דרך חדשה לחלץ את ישראל מהפלונטר הפוליטי

האימרה השחוקה מגדירה אי שפיות כניסיון לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, ולצפות לתוצאות שונות. שנים על גבי שנים אנו רואים עד כמה מערכות השלטון שלנו משותקות ולא יעילות. עד כמההחברה שלנו הופכת שבטית ומקוטבת יותר ויותר. עד כמה הנטל הכלכלי והבטחוני לא מתחלק בצורה שוויונית, והופך כבד יותר ויותר. עד כמה רשויות השלטון שלנו מסוכסכות ונאבקות זו בזו בהיעדר הסכמה על כללי המשחק. ועדיין, כמעט איש לא קם וצועק – "המלך עירום", או במקרה הזה: השיטה דפוקה, והיא מסכנת את הממלכה כולה.

הציבור הישראלי מילא את חובתו הדמוקרטית- ויצא להצביע במספרים מרשימים. אלא שבמקום ממשלה שיכולה להתחיל לעבוד למענו, הוא מסתכל על המערכת הפוליטית ועל החלופות המייאשות שהיא מניחה בפניו.

אם נבחן את התרחישים שעל הפרק, קל לראות מדוע כולם מובילים לאותו מבוי סתום:
בתרחיש אחד, נניח שאחד הצדדים יצליח להקים ממשלה צרה. מיד היא תיתפס כבלתי לגיטימית ותייצר תחושת חירום ומשבר בצד השני. ככל שממשלה כזו גם תפעל למנף את חלון הזמן המוגבל שנפל בידה, ותקדם מהלכים דרסטיים שייתפסו כאיום בעיני בצד השני, כך היא עלולה לעורר כאוס פנימי והתנגשות מסוכנת. בתרחיש השני, נניח לרגע שאיכשהו קמה ממשלת אחדות.

למרות שמה המתעתע, ולמרות שכולנו משוועים לאחדות ופיוס בעם, ברור לכולנו שזו תהיה ממשלת שיתוק, המבוססת על חוסר אמון הדדי, ובה כל צד מנסה להכשיל את השני, עד הסוף הידוע מראש. לא רק שתוצאות הבחירות כרגע לא מאפשרות לאף צד להקים ממשלה יציבה ומתפקדת. כלל המסלולים מובילים אותנו למבוי סתום, ובקצהו קיר בטון אליו ישראל דוהרת בעיניים פקוחות. האם ייתכן שאנחנו מחפשים את הפתרונות בכיוון הלא נכון, ומתעלמים משורש הבעיה?

כמעט 80 שנה מאז קמה מדינת ישראל. החברה השתנתה, הכלכלה השתנתה, הדמוגרפיה השתנתה והאיומים השתנו. יש דבר אחד נתקע הרחק מאחור: השיטה שלנו, שנולדה למציאות ישראלית אחרת לגמרי, ואינה מתאימה עוד בשום צורה לישראל של ימינו. כמו כל מערכת שהגרסה שלה לא עודכנה שנים ומביאה בסוף לקריסה.

מכל אלו עולה מסקנה אחת ברורה: חייבים לשנות את השיטה. לא להסתפק בהחלפת ממשלה, לא לקוות שעוד סבב בחירות יפתור את הבעיה, ולא להמשיך לחפש פתרונות זמניים למשבר שהשורשים שלו עמוקים בהרבה. ישראל זקוקה לשיטת ממשל חדשה ולכללי משחק מוסכמים ויציבים, שיאפשרו לממשלות למשול ביעילות, לחברה הישראלית לחיות יחד למרות המחלוקות, ולמדינה להתמודד עם אתגרי העתיד.

כעת, לראשונה, אנו מציגים לא רק את החזון לשינוי שיטת הממשל, אלא גם מתווה מעשי להגשמתו. גיבשנו  תהליך ציבורי ראשון מסוגו, שישלב מעורבות פעילה של האזרחים בצד מיטב אנשי המקצוע, ויוכרע בסופו על ידי הציבור במשאל העם הראשון בישראל. חוק שמ״ש (שינוי מבנה השלטון) הוא חוק יסוד מוצע, שיחוקק על ידי הכנסת ויעגן את שלבי התהליך, הגופים המשתתפים בו, סמכויותיהם ואופן קבלת ההחלטות. בכך הוא מבקש להתמודד עם שניים מהחסמים המרכזיים לשינוי עומק בישראל: הקיטוב החברתי והאמון הנמוך במוסדות הקיימים.

זה נשמע מורכב.  זהו המסלול הפחות מוכר ומקובל בשיח. אך זו הדרך ההכרחית לטפל בבעיה מהשורש, ובצורה מקצועית ומוסכמת.  אנחנו סבורים שהזמן להתחיל בתהליך הוא ממש עכשיו. יש לנו עוד זמן לתקן, אך אין לנו עוד זמן לבזבז על המשך מלחמות פנימיות ושיתוק אינסופי. בפנינו הזדמנות לנצל את הפלונטר הפוליטי אליו נקלענו, לבסס "קואליציית בעד" במקום קואליציית נגד, שתסכים כרגע רק על דבר אחד: התנעת תהליך לאומי, מקצועי, ודמוקרטי – שסופו בשיטת ממשל חדשה וכללי משחק יציבים. זהו תהליך שלא מבקש מאף צד לוותר על זהות, עקרונות וערכים, אלא להסכים רק על הצורך בשינוי שיטה, ועל הדרך להגיע לשם. כלל הצדדים יצאו נשכרים מתהליך כזה. כולם יהיו מיוצגים בו. האמון והתקווה ישובו, וישראל תחזור למסלול של צמיחה ושגשוג. זה רק בידיים שלנו.

אלכס קושניר הוא מנכ"ל המכון האסטרטגי לעתיד ישראל, לשעבר יו"ר ועדת הכספים של הכנסת.