את מדד היחסים בין המדינה לחברה הבדואית בנגב אפשר להבין בקלות בקלפי. המספרים שמאחורי הבחירות האחרונות מציירים תמונה שקשה להתעלם ממנה: הציבור הבדואי יצא להצביע בהמוניו, אך במקביל שינה באופן דרמטי את המפה הפוליטית.
הליכוד איבד כמעט לחלוטין את אחיזתו בכמה מהיישובים, הרשימה המשותפת ספגה מכה קשה, ורע"מ הפכה לכתובת המרכזית של המצביעים. לפי ניתוח מחלקת המחקר של מכון ריפמן לפיתוח הנגב, שיעור ההצבעה בשבע העיירות הבדואיות זינק ל-83.4%, לעומת 51% בלבד בבחירות 2022 ו-37.1% ב-2019.
את גודל המהפך אפשר לראות היטב בתראבין א-צאנע. בבחירות הקודמות הליכוד היה המפלגה הגדולה ביישוב, עם 143 קולות שהיוו 58.9% מהמצביעים. בבחירות הנוכחיות נותרו לו ארבעה קולות בלבד - 0.7%. את מקומו תפסה רע"מ, שגרפה 92.8% מהקולות. גם בשגב שלום הליכוד כמעט נמחק לחלוטין, כשירד מ-1.7% ל-11 קולות בלבד. אלא שהמהפך לא נעצר במפלגות הציוניות: ברהט, העיר הבדואית הגדולה, התרסקה גם הרשימה המשותפת, שאיבדה יותר ממחצית מכוחה וירדה מ-26.6% ל-13.1%.
לעומתם, רע"מ יצאה מהבחירות האלה עם כוח אלקטורלי שקשה להתעלם ממנו. ברהט מספר המצביעים למפלגה יותר מהוכפל, מ-14.8 אלף ל-32.2 אלף קולות, והיא גרפה 85.3% מהקולות הכשרים בעיר. בכסייפה היא קיבלה 83.2%, ובביר הדאג' 93.6% - שם נרשם גם שיעור ההצבעה החריג של 93.4%, הגבוה ביותר מבין היישובים שנבדקו. אפילו בחורה, שבה נשמר לרשימה המשותפת כוח משמעותי של 31.1%, רע"מ נותרה המפלגה הדומיננטית עם 66.2%.
בסך הכול קיבלה רע"מ 76,047 קולות בשבע העיירות הבדואיות, 83.4% מהקולות הכשרים. בצירוף הפזורה והמועצות האזוריות, שבהן זכתה לתמיכה של 90% עד 98%, הנגב סיפק לה יותר משני מנדטים מלאים - כרבע מכלל שמונת המנדטים שקיבלה בכנסת.
הנתון המעניין ביותר הוא לא למי הצביעו, אלא כמה אנשים טרחו להגיע לקלפי. הזינוק בהשתתפות התרחש גם ביישובים שנמצאים במוקד של מבצעי אכיפה, הריסות בתים וחיכוך מתמשך עם המדינה. במכון מצביעים על כך שבמקום שהמתיחות תוביל לחרם או לאדישות, היא תורגמה להתגייסות אזרחית רחבה. זאת, למרות קשיים גיאוגרפיים משמעותיים, ובהם היעדר קלפיות בכפרים הלא מוכרים והצורך של עשרות אלפי תושבים לנסוע מרחקים ארוכים כדי להצביע.
במכון ריפמן מפרשים את התוצאות כסימן לשינוי עמוק בזהות הפוליטית של הציבור הבדואי: פחות הצבעה אידיאולוגית למפלגות הערביות הוותיקות, ויותר התמקדות בכוח פוליטי, תקציבים, נגישות וייצוג מקומי. אלא שמבחינת ראש המכון, חגי רזניק, מדובר גם בכתב אזהרה לממשלה על אובדן האחיזה שלה בנגב.
"הזינוק הדרמטי באחוזי ההצבעה והמעבר המסיבי לרוב מוחלט לרע"מ ביישובי הנגב הם תוצאה ישירה של שנים של הזנחה מתמשכת, היעדר תוכנית לאומית רחבה ואוזלת יד מול חוסר המשילות", אומר רזניק. "כשהמדינה משאירה ואקום בשטח, התנועה האיסלאמית נכנסת אליו בצורה מלאה, והכתובת הזו הייתה חרוטה על הקיר. הציבור הבדואי עזב את המפלגות הציוניות והפך את ההצבעה למחאה חריפה".
רזניק מזהיר כי אם הממשלה לא תשנה כיוון, המחיר עלול להיות רחב הרבה יותר: "אם הממשלה לא תציג כאן ועכשיו תוכנית חירום לאומית לנגב, בסוף היא תגלה שגם את היהודים היא תאבד מהנגב ואת כל שטח אחיזתה בחבל ארץ זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו