אלה לא הבחירות, מסכימים כולם, אלא משהו הרבה יותר עמוק במדינת ישראל - האנשים, התקשורת, הפוליטיקאים שנדרשים לייצר תיקון כדי להפיל את החומות שבינינו.
בשיחה מיוחדת שקיימנו עם איריס חיים, אמו של יותם ז"ל שנחטף מביתו ב־7 באוקטובר, שרד בשבי חמאס ונהרג בשוגג מאש צה"ל; מירב לשם גונן, אמה של רומי שהוחזקה בשבי חמאס 471 ימים; שרית זוסמן, אמו של רס"ל בן ז"ל שנפל בקרבות בצפון הרצועה; ואבידע בכר, בעלה של דנה ז"ל ואביו של כרמל ז"ל שנרצחו בביתם שבבארי ב־7 באוקטובר - כולם רתומים למיזם "הדיבור" ולקמפיין "מדברים אחרת".
>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<
>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<
לקראת הבחירות מצטיירת תמונת מצב עגומה, אבל גם תקווה לתיקון ולאמונה בכוחו של העם הזה. הם כולם חוו את הטבח והמלחמה בצורה האישית והכואבת ביותר, ומתוך הכאב העמוק יצאו מהבית והפכו שליחים עבור החברה הישראלית. כדאי שנקשיב להם.
שעת מבחן
"אנחנו בשעת מבחן גדולה מאוד פה", פותחת איריס חיים, "האם אתה, האם את, מאבדים את האנושיות ומרשים לעצמכם לקלל אנשים שאינם חושבים כמוכם? האם בשם השנאה, למשל לראש הממשלה, מותר לקלל אמא שכולה או את כל ההורים השכולים שלא חושבים כמותכם משני הצדדים?" את התשובה לשאלה שמניחה חיים בפניי היא מכירה מקרוב: "משהו נורא קרה בדרך שבה אנשים מדברים אחד לשני, וזה מקצין בבחירות. היתה לנו פה הזדמנות ב־7 באוקטובר להסתכל רגע על מי שאנחנו. לרגע אחד הבנו שאנחנו תלויים זה בזה ונעזרים זה בזה.
"היתה אופוריה של 'כולם בשביל החטופים', אבל החטופים חזרו, ואני ידעתי את זה והרגשתי שעכשיו נתחיל את המלחמה האמיתית בינינו, כי כבר לא יהיה מה שיסתיר את השנאה בינינו שנובעת ממעמקים. הרגשתי את הדיבור המכוער הזה עלי, ואני לא חושבת שזה שוליים. הרבה אנשים במדינה נגועים בשיח פרסונלי עד כדי פגיעה אישית זה בזה. אפשר לחלוק על הדברים, לומר שאני לא צודקת, אבל יש להבין שאני אדם ראוי ושותף במדינה הזו. אני מאוד חוששת שבעוד שבוע תהיה פה מלחמת אחים. צד אחד שיתאכזב שלא נבחר, והמצב יהיה גרוע יותר".
החשש מכך שיהיה גרוע יותר לנוכח ההקצנה בשיח משותף לכולם, אך גם הדרישה מהאדם שבקצה ומהתקשורת לקבל אחריות ולקדם שיח אחר על נושאים, ולא לגופו של אדם.
אבידע בכר: "שואלים על מה הבחירות האלה - על ועדת חקירה ממלכתית? שירות לכולם? אבל אני אומר שהבחירות האלה הן על חזרה לדרך ארץ. לאהוב אדם באשר הוא אדם, ולא משנה מה דעתו. אין באמת מלחמה על משאבים. צריכה להתגבש הבנה שמי שמייצר מחנאות בתוכנו - יש להוקיע אותו. אין בעיה שיש מחלוקות ואינטרסים, אבל השאלה בסופו של דבר היא איך אתה אומר את הדברים האלה", אומר אבידע.
מחיר הרעל
שרית זוסמן, שותפה במיזם "הדיבור": "הרבה דברים הובילו ל־7 באוקטובר, אבל יש דבר אחד שהוא באחריות כולנו ורק אנחנו, כולנו, נוכל לתקן אותו - השיח, האופן שבו אנחנו חושבים על 'המחנה האחר', מדברים עליו, והדרך שבה אנו מתירים לנבחרי הציבור שלנו להתבטא מבלי שנשמיע קול. שיח מפלג הוא סכנה של ממש לחברה הישראלית, ולצערי זו לא קלישאה, הלוואי שזו היתה קלישאה. את מחיר הרעל, הפלגנות והשנאה אנחנו משלמים כחברה, ואם לא נתעקש ונמהר לשנות זאת אנחנו עלולים לשלם מחירים גבוהים עוד יותר בעתיד".
זו גם הסיבה להקמת מיזם "הדיבור" על ידי משפחות שכולות כדי לקדם שיח מכבד בישראל. לקראת הבחירות הקרובות יצא המיזם בקמפיין "מדברים אחרת", שבמסגרתו מובילות ומובילים בתחומים שונים ומכל קצות הקשת הפוליטית והאזרחית מתגייסים לקריאה משותפת לאמץ קוד דיבור מכבד.
מירב, אחרי כל מה שעברת סביב חטיפתה של רומי והמאבק להשבתה, האם השתנה האופן שבו את מסתכלת על ישראלים שחושבים אחרת ממך? האם יש ויכוחים שפעם היית נכנסת אליהם והיום את בוחרת אחרת?
"היתרון היחסי שלי הוא שלא הייתי מעורבת בכלל קודם. את רוב הדמויות בכלל לא הכרתי. כל ההפגנות איימו עלי. העדפתי לגדל את הילדים שלי בשקט. רצה היקום וזרק אותי למרכז הכאוס המטורף של 7 באוקטובר ולמרכז התקשורת. אין ספק שכל אחד במהות שלו צודק, אבל הוא צריך לדעת שהוא לא היחיד, וצריך לדעת לאסוף את כל חלקי הפאזל של החברה כדי לקיים את כל התמונה, בענווה ומתוך כבוד לצד האחר. זה הסיפור של התצפיתניות ושל הנגדת ו'. אם היה כבוד למילים של אחרים, כל זה לא היה קורה".
כשאני שואלת על הצדדים והמחנות הפוליטיים, מירב דורשת לתקן מייד ואומרת: "שיח של שמאל־ימין כמעט אינו קיים. אני חושבת שמי שחי בתקשורת, חי 'צדדים'. אתם בתקשורת תפסיקו לייצר את הצדדים ותתחילו לתאר מורכבות ואת ערבוב הדעות. לא שני מחנות או שני צדדים. תעקרו את המילים האלה. בואו נדבר על אג'נדות לגופו של נושא, אני רוצה להבין מה עושים עם החינוך. איך שומרים על צביון השבת, אבל גם מכבדים את מי שמחזיק בצביון אחר. התקשורת צריכה לקבל על עצמה אחריות ולשנות גישה. צריך לקבל אחריות על איך שאנחנו מדברים. יש אויב, האויב הוא מחוצה לנו ולא בתוכנו, האויב היחיד זה יצירת המחנאות הזו".
בחירות ללא סערות
גם איריס חיים מפנה זרקור לתפקידה של התקשורת ביצירת המחנאות בתוך החברה הישראלית: "זה מגיע בעיקר מהתקשורת. אני צופה מדי פעם בקטעים מהחדשות. כל מה שהתקשורת מוציאה זה 'נגד'. קצת הפסקנו לחשוב, בכל רגע יש לנו פרשן שאומר לנו איך לחשוב ועל מה לחשוב.
אף אחד לא יודע מה המצע של המפלגות. או שאומרים שהוא 'אחלה של בן אדם' או 'זבל של בן אדם'. פרישתו של גנץ היא רק מראה לחברה הישראלית. רואים שלקול המחבר אין מקום בישראל. אנחנו בתקופה לא טובה. אני שידרתי ודיברתי המון אופטימיות, אני יודעת לחזק ולעודד, אבל רוב החברה הישראלית מונעת על ידי השיח ברשתות ובערוצים".
מירב מחדדת את תפיסתה לגבי האופן שבו מנהלים אותו השיח: "אנחנו זקוקים לתשובות שלא יכפישו את הצד השני. אין לי סבלנות להכפשות, ואני לא היחידה. רוב העם לא סובל את ההכפשות ומפחד מהן נורא. כל אחד מצייר את הצד השני כשחור משחור. אולי אני תמימה, אבל מה ששומר עלי הוא היכולת להקשיב לאחרים. אני לא מוכנה להנחת המוצא שמערכת בחירות צריכה להיות סוערת.
על התקשורת לשרת את העם
"לא למדנו שמעודדים אותנו למחלוקת הזו גם מבחוץ, עוד לפני 7 באוקטובר וגם כיום? לאדם הפשוט יש כוח לעשות מה שהוא בוחר בעולם שלו, לתקשורת יש כוח עצום שהיא משתמשת בו לא נכון והיא משרתת את הנרטיב של מערכת בחירות סוערת. הפוך - היא צריכה לשרת את העם. 7 באוקטובר קרה כי הלכנו מכות בינינו, בין היתר כי היה חשוב שנהיה צודקים במקום שנבין מורכבות. צריך לקבל אחריות להשפעה שלנו מסביב. לי יש 100 אלף עוקבים, ואני חושבת על כל מילה שאני כותבת שם. שהתקשורת תקבל אחריות".
אבידע מזהיר מפני הבאות ומתאר כיצד מתוך השבר הגדול הוא וחבריו בחרו לצאת לישראלים ולדבר אליהם: "עם ישראל הוא עם מטורף, עם שהתלכד נגד אויב משותף ושהציג אחדות מטורפת ועזרה הדדית. הרבה נשאר מזה, אבל זה מתחיל להתמסמס. אנחנו יכולנו להיות מתחת לשמיכה, אבל בחרנו אחרת. אני לא רואה את הפוליטיקה כבעיה, האתגר הכי גדול זה אנחנו, העם, האנשים. הפוליטיקאים לא יצליחו איפה שהעם לא הצליח. השינוי יבוא מלמטה. העם עוד לא מאמין להבנתי ביכולתו לעשות שינוי".
איריס: "אני קוראת לאנשים להיות אקטיביים בחוסר ההיענות שלהם להסתה, לדיבור הפוגעני. צריך להיות אקטיביים, ולא להיענות לדבר הזה. לא מי שאני אבחר יעשה את המדינה טובה יותר - המדינה תהיה טובה יותר בזכות האנשים אשר חיים בה. האם אני מסכים שיקללו אמא שכולה? אם אתה לא מסכים - תעמוד על שלך ותגיד שאתה לא מסכים. תהיה אקטיבי. רוב האנשים פסיביים, ומישהו צריך להתעורר.
"אני לא מצפה מהפוליטיקאים לאחד אותנו. אחדות לא מגיעה מפוליטיקאים. צריך יותר פעולות קטנות. אתה רואה דיבור מכוער - תתנגד לו. אני צריכה לפחד להגיד את דעתי במדינת ישראל? אנשים איבדו את האמפתיה במדינת ישראל. כתב עלי אחד שאני 'מטפסת על גופת בנה המת בדרך לפוליטיקה'. אני עדיין מופיעה ונותנת הרצאות לבני נוער - כי יש בי תקווה שמשהו ישתנה פה. אולי הנוער יביא לנו איזה שינוי".
לדברי שרית, "נדרשת פה אחריות אישית של כל אחד ואחת מאיתנו ותביעת אחריות מנבחרי הציבור שלנו. אנחנו אמנם יודעים להתעלות כעם ברגעי משבר ולהתלכד, והמלחמה הנוכחית הוכיחה עד כמה חיונית ואפקטיבית הלכידות - בזכותה עמדנו במלחמה עצימה ומרובת חזיתות. אבל אם נשכיל לזכור זאת גם במצבי שגרה, נוכל לבנות ולשגשג. אנשים אחים אנחנו, והדיבור הענייני והמכבד הוא לא רק הכרחי בחברה תקינה אלא ערובה להבטחת קיומנו".
"כשבני אהובי יצא מהבית ב־7 באוקטובר, הוא הותיר מילים שקיבלנו לאחר נפילתו, וכך כתב: 'אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל'. בן 22, מבלי שבכלל נקרא, מלא אהבה ותחושת שליחות לארץ היפה שלנו ולאנשיה. המילים שלו הן המצפן שלי, וזו המשימה שלי, להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל. מילים יכולות לייצר אופק, ומילים יכולות לפלג ולקטב וללבות שנאה. ימים ספורים לפני הבחירות אני קוראת לראשי המפלגות, אבל גם דורשת מכולנו: לנהוג באחריות, לקבל אחריות ולזכור שאנחנו כאן - עם המחלוקות, עם הוויכוחים, עם הדעות השונות - אבל ביחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו