בלי רשתות חברתיות, עם אותן מלחמות: כך נראו פעם הבחירות

מה הרצל היה אומר על הסוציאליזם?

ב־1955 גייסה מפלגת הציונים הכלליים את בנימין זאב הרצל למערכת הבחירות. בכרזה נראה חוזה המדינה בתנוחתו המפורסמת, נשען על מעקה המרפסת בבאזל, ולצידו ציטוטים מכתביו.

"הם לוקחים את התמונה האייקונית של הרצל ומשתמשים בציטוטים שלו כדי להתנגד לסוציאליזם", מסביר עמיאור. בין היתר מופיע בכרזה המשפט "שטות היא מאת היהודים להצטרף אל הסוציאליזם".

בן־גוריון - קואליציה של איש אחד

כבר בבחירות הראשונות למדינת ישראל דוד בן־גוריון היה יעד לקריקטורות פוליטיות. באחת מהן הוא נראה עומד בראש שולחן הממשלה, כשסביבו יושבים אנשים שנראים כולם כמוהו, אך מייצגים קבוצות שונות.

>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

"אנחנו רואים כל מיני דמויות של בן־גוריון מסביב לשולחן, חרדי, דתי־לאומי ואחרים", מסביר עמיאור. "הרמז הוא שכל הקואליציה מורכבת למעשה מבן־גוריון". לדבריו, הקריקטורה מתכתבת עם קריקטורה מפורסמת שפורסמה באנגליה והתייחסה לממשלתו של וינסטון צ'רצ'יל.

מפלגת הנשים: מעמד האישה ב־1949

בבחירות הראשונות התמודדה גם רשימת הנשים של ויצ"ו, שסימנה היה האות נ'. בכרזה נראות נשים העוסקות בטיפול בילדים, באריגה ובמלאכות נוספות. "זה לא הפמיניזם של ימינו", מסביר עמיאור. "הרעיון היה לשחרר את האישה ולאפשר לה לעבוד ולקחת חלק במשק, אבל עדיין במסגרת מקצועות שנתפסו כמתאימים לנשים".

לדבריו, בראשית ימי הכנסת רווחה התפיסה שקבוצות שונות באוכלוסייה זקוקות לייצוג פוליטי משלהן, ובהן גם נשים. הכרזה ממחישה עד כמה השתנתה התפיסה של השתלבות נשים בשוק העבודה.

"תנו לחיות בארץ הזאת": מי בדיוק רוצה לחיות?

בבחירות לכנסת השנייה, בשנת 1951, בחרה מפא"י לתקוף את יריבתה, מפלגת הציונים הכלליים, באמצעות כרזה סאטירית. הסיסמה של הציונים הכלליים היתה "תנו לחיות בארץ הזאת", אך בכרזה של מפא"י מופיע אדם שמן ומעונג, יושב בכורסה מול שולחן עמוס אוכל ומשקאות. "הם טוענים שהם רוצים לחיות בארץ הזאת, אבל מפא"י מציגה אותם כמי שרוצים לחיות בפינוק", מסביר עמיאור.

מנחם בגין מגיע לעיר, אבל אין כניסה לילדים

בכרזה של תנועת החרות לקראת הבחירות הראשונות מוזמן הציבור לעצרת עם מנחם בגין, בכיכר מוגרבי בתל אביב. באותיות גדולות במיוחד מופיעה ההודעה: "אין כניסה לילדים". "המפלגה קמה על בסיס האצ"ל, ובגין ערך עצרות בחירות ידועות מאוד. זו היתה ההצגה הכי טובה בעיר", מספר עמיאור. "מעניין לראות שהעצרת התקיימה בשבת, ושמי שלא הצליח להיכנס יכול היה להאזין באמצעות רמקול".

הפועל עובד, המפלגות מרוויחות

בכרזה שפרסמה תנועת החרות לקראת הבחירות לכנסת השלישית, בשנת 1955, מוצגת הכלכלה הישראלית כמטחנה משונה. הפועל הפשוט עובד קשה, בעוד הפוליטיקאים שולטים במנגנון ומעבירים את הכסף למגזר ההסתדרותי.

"זו כרזה חזקה מאוד", אומר עמיאור. "מצד אחד מופיע פרץ ברנשטיין, שצועק על הפועל, ומהצד השני לוי אשכול. המסר הוא שהכסף נלקח מהפועל ומועבר למגזר ההסתדרותי".

מי מאמין להבטחות?

יש כרזות שגם 70 שנה אחרי פרסומן אינן זקוקות להסבר רב. לקראת הבחירות ב־1955 פרסמה רשימת ספרדים ובני עדות המזרח כרזה המחולקת לשניים: מצד אחד, לפני הבחירות, הפוליטיקאים מפזרים הבטחות לדיור, לחינוך ולעבודה.

מצד שני, אחרי הבחירות, אותן הבטחות מוצאות את דרכן היישר לפח האשפה. "אפשר לראות על חולצתו של האיש את האותיות של המפלגות השונות", מציין עמיאור.

כשהתעמולה דיברה יידיש

במערכת הבחירות הראשונה לא כל המצביעים ידעו לקרוא עברית, והמפלגות התאימו את התעמולה גם לעולים החדשים. כרזה של מק"י, המפלגה הקומוניסטית, פונה לבוחרים ביידיש, שפה שהיתה מזוהה עם חלק ניכר מפעיליה ותומכיה. "כולם התחרו על קולות העולים", מסביר עמיאור. "במק"י היו הרבה פחות מחויבים לעברית מאשר במפלגות אחרות, ולא כולם היו ציוניים".

בשנים הראשונות לקיומה של המדינה, כשהטלוויזיה והרשתות החברתיות עוד לא היו חלק ממערכות הבחירות, כרזות צבעוניות, קריקטורות ועצרות המונים היו מהכלים המרכזיים שבאמצעותם ניסו המפלגות להגיע לבוחרים.

באוספי הספרייה הלאומית שמורות כרזות מאותה תקופה, שמספרות לא רק על המאבקים הפוליטיים של אז אלא גם על החברה הישראלית הצעירה, על הפערים הכלכליים ועל השאלות שהעסיקו את הציבור. יחד עם ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית, חזרנו לכרזות הישנות וגילינו שלא הרבה השתנה.