מכתב לבני, בהיכנסו מאחורי הפרגוד

היום תעמוד בפעם הראשונה בחייך מאחורי הפרגוד בקלפי. תבחר פתק אחד, תכניס אותו למעטפה ותטיל אותה לתיבה. פעולה פשוטה, כמעט טכנית, שנמשכת שניות אחדות. ובכל זאת, לאורך חייך יהיו רגעים מעטים שבהם כל כך הרבה ממה שאתה, ממה שגדלת להיות וממה שאתה מבקש להיות יתנקז להחלטה אחת קטנה.

אני מתבונן בך בשבועות האחרונים. אתה מדבר על הבחירות, שואל שאלות, מתלבט, מקשיב, מתעניין, בוחן דעות, לעיתים משנה את דעתך. אני מזהה בך התרגשות אמיתית, כזו שאינה קשורה רק לשאלה מי ינצח, אלא לעצם ההבנה שלראשונה גם אתה חלק מההכרעה.

ואני חושב על העולם שבו גדלת. אתה ובני דורך, דור ה־Z, הבוחרים החדשים שהם ילידי 2008-2004, לא הכרתם מציאות בלי רשתות חברתיות. גדלתם בעולם שבו המידע אינסופי, אבל האמת חמקמקה; שבו האלגוריתם מבקש להחליט עבורכם מה תראו, מה תחשבו ולפעמים אפילו מה תרגישו. עולם שבו כל עמדה מחייבת הזדהות, כל מחלוקת הופכת למאבק, והיכולת להקשיב למי שחושב אחרת נעשתה כמעט מעשה של מרד.

ואז הגיע 7 באוקטובר.

7 באוקטובר שינה אתכם

הייתם עדיין נערים, חלקכם בראשית שנות התיכון, כשנפגשתם כמעט ללא הכנה עם הרוע במלוא אכזריותו. בן־רגע הפכו המושגים הגדולים של ביטחון, מדינה, אויב וקיום - למציאות מוחשית וקרובה. המלחמה על הבית חדלה להיות פרק בספרי ההיסטוריה. היא הפכה לסיפור חייכם.

פגשתם את הפחד, את המחיר הנורא של המלחמה, אבל גם את הערבות ההדדית, את הגבורה ואת ההבנה שהמדינה שלנו אינה דבר מובן מאליו. נראה שמשהו עמוק השתנה בכם באותו יום. ההתבגרות שלכם הואצה באחת, ומתוך השבר צמחה גם תודעה לאומית חזקה של שייכות, שליחות ואחריות. הבנתם, אולי מוקדם מכפי שהיינו רוצים, שהעתיד אינו רק משהו שאתם עתידים לרשת, אלא משהו שתידרשו לשאת על כתפיכם.

והנה, היום, כל המטען הזה יצטרך להפוך לבחירה אחת.

אני רוצה לספר לך משהו שלמדתי עם השנים. החיים הציבוריים מלאי פשרות, אינטרסים, חשבונות וכוחות גדולים מאיתנו. לא פעם נדמה שהיכולת של האדם היחיד להשפיע על המציאות הולכת ומצטמצמת. אבל מאחורי הפרגוד קורה דבר כמעט מופלא. לרגע אחד אתה לבד, חופשי לחלוטין. אין אלגוריתם שמכריע עבורך, אין קהל שצריך להרשים, אין איש שדורש ממך להסביר. רק אתה, המצפון שלך, והמפגש שבין הבטן לראש.

אולי משום כך ההתרגשות שלך כל כך מרגשת אותי. אני מבין שיש בה משהו טהור שאנחנו, המבוגרים, איבדנו בדרך. אמונה פשוטה שלבחירה שלנו יש משמעות. שאפשר להשפיע. שאפשר לשנות. שהעתיד עוד פתוח. למדתי להיות קצת יותר ציני. אבל ככל שאני מתבונן בך, אני חושב שאולי הנאיביות איננה חולשה, אלא אחת המתנות החשובות ביותר שהדור שלכם מביא איתו למרחב הישראלי.

חשוב לי שתדע שהרגע הזה שייך רק לך. אתה רשאי לחשוב אחרת ממני ולהגיע למסקנות אחרות. במובן העמוק ביותר, זו המשמעות של הרגע - ההכרה בכך שאתה אדם עצמאי, שהמצפון שלו אינו רכושו של איש.

כשתיכנס מאחורי הפרגוד, אני מקווה שתיקח איתך את כל השאלות, הספקות, הערכים והתקוות שצברת עד עכשיו. ושתדע שגם אם הפתק שלך לא ישנה לבדו את תוצאות הבחירות, עצם הנכונות שלך להאמין שיש לו משמעות היא חלק ממה שמחזיק את הדמוקרטיה שלנו בחיים.

ואם יש משהו שאני מבקש ללמוד ממך ביום הזה, הוא להתרגש שוב. לא מהמנצחים. לא מהמפסידים. מעצם הזכות לבחור.

אבא