שבוע ימים לאחר הבחירות וראשי גוש השינוי יפגשו הבוקר (שלישי) בפעם הראשונה כשהפערים בין הצדדים נראים כמעט בלתי ניתנים לגישור. יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן הצליח אתמול (ב') בתדרוך לעיתונאים להעביר את כל המסרים שרצה להשמיע במיוחד לאוזניו של יו"ר ישר גדי איזנקוט: הוא האשים אותו בכשלון הגוש בבחירות בשל קמפיין המפלגה הגדולה והעובדה שהניח מבעוד מועד תשתית לממשלה עם רע"מ ולקינוח הודיע לו שלא יתמוך בו לתפקיד יו"ר הכנסת. כדי שלא לקומם את בוחרי הגוש המחווה היחידה שבה נקט הייתה הבטחה להמליץ על איזנקוט לנשיא.
חוסר האמון באיזנקוט מקרב שותפיו בגוש נותר גבוה גם אחרי הבחירות. השותפים שלוחצים מהצד בהפוך על הפוך להקים ממשלה הם הדמוקרטים והרשימות הערביות שכל ממשלה אחרת מאיימת עליהם. ולמרות הלהיטות, לא מנסור עבאס ולא יוסף ג'בארין הוזמנו לפגישת ראשי גוש השינוי.
אם צריך לדרג את אפשרויות הקמת הממשלה שבנמצא - החרדים בעדיפות עליונה וגם במפלגות הערביות מבינים זאת. כרגע לא יהיו תמונות מחויכות נוסח הקמת ממשלת השינוי, עצם קיום הפגישה בארבעה היא הישג.
יו"ר הכנסת: ליברמן וכמוהו בנט שולחים את איזנקוט לנסות להרכיב את הממשלה הבאה ללא אף חלק בפאזל. ליברמן מטיל וטו על הערבים, וטו על אחדות ו-וטו (מעומעם משהו על החרדים). ולא רק זה - לתפקיד יו"ר הכנסת שהיה מבטיח לאיזנקוט מרחב תמרון לממשלה הבאה, הודיע ליברמן שימליץ בכלל על לפיד, מספר 2 במפלגת ביחד.
באופן הזה באמצעות לפיד, הוא מסנדל את איזנקוט באופן כמעט מוחלט משליטה בכנסת וגם משליטה בהרכבת ממשלה. למעשה איזנקוט יצטרך לשלם במזומן בתפקיד יו"ר הכנסת ויקבל באשראי שספק אם יכול לממש - ראשות ממשלה.
חרדים: החיבוק שהעניק נתניהו לאריה דרעי בהודעה רשמית, מלמד על מה שלא כתוב בה: על יהדות התורה הוא כבר ויתר. הפלרטוט ההדדי בין גוש השינוי ליעקב אשר חושף רק מעט מהשיחות שמתקיימות מאחורי הקלעים ובכולם הכשר רשמי להמשך הפטור מגיוס לחרדים במעטה של שירות לאומי וצרכי צבא.
החרדים מצדם שוקלים להיפרד הפעם מגוש הימין לטובת צרכי הציבור שלהם שחש נרדף תחת המעצרים לתלמידי הישיבות.
התקדים היחיד שאצל איזנקוט וליברמן צריכים לחשוש ממנו הוא זה של ציפי לבני ב-2008 שהסכימה לתת לחרדים כמעט מיליארד שקלים במו"מ קואליציוני ורק שנים ארוכות אחר כך הבינה שהונו אותה מלכתחילה כשש"ס הייתה סגורה עם נתניהו. גם הפעם איזנקוט יכול להכשיר חוק גיוס שנתניהו לבסוף יעניק לחרדים בלי החלק של הביקורת הציבורית והמשפטית.
ערבים: ב-11 ביולי 2021, רק חודש אחרי הקמת ממשלת השינוי איים ח"כ מאזן גנאים מרע"מ "אני אפרק את הקואליציה אם הממשלה תתקוף את עזה".
ב-15 באפריל כמעט שנה לאחר מכן חזר על ההתבטאות הזו: "אמרנו (לבנט) התקפה על בני עמנו בעזה הוא קו אדום. זה לא סוד אמרנו זאת מלכתחילה".
גנאים בסך הכל שם על השולחן את מה שבכירי הגוש הודו בו בשיחות פנימיות וליברמן מודה בו באיחור של ארבע שנים - שיתוף פעולה עם חברי הכנסת הערבים בקואליציה מגביל את הממשלה ביטחונית. גנאים אגב קיבל שבחים בזמן אמת מהג'יהאד האסלאמי. קחו לכם רגע לעכל.
האם מטרת העל שהיא הזזת נתניהו מכשירה שוב את מכירת החיסול לחברי כנסת שנאמנותם היא קודם כל לבני עמם ולישות זרה בין אם זו עזה, ירדן או הרשות הפלסטינית? ולא מדובר רק בענייני ביטחון, ברע"ם דרשו וידרשו - הלבנת בנייה בלתי חוקית במגזר, בלמו מרכיבי ביטחון להתיישבות הצעירה והחזיקו בשותפים שמכנים את צה"ל "צבא טרור" על פעולות ביו"ש. על הרקע הזה הכריז אז ניר אורבך שהניסוי כשל.
ואולי בכל זאת אחדות? פורום ימין-מרכז התכנס בתחילת השבוע במטרה לייסד קריאה ברורה לאחדות, ח"כ לשעבר אביר קארה הקים מצדו צבא אחדות כדי לשדל את שותפיו לשעבר הרחק מהניסוי הכושל.
בליכוד ובישר יצטרכו להתגבר על החשדות ולהושיט יד, אם כי כרגע נראה שכולם מושכים זמן כדי להוריד את מחיר האחדות הזו. בלי ליברמן שהודיע מראש לא, בלי יאיר גולן שמתנגד אף הוא - עשויה לקום קואליציה רחבה, רחבה מאוד. ואולי יש מי שמחכה לתירוץ איראני כדי לרדת מהעץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
