גדי, לתשומת ליבך: הכרעה אין - אבל פתרון דווקא יש

הבחירות האלה היו דרמה ענקית של הליכה המונית לקלפיות. אזרחי ישראל הלכו להצביע כדי לפתור את התסבוכת הפוליטית. אבל התוצאה המתקבלת לפי המדגמים, אחרי אחוזי השתתפות חסרי תקדים, לא מייצרת מנצח.

בעולם ישאלו מי ניצח. יש עוד זמן לנתח מה קרה לקולות הימין, מהליכוד ועד למפלגות הדתיות.

ברור שהציבור הודיע, שהוא לא רוצה את המשך כהונת ממשלת הימין הקודמת. אבל הוא גם לא הצביע כדי לקבל ממשלת מיעוט התלויה בחסדי גוש מפלגות ערבי לאומני איסלאמיסטי.

הפרשנים התקיפים באולפנים כבר מצביעים על הכיוון: להקים ממשלת מיעוט. כמובן, זה לא יכול להתקיים בלי המספר הבלתי ייאמן של חברי כנסת ערבים, משהו בין 17 ל-18 מנדטים.

גדי איזנקוט בראשות ישר לא סחף את ההמונים. 20 או 21 מושבים זה לא "ניצחון". זאת תוצאה שכבר עכשיו נזקקת לספירת המושבים של המפלגות הערביות כדי לחסום את אופציית ממשלת הימין.

השאלה העיקרית שתעמוד בפני איזנקוט, שהופך באמת לדמות המפתח בפאזל הפוליטי בישראל, היא אינטרס לאומי, אחדות, התכוננות לאתגרים בטחוניים; או להוציא לפועל תכנית סדורה של חיסול הימין הפרלמנטרי.

האם יש הבדל בין קואליציה שחוברת למפלגות הערביות לבין גוש חברי כנסת שכולל את הערבים, שבאמצעותו יודח יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ויבוטלו חוקים של רפורמות משפטיות?

תפקיד מפתח לליברמן ובנט

מה שקרה לליכוד דומה קצת למה שקרה לש"ס. 24 או 25 מושבים זאת לא קטסטרופה, אבל מעלה שאלה לאן נעלמו 7 מנדטים. נתניהו ניהל ביחוד בשלבים האחרונים קמפיין גרוע, סוליסטי, והתמיכה של טראמפ לא עזרה לו.

העם אחרי המלחמה, ולא משנה אלו הישגים נרשמו, לא רצה לשמוע עוד על סבבים נוספים באיראן. פטריה אטומית מעל תל אביב? עדיף חוף בוגרשוב. בהתחשב שמדובר רק במדגמים ובמקרה של אחוזי הצבעה גבוהים, צריך באמת לחכות ללתוצאות האמת.

אם המטרות החשובות הן לאומיות וקודם כל אחדות, אז הדרך למטרות האלה לא עוברת בטבח פרלמנטרי של הימין. לליברמן ולנפתלי בנט יש כאן תפקיד מפתח. אג'נדה ציונית בטחונית מחזקת את מעמדם או לפחות משווה אותו לזה של איזנקוט. איזנקוט עצמו לא השיג גוש ציוני של 60 פלוס, אלא הרבה פחות.

לכן, מי שחושב על מטרות לאומיות צריך לחתור לקואליציה ציונית חזקה עם הליכוד, ואולי עוד גורם נוסף בימין. ישראל לאחר שלוש שנות מלחמה והליכה המונית לקלפי, לא נפטרה מהצרעת שדבקה בעור הפוליטי שעוטף את כולנו: המערכת המפלגתית הפכה למפוצלת בצורה קטסטרופלית; ובנוסף לכך, הפוליטיקה הישראלית עדיין נגועה בחרם נתניהו, שמכתיב לאישים כמו איזנקוט וליברמן פעולות לא רציונליות.

האמירה של איזנקוט כי יפעל להחלפת ממשלת נתניהו ולהקמת ממשלה בהקדם האפשרי, משקפת את המצב. תידרש מנהיגות משני הצדדים כדי להתחבר לממשלת אחדות. מן הסתם תעלה שאלת עתידו הפוליטי של נתניהו. זה רגע פוליטי היסטורי שמאפשר לנתניהו לקבל החלטה אישית על גורלו הפוליטי.

אם איזנקוט באמת מתכוון ללכת לממשלה התלויה בכוח המפלגתי האדיר של הערבים, זה יהפוך אותו לראש ממשלה של ממשלה לא ציונית, ואולי אפילו אנטי-ציונית. מסלול כזה כמובן עלול לערער את המנהיגות בישראל ולהוביל לסבבי בחירות נוספים.