"כמו ביבי, רק חזק יותר": ביקור בגן העדן הצרפתי של בן גביר בנתניה

נתניה תמיד נחשבת לבירת העלייה הצרפתית, אבל השבוע, באולם כנסים צפוף בלב העיר, היא נראתה כמו מבצר הקמפיין הלוהט ביותר של מפלגת "עוצמה יהודית".

עוד לפני שנכנסים פנימה, התור הארוך שבחוץ מסגיר את האווירה. ההמונים זורמים אל המקום, ובאולם שנועד להכיל כ-250 איש בלבד מצטופפים מעל ל-400 בני אדם. על הכיסאות ממתינים דגלי ישראל, ובכניסה מחלקים חולצות. זוכרים את חולצות המחאה המפורסמות מהשמאל עם הכיתוב "FCK BNGVR"? אז כאן התשובה מוגשת בגרסה פטריוטית נלהבת: חולצות הנושאות את הכיתוב "RAK BNGVR".

האנשים שנדחסים לאולם וממלאים כל פינה בעמידה לא הגיעו לכאן כדי לשמוע משנה פוליטית סדורה או להתפלפל על מצע המפלגה - הם הגיעו כדי להעריץ.

המוזיקה רועמת, הקהל רוקד, ובצד האולם מתגודדים כ-20 נערים שלא מפסיקים לקפץ על הכיסאות. ספק רב אם ל"נערי האווירה" הללו יש בכלל זכות הצבעה, אבל האנרגיות שהם מזרימים לאולם מדבקות.

הקהל ברובו המוחלט מורכב מעולים חדשים מצרפת, אך בתוך ההמון הצרפתי ישנם גם דמויות אחרות. מדי פעם מתגנב פנימה בשקט חרדי עם חזות של מצביע ש"ס קלאסי. בשיחה קצרה בתוך ההמולה הוא נשאל אם הוא מתכוון להצביע לעוצמה יהודית בקלפי, והודה שהוא עדיין לא סגור על זה, והגיע בעיקר כדי לראות מקרוב ואולי להשתכנע, מתוך אכזבה מההנהגה הש"סניקית הנוכחית. כדי לקרוץ בדיוק לקהל הזה, עלה לבמה גם יוסי גולדברג, המועמד החרדי של בן גביר, שדיבר על "משפחת עוצמה יהודית" שבה מתאחדים דתיים, חילונים וחרדים, והציב יעד שאפתני של 15 מנדטים.

בחוץ נראתה עולה מצרפת שנמצאת בארץ מאז 2014. העברית שלה מתובלת במבטא כבד, אבל המסר שלה ברור. "הייתי ליכוד, אבל עכשיו אני מעדיפה ביטחון חזק עם בן גביר", היא אומרת בהחלטיות ומצהירה שהיא מרוצה מאוד מתפקודו. כשהזכירו לה שבן גביר אמר כי נתניהו אינו מעוניין בבן גביר בתפקידי שר, היא לא התרגשה: "זה מה שהוא אמר, אבל אני סומכת שאם אנחנו נהיה הרבה מצד בן גביר, אולי הוא (נתניהו) ישתנה בעמדה".

"ומה עם ביבי?"

התחושה הזו מהדהדת גם בדברי הנואמים המקדימים. פעיל צרפתי מוכר בעיר עולה לבמה ועובר בטבעיות מעברית לצרפתית. הוא פונה לקהל ומזקק את הדילמה של הנוכחים: "המון אנשים סביבי שואלים אותי: 'ומה עם ביבי? לא מצביעים לביבי?' מצביעים לביבי! בן גביר זה ביבי - ההבדל הוא שבן גביר הוא כמו ביבי, רק חזק יותר".

אחריו עולה אור אליה יומטוביאן, רכז המפלגה בנתניה ומספר 20 ברשימה: "לא באתם לפה הרי בשביל השמש, נכון? באתם כי ראיתם מה קורה שם (בצרפת), ורציתם שהילדים שלכם יוכלו להסתובב בלי לחשוב פעמיים ולהיראות כיהודים. אתם בבית, וכאן לא מורידים את הראש".

בתוך הקהל בולט גם שמואל, חייל משוחרר. השיחה איתו מתגלגלת לטון תקיף, כמעט אגרסיבי, כשהוא מדבר על הצורך בעונש מוות למחבלים ללא פשרות וללא עיכובים משפטיים: "בן אדם הורג יהודי מגיע לו עונש מוות נקודה! אם אני רואה אותו, כדור בראש".

מנגד, עיתונאית צרפתייה שהגיעה לסקר את האירוע מביאה זווית ראייה ביקורתית ומורכבת יותר על התופעה. היא מנתחת את הנהירה של העולים אחר בן גביר מתוך פחד עמוק מערבים ומשיכה לשיח הכוחני של חלוקת הנשק, ומציינת כי בעיניה האווירה בארץ מעודדת הקצנה וגזענות בקרב חלק מהעולים החדשים שמבקשים להוכיח את הפטריוטיות שלהם.

שאגות "גלי הביתה!"

ואז מגיע הרגע שלשמו התכנסו כולם. איתמר בן גביר עולה לבמה הנאום שלו בנוי בדיוק לתדרים של הקהל באולם. הוא מתגאה בשינוי תנאי המחבלים בבתי הכלא ממלון "הכול כלול" בחוף נתניה ל"גיהינום" ללא פיתות ובשר כבש ("הם באים שמנים ויוצאים רזים"), מתפאר בחלוקת 300 אלף אקדחים לאזרחים ובהקמת אלף כיתות כוננות, ותוקף בחריפות את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה על ניסיונותיה להתערב במינויים במשטרה ולדאוג לתנאי מחבלי הנוח'בה מה שמוביל את הקהל לשאוג כמובן: "גלי הביתה!".

אלא שרגע השיא הפוליטי בנאום נרשם כשבן גביר שולף מהארכיון את אחד המטבעות הלשוניים המפורסמים ביותר בתולדות הימין הישראלי זה שהיה מזוהה יותר מכל עם בנימין נתניהו של סוף שנות ה-90 ומנכס אותו לעצמו בהקשר הביטחוני. "אמרתי לראש השב"כ: הם מ פ ח ד י ם! היום הפיגועים ירדו, כי הם מ פ ח ד י ם! הם מפחדים להיכנס לבתי הכלא, הם מפחדים מכיתות הכוננות, הם מפחדים מהנשקים, הם מפחדים מבן גביר!". ובו זמנית הוא מספר כי בוצעו 11 ניסיונות התנקשות בחייו.

הרפרנס ההיסטורי לביבי של פעם אינו מקרי. לאורך כל הערב ממצב עצמו בן גביר כמי ששומר על נתניהו מימין, מזהיר מפני חבירה של ראש הממשלה לגדי איזנקוט ולשמאל, ודורש את תיק הביטחון כדי לכבוש את כל עזה, לעודד הגירה ולפרק את הרשות הפלסטינית.

בעמדת האחראי המבוגר

בסיום הנאום, כשבן גביר פותח את הבמה לשאלות, מתברר שלקהל בנתניה יש דרישות שהן אפילו ימינה מבן גביר עצמו. אחד הנוכחים קובל על כך שעל אף שעבר חוק עונש מוות למחבלים אף מחבל עדיין לא הוצא להורג: "למה צריך שופט למה צריך חקירה". שואל הצעיר. באופן כמעט אירוני, בן גביר מוצא את עצמו בעמדת המבוגר האחראי שמסביר לקהל הלוהט כי "אנחנו מדינת חוק, וזה טוב שיש שופט וטוב שיש חקירה", אך מבטיח שהוא לוחץ על הפרקליטות הצבאית לזרז את ההליכים.

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<

הקהל מתפזר לאט אל רחובות נתניה, עוצמת הרושם שנותרה באולם אינה משתמעת לשתי פנים. עבור העולים מצרפת, לצד מאוכזבי הליכוד וש"ס, בן גביר כבר מזמן אינו עוד תופעה שולית או קוריוז פוליטי. באולם עמד מנהיג שהפך עבורם לסמל של ביטחון, גאווה ומענה לחרדות העמוקות ביותר שלהם.