הניף דגל לבן: גנץ הפסיד, המחנות ניצחו

בני גנץ היה האיש שנכנס ראשון לקבינט המלחמה ברגעי השפל של ישראל אחרי טבח 7 באוקטובר, בזמן ששותפיו לגוש ראו בטבח הזדמנות למשא ומתן פוליטי ולעיצוב הממשלה מחדש. הוא היה גם זה שנכנס לממשלת אחדות בתקופת הקורונה, למורת רוחם של מי שראו גם במגפה עולמית הזדמנות פוליטית לאותו משחק. ואי אפשר שלא להזכיר כיצד גמל לו נתניהו על אותה שותפות. במערכת הבחירות הנוכחית חזר גנץ עם אותו מסר של אחדות, אך לא הצליח לחדור את החומות שהחברה הישראלית בנתה בתוכה.

בפועל, לא היו קונים לתזת הגוש השלישי שגנץ ניסה לקדם מהיום הראשון של מערכת הבחירות. גלעד ארדן הבין זאת מהר ופרש עוד לפני שהמרוץ שלו התחיל באמת. אצל גנץ ההבנה הבשילה לאט יותר. כשהוא נשען על שאריות התמיכה האדירה שקיבל בסקרים בעקבות כניסתו לממשלת החירום לאחר הטבח, ועל ההתרסקות שבאה אחרי פרישתו המוקדמת ממנה, הוא הסיק שהדרך לשיקום מעמדו עוברת שוב דרך מסר האחדות.

אלא שבינתיים מדינת ישראל כבר עברה ממצב של הישרדות ואחדות בחזרה לאותה תוכנת הפעלה שהביאה את גנץ מלכתחילה לקדמת הבמה הפוליטית: "רק לא ביבי". המסר שבשעת מלחמה הצליח להציב אותו במרכז הקונצנזוס כבר לא הספיק כדי לשכנע את הבוחרים לצאת מהמחנות הפוליטיים המוכרים.

הבוחרים לא באו

גנץ חשב שהבוחרים יבואו בעקבות המסר, וששוב יצליח להפוך להפתעת הבחירות. אלא שהבדיקות הפנימיות שערכו במפלגה הראו שזה לא יקרה הפעם. במקום להתרסק בעוד שבוע, הוא בחר לחתוך הפסדים ולפרוש מהמרוץ.

גנץ ראה מה קרה למרב מיכאלי, שהפכה למוקצה מחמת מיאוס לאחר שסירבה להתאחד עם מרצ בבחירות 2022. הוא לא רצה למצוא את עצמו בתפקיד האשם התורן, זה שעליו יתלו את הכישלון אם הבחירות יסתיימו ללא הכרעה או בניצחון הגוש היריב. את האווירה כלפיו אפשר היה להבין גם מתגובתו הצוננת של יאיר לפיד לפרישה: "זו הזדמנות להיזכר שמי שסומך על נתניהו והולך יחד איתו - כך זה ייגמר".

הלחץ עובר הלאה

שניים מיהרו להכריז על עצמם כיורשי אותו אחוז תמיכה מזערי שנותר לגנץ בסקרים: יועז הנדל ועופר וינטר. אלא שבפועל, השניים יורשים ממנו דבר משמעותי הרבה יותר: את הלחץ לקבל החלטה בנוגע לגורל המפלגות שבראשן הם עומדים.

גנץ פרש לפני שהחיילים החלו להצביע במעטפות הכפולות, כדי שמי שנמצאים בחזיתות עבור כולנו יוכלו להשפיע על גורל המדינה באמצעות פתק שלא יירד לטמיון. כעת גם הנדל ווינטר צריכים לעיין בסקרים ובבדיקות הפנימיות שבידיהם, ולהחליט אם הם רצים עד הסוף באחריות או מסתכנים בבזבוז קולות.

בכחול לבן, אגב, רק רמזו כי הסקרים המתפרסמים בתקשורת רחוקים מתוצאות בדיקות העומק של המפלגה וממה שעשויות להיות תוצאות האמת. אלא שבסופו של דבר, גם הנתונים הללו לא מנעו מגנץ לקבל את ההחלטה ולפרוש.

אחדות ללא קונים

שבוע בלבד לפני הבחירות לכנסת ה-26, אף אחד מהגושים אינו יודע כיצד תיראה הממשלה הבאה, וגם לא מי ירכיב אותה. אמירותיו של יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, בשבוע האחרון עשויות להיות הספתח למערכת בחירות נוספת כבר ב-2027. גנץ, שעדיין לא סיכם את הפרק הפוליטי שלו, יכול בינתיים להתחמם על הקווים לקראת התפקיד הבא או המרוץ הבא.

אבל שוב, הוא לא הסיפור. המשימות הניצבות לפתחה של מדינת ישראל בתחומי הביטחון, הכלכלה, החברה והחינוך רבות וגדולות. הצורך בממשלה רחבה הוא קריטי, אבל אף אחד לא מעוניין במוצר. תשאלו את בני.