הפתק החשאי הומצא כדי להכשיל את קונה הקולות. מי שמשלם על הצבעה לא יכול לדעת אם קיבל את הסחורה. זו תבונתה הגדולה של הדמוקרטיה: לא לרדוף אחרי השוחד, אלא להפוך אותו לעסקה שאיש אינו יכול לאכוף. מנגד, אותה חשאיות מגינה גם על הקול שנקנה מפני בית המשפט. זה לב הפרדוקס המשפטי.
לפני שמכריזים על בחירות שנגנבו, כדאי לקרוא את החוק. סעיף 86 לחוק הבחירות לכנסת מאפשר לערער על התוצאות אם קולות שניתנו לרשימה מסוימת "הושגו שלא כחוק". בית המשפט רשאי לבטל את הבחירות בקלפיות מסוימות ולהורות על עריכתן מחדש וגם יכול לקבוע מחדש את חלוקת הקולות בין הרשימות. על הנייר, הכלים קיימים. אבל בין הנייר לקלפי עומדות לא מעט בעיות.
הראשונה היא בעיה חשבונאית: החוק מחייב שהליקוי "עשוי היה להשפיע על תוצאות הבחירות". לפי התוצאות, רע"מ קיבלה כ־320 אלף קולות. כל מנדט שלה שווה בממוצע כ־45 אלף קולות. עשרות אלפי שקלים במעטפות קונים לכל היותר מאות או אלף קולות.
כדי להזיז מנדט אחד צריך להוכיח קנייה של עשרות אלפי קולות. כדי להוציא את רע"מ מהכנסת צריך להוכיח שרוב מצביעיה נקנו. ככה זה: ככל שהרשימה גדולה יותר, השוחד שבוצע עבורה חשוב פחות מבחינה משפטית. שוחד שאינו מזיז מנדט הוא עבירה פלילית חמורה, אבל לא עילה לשנות את הרכב הכנסת.
הבעיה השנייה: המעטפות נתפסו בלילה שלפני פתיחת הקלפיות. כסף שנתפס לפני שחולק מהווה ניסיון לשחד, אבל אין בו קול פסול. ערעור בחירות צריך שוחד שהושלם, לא שוחד שסוכל.
הבעייה השלישית חוזרת לפרגוד: גם אם יוכח שבקלפי מסוימת נקנו מאות קולות, לא ניתן לשלוף ממנה אותם. הם נראים כמו כל השאר. מה שאפשר אז זה לנכות מרע"מ מספר קולות מוכח, אבל לשם כך צריך להוכיח מספר, לא תחושה.
אפשר גם לבטל את הקלפי כולה - אבל אז נמחקים גם קולות הבוחרים הישרים של שאר כל המפלגות. ביטול כזה מוביל לבחירות חוזרות: אותם בוחרים יחזרו לאותה קלפי, הפעם בלי כסף.
הבעיה הרביעית קשורה לזמן: ערעור בחירות מוגש בתוך 14 יום מפרסום התוצאות. לכן ביקש השופט סולברג ממצאים "בשבוע הקרוב". חקירה פלילית מהסוג זה, שנוגעת לכסף ממדינה זרה, תיארך יותר. אגב גם אם יוכח שמדובר ב"כסף קטארי" שזרם לכאן זה לא יספיק, אלא אם יוכח שבכסף הזה נקנו קולות בפועל.
סערה על שבריר מנדט
באוסטריה, ב־2016, ביטל בית המשפט בחירות אף שלא נמצאה ראיה לזיוף כי נמצאו ליקויים בכ 80,000 קולות, והפער בין המועמדים עמד על 30,863. השופטים לא שאלו אם מישהו רימה, אלא אם המרמה יכולה להפוך את התוצאה. התשובה החיובית הביאה לביטול. זה גם המבחן של סעיף 86, ואצלנו, לפי מה שידוע, מדובר בשבריר של מנדט.
השופט סולברג יודע זאת היטב. לכן ניסוחו זהיר. הוא לא הגיש טיוטת כתב אישום אלא שאלה. מי שהופך שאלה לפסק דין עושה לאמון הציבור את מה שהוא חושש שעשה השוחד לקלפי, רק חמור יותר. דמוקרטיה יכולה לשרוד קולות שנקנו. היא לא תשרוד ציבור שאיבד בה אמון.
כל זה כפוף לאזהרה: בג"ץ קבע בעניין הבחירות למבקר המדינה, באופן לא מובן, שטוהר הבחירות והחובה לכבד חוק יסוד גוברים על נזק הביטול. מאחר שלא ניתן היה לבודד את הקולות הפגומים, הורו השופטים על ביטול הבחירות, אגב קפיצה מחשדות גרידא לביטול בפועל. אם בג"ץ לא יאבחן את הפסיקה ההיא, אפשר שיהיה די בחשדות להוביל לביטול הבחירות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו