשירו אותם לכך, המינוי שלהם מדיף ריח פוליטי. ואם נכיר בכך ששלטון חדש שם את האנשים שלו בצומתי המפתח של הפעילות המדינתית - כפי שמקובל לחלוטין בארה"ב, למשל - נהיה סוף־סוף פטורים מלהעמיד פנים שיעל גרמן היא הליהוק המושלם לשגרירות פריז בשל כישוריה הדיפלומטיים המזהירים והיכרותה היסודית עם התרבות הצרפתית.

גם לא נצטרך להזיע ממאמץ בניסיון להסביר למה יו"ר איגוד מלונאים מתאים לייצג את האינטרסים המדיניים הרגישים כל כך של ישראל בבירתה של שותפה אסטרטגית במזרח התיכון; או מה הופך דווקא את ילד הפלא התל־אביבי, שלא הבריק במיוחד בכנסת ובממשלה - לאיש הקשר של מדינת ישראל עם הקהילה היהודית הגדולה בעולם, בניו יורק.

כי זה באמת חסר טעם להסביר: הם לא שם כנציגי המדינה, אלא כנציגי המפלגה שבשלטון. מבלי להעליב אף אחד מהם, הם פקידי אמון. זה לא גורע מחשיבותם, וגם לא אמור להפחית מכבודם. זה פשוט מחייב אותנו להכיר בסוג האחריות שהוטלה עליהם, בסוג הנאמנות שמצופה מהם ובסוג השירות שהם אמורים לתת.

אבל אם אנחנו מוכנים להכיר בכך, אם אנחנו מוכנים למסד מה שפעם החשיבו חזירות שלטונית, כלומר את סידור הג'ובים למקורבים, חובה עלינו לקבל גם את הצד השני של המטבע.

לא מזמן העלו גורמים מסוימים קריאה לשר החוץ ולראש הממשלה להחזיר ארצה את גלעד ארדן, שגריר ישראל באו"ם. האמת צריכה להיאמר: במשטר מתוקן ארדן היה חוזר לבד. הוא באמת לא יכול לשרת ולייצג את ממשלת השמאל. וביום שבו תוחלף ממשלת השמאל הנוכחית בממשלת ימין, זה יהיה לגיטימי לחלוטין שכל מינוייה יבינו שפג תוקף כהונתם ויפנו מקום לאנשי השלטון החדש.

נאה דורש - נאה מקיים

אם יש לכל גיבורי עונת המינויים הנוכחית מעט יושרה והגינות, הם יחילו על עצמם את הנורמה הזאת ביוזמתם ומתוך הכרה צלולה בעובדה שהמינוי שלהם הוא פוליטי, ולכן הוא גם קצוב בזמן המקביל לימי חייה של הממשלה הנוכחית. אם מינויים פוליטיים - אז עד הסוף: ולא רק בעולמות הדיפלומטיה או התפקידים היצוגיים. גם - ובעיקר - בתחום המשפט: יועץ משפטי, משנה ליועץ, פרקליט מדינה - כל מי שמונה על ידי ממשלה חדשה, יוחלף ברגע שהממשלה תסיים את ימיה, בין שבסיום טבעי של קדנציה ובין שיוקדמו הבחירות.

ואל תגידו "כך נהוג" ו"מעולם לא ציפו מהם להתפטר קודם לכן" - שהרי מדובר בממשלת שינוי שבאה לעבוד. נאה דורש - נאה מקיים.
כי כך צריך להיראות שינוי, וכך באים לשלוט: כל צמרת המינויים של הממשלה הקודמת שמה את המפתחות על השולחן, והממשלה החדשה מקיימת את החלק שלה בחוזה מול הבוחרים שלה - היא תביא את האנשים שלה כדי לשלוט.

הדבר הבסיסי הזה צריך להפוך להבטחה של כל מפלגת שלטון: כשנגיע למשרדי הממשלה, נחליף את פקידי הממשלה הקודמת באנשים שלנו.