חלוקת הג'ובים - הקדימון לבזבוז בתקציב המדינה

עםהמינויים של אלי אבידר לשר ושל יאיר גולן לסגן שר, הושלמה מלאכת הרכבת הממשלה למנופחת ביותר בתולדות ישראל, ביחס לכוחה האמיתי בכנסת. מתוך 61 ח"כים שמרכיבים את הקואליציה, עברה אתמול הממשלה את רף המחצית והיא מונה כעת 33 חברי ממשלה. זאת, בנוסף לתקני הח"כים החדשים שנוספו במסגרת הרחבת החוק הנורבגי.

כל זאת נעשה כמעט ללא ביקורת בתקשורת, שכן חלקים ממנה מגויסים להצלחתה של הממשלה ולטיוח מחדליה. המועטה שעוד נשמעת עוסקת בעיקר בהפרת הבטחות עבר של כמה מחבריה הבכירים, שצעקו בקולי קולות כי החוק הנורבגי הוא חוק ג'ובים - ואז הרחיבו אותו. טענו שממשלה עם יותר מ-30 שרים היא ממשלה מנופחת ובזבזנית, ואז מינו עוד. צרחו על כך שנתניהו דיקטטור, ואז רמסו את הכנסת על ידי יצירת רוב מלאכותי לקואליציה בוועדותיה.

הביקורת, מוצדקת ככל שתהיה, אינה מלאה. היא אפילו די צדדית, כי הבעיה היא לא שבירת העקרונות, אלא בכך שאלה לא היו עקרונות מלכתחילה. אותן צווחות, אותם נאומים חוצבי להבות, וההצהרות שנאמרו בארשת חשיבות אינסופית על אובדן הדמוקרטיה, על בזבוז כספי הציבור, על ממשלה מנותקת שדואגת לעצמה - נזרקו לחלל, הועצמו והודהדו על ידי התקשורת, כאשר הדוברים עצמם לא מאמינים לעצמם לרגע אחד.

היו אלה דיבורים חלולים וחסרי חשיבות מרגע שנפלטו מפיהם, וברגע שהתאפשר להם להרכיב ממשלה המבוססת על ההיפך המוחלט - הם לא היססו אפילו לשנייה.

למה זה חשוב כעת? כי גם עכשיו ממשיכים חברי הממשלה לדבר בעוצמות גבוהות על ערכים נשגבים, כמו טוהר המידות ומלחמה בשחיתות, ואפילו מתכננים להעניק לפקיד אחד את היכולת לקבוע מי יהיה ראש ממשלה בישראל, באמצעות החוק הפרסונלי, שיקבע שאדם שנמצא תחת כתב אישום לא יוכל להרכיב ממשלה.

הם כמובן לא מודים שהמניע היחידי לכך הוא חששם שיימחקו בבחירות הבאות על ידי נתניהו, ולכן הם מנסים בכל כוחם להוציא אותו מהמרוץ, ועוטפים שוב את מעשיהם הנפסדים בערימת אידיאולוגיה ובמילים נמלצות, בגיבוי תקשורתי כמעט מוחלט.

אבל גם במקרה זה, אין מילה אחת של אמת בדבריהם. עושים את המאבק בשחיתות כקרדום לחפור בו, והדבר מעניין אותם כקליפת השום. כך זה כאשר מי שמוביל את אותו חוק, גדעון סער, העסיק בעצמו שני יועצים בכירים במטה הבחירות שלו, מבלי שהעובדה שהורשעו בפלילים תעסיק אותו או תפריע לו.

אבל הבזבוז האמיתי של הממשלה לא מגיע עכשיו עם חלוקת התפקידים שלא נגמרת, אלא בעוד ארבעה חודשים, כאשר היא תנסה להעביר - באמצעות הרוב הדחוק שברשותה - את תקציב המדינה החדש. שם יפוזרו המיליארדים הרבים לכל דורש. והחדשות הטובות הן שבזבוז הכספים הנוכחי, מריבוי השרים והתפקידים, ייראה לפתע כמו כסף קטן.