אז בנט אמנם הגיע לבית הלבן, אבל זה לא היה נראה כמו ביקור של ראש ממשלה. לא במובן העמוק שבו מנהיג העם היהודי נועד עם מנהיג העולם החופשי. זה מתחיל בתמיכה ננסית בדעת הקהל, ממשיך באפס סמכות על שרי ממשלתו, ונמזג לתוך הדבר החשוב ביותר: תכלית. ספק אם היה שם ראש ממשלה שמגיע כדי לקדם תוכנית, כדי להגן על אינטרס קיומי, כדי להציג חזון, כדי להילחם על עתיד. זה היה ביקור מנהלי ותדמיתי.
תשאלו את עצמכם: מתי בפעם האחרונה הגיע לבית הלבן ראש ממשלה שאין לו שום אמירה משמעותית, ולו אחת, לגבי הכיוון שאליו הוא שואף להביא את מדינת היהודים, שהוא לא מציג עמדה חד־משמעית נחרצת שעליה הוא נאבק, שלה הוא הטיף ועליה נאם וכתב והתווכח כל הדרך אל כס הקברניט? נפתלי בנט הוא כנראה ראש הממשלה העני ביותר מבחינה מנהיגותית שמגיע לביקור אצל בעלת הברית הגדולה והחשובה ביותר של ישראל.
זה, אגב, לא מוסתר ולא מוכחש, זה נאמר מפורשות על ידיו בראיון ל"ניו יורק טיימס": אין לנו כוונה לפתור את הסכסוך - שזו דרך מכובסת לומר שגם אין לנו כל כוונה לחתור להכרעה זו או אחרת לגביו. לא נבנה אבל גם לא נספח. במילים אחרות: אין למדינת ישראל כרגע עמדה לגבי עצמה.
גם לגבי איראן, שערב הנסיעה הוכרזה פתאום כנושא המרכזי לדיון, נראה שאין לבנט כל אמירה. בנט אולי נגד ההסכם, אבל מצד שני ישראל לא תפעל לסיכולו. עכשיו, כשהאיראנים עושים קולות אחרים, לפתע יש לבנט "אסטרטגיה חדשה" שהוא מעוניין לדון בה עם ביידן. מהי אותה אסטרטגיה?
נראה שהדמוקרטיה הישראלית לא אמורה להכיל עוד דיון ציבורי, פתוח וביקורתי על סוגיות מדיניות וביטחוניות. ראו עצמכם מודרים מהדיון על עתידכם ועל ביטחונכם. כמו שאמר גנץ לפני זמן מה, אלה דברים שראוי לחזור ולדון בהם "בחדרים סגורים".
ואם ישראל מתנגדת להסכם הגרעין, כיצד היא מתכוונת לעשות זאת? אי אפשר להתנגד להסכם מבלי לייצר דעת קהל, מבלי לצאת לתקשורת האמריקנית ולהסביר את ההתנגדות הישראלית להסכם. נפתלי בנט ויתר על כל אלה.
והסיבה היא שתכלית הביקור היא הביקור עצמו, או ליתר דיוק - התמונה שתצא ממנו. ולכן, כשלראש ממשלה בנסיעה מדינית ראשונה אין שום עמדה לקדם - אין ברירה, חייבים להוציא תמונת יח"צ עם טלית ותפילין. שלפחות תהיה מראית עין של מנהיג מדינת היהודים יוצא בשליחות גורלית והיסטורית בשם העם היהודי.
אבל תמונתו של בנט מניח תפילין בוושינגטון, באווירה של חרדת קודש מגודל המעמד, היא לא רק תמונת יח"צ שנועדה לשוות לביקור אותו ממד של שליחות לאומית. זו גם תמונת ראי מוקפדת, או תמונת נגד, לתמונת החטף הכאילו מאולתרת של שר החוץ יאיר לפיד, יושב בבית קפה תל־אביבי בטי־שירט שחורה בעודו מכהן כראש הממשלה בפועל.
נסו לראותן זו מול זו: בנט עם טלית בוושיגנטון מול יאיר לפיד בטי־שירט בבית קפה. מול הרקע התרבותי החילוני־נהנתני ובית הגידול התל־אביבי של לפיד, בנט מציג לראווה מורשת לאומית ודתית. או כמו שצייץ ח"כ ניר אורבך, למקרה שמישהו לא הבין: "חיבור עמוק לשורשים ולערכי הנצח של עם ישראל". לזה קוראים להאכיל בכפית.
אבל גם התמונה של יאיר לפיד אינה מקרית - וגם לא ראשונה. שמתם לב שמאז הושבעה הממשלה, אנחנו מוצפים בתמונות של יאיר לפיד בבתי קפה תל־אביביים? זה לא מקרי. זו הבלטה תודעתית של מקור הכוח, של הסביבה הסוציולוגית, של קבוצת הייחוס של שר החוץ. לפיד כמו מתעקש להדגיש פעם אחר פעם: אני שייך לאומת תל אביב. ממשלתי היא ממשלת הציבור החילוני, הנאור, ממשלת המעמד הבינוני־גבוה ממרכז הארץ, ממשלת מיכאלי־הורוביץ־שקד־מראענה־זנדברג, ממשלת רמת אביב.
זוהי פעולה של סימון טריטוריה וקביעת בעלות: נפתלי בנט הוא ראש ממשלת יאיר לפיד, או ליתר דיוק - ראש הממשלה הזמני של ממשלת לפיד, שהיא ממשלת תל אביב, ובמידה רבה ממשלת התקשורת. כי מה בעצם מאפשר ליאיר לפיד להצטלם כמו סטודנט בחופשה בעודו ממלא מקום ראש ממשלה בבית קפה?
האם יש בכלל חשיבות למציאות שמחוץ לבית הקפה? מציאות שבה מספר המאומתים לקורונה שובר שיאים, בתי החולים מודיעים שלא יוכלו לקבל עוד חולים, בתי הקברות נאלצים להכיל עוד ועוד מתים. מציאות שבה עסקים קורסים ואנשים מממנים את הוצאות תעלולי הסגר מכיסם, ופסיכוזת מערכת החינוך מטלטלת מדינה שלמה לכאוס בלתי נודע. מציאות שבה חייל נאבק על חייו אחרי התפרעות אלימה, שקיבלנו דקה אחרי הסדרת העברת הכספים מקטאר והזמנה לביקור בקהיר.
הגל הרביעי זוקף ראש אכזרי ומסוכן, ואדי הסיבוב הבא בעזה כבר נישאים באוויר. אבל לכל זה לא תמצאו הדים כמעט בתקשורת, שמחזיקה את הממשלה הזו בחיים באמצעות צבעי הסוואה.
גם לזה מגיבה התמונה של בנט מוושינגטון: על מה שנראה כמו קלות דעת נהנתנית ופריבילגית, בנט מגיש תמונה של שליחות לאומית וחרדת קודש. האם בין שתי התמונות האלה מבצבצים לא רק ההבדלים הרעיוניים, אלא גם מתח מהותי ועמוק בין שני ראשי הממשלה של ישראל? יש אדם אחד שיש לו תשובה לכך.
הוא עיתונאי נחשב ובעל שם, והוא עוסק בימים אלה בתיווך בין בנט ללפיד, בהעברת מסרים בין השניים, בתחזוק מערכת היחסים. האם כבר התגלע סכסוך גלוי בין השניים, חרף ציוצי האידיליה והצהרות ה"באנו לעבוד"? לא בטוח. אבל בדבר אחד אין ספק: למגשר המתרוצץ בין השניים יש שפע עבודה בימים אלה - ואין שום פלא שהוא מגיע מעולם התקשורת. אחרי הכל, זו ממשלת התקשורת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו