מעבר למחדל המדיני הנורא שהוביל לטבח 7 באוקטובר, ומעבר למחדלים המנהיגותיים הנוראים שבאו לאחריו. מעבר לסירוב המופקר להקים ועדת חקירה כלשהי, תוך הפרחת תירוצים חסרי שחר והפיכת כל מוסד במדינת ישראל לשנוי במחלוקת, לא אמין או חשוד.
מעבר לחוסר הכשירות המשווע, ולמינויים ההזויים. מעבר לכל אלו, שכל אחד מהם הוא סיבה מעולה להחלפת השלטון, אנחנו הישראלים והישראליות, המדינה הזאת וכל צבאה, זקוקים בדחיפות לשינוי עמוק ולו רק כדי להפסיק כבר את מופע האימים המטורלל והמהומה היומיומית. לעצור את שגרת הפריק שואו שנגזרה עלינו על לא עוול בכפנו. שגרת התשה, שההתבטאות התורנית של ינון מגל היתה רק חלק ממנה.
אריק איינשטיין כתב ושר פעם "מישהו שיגרש כבר את התן". אבל זאת שורה תמימה. המוני ישראלים שלא חטאו ולא עוו מתפללים לאלוהי השפיות, שמישהו יכבה כבר, למען ה', את הכפתור הארור. שיישמע קליק קטן, ואחריו נשימה עמוקה, והופ - שקט יחסי. שיעבור יום שלם, נניח, בלי לרסק אף טאבו. בלי לשחוט עדר של פרות קדושות על הבוקר. לפתוח עיתון ולגלות שאף אחד לא השמיץ משפחות שכולות. איש לא העליל עלילות שווא על יריב, או ניסה לשבור את שיא הגזענות, עזות המצח או הגועל נפש. בלי שבעל תפקיד ילעג לשבורי לב שזקוקים לעזרתו.
24 שעות בלי שפה רקובה
שיעברו 24 שעות, אם נרשה לעצמנו להלך בגדולות, בלי שאף איש ציבור יתכחש בחוצפה לדברים שהוא עצמו עמד עליהם רק לפני יומיים. בלי שניחשף לשפה הרקובה, הריקה והיורקת של דמויות מלב־ליבה של קבלת ההחלטות על גורל יקירינו.
זה נעשה דחוף לאחרונה. כמאמר המשורר: הבנט די ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?! בואו חזרה ימים טובים. אפילו לביקור קצר. בואו.
גילוי נאות. ינון מגל היה פעם ידיד קרוב שלי. שמחתי בשמחותיו והשתתפתי בצעריו. כבר שנים לא החלפנו בינינו מילה, אבל מתוך כבוד לימים רחוקים נזהרתי בכבודו ונמנעתי מלהגיב על האמירות הקשות.
עוד גילוי נאות - ערוץ 14 מחרים אותי, מאז העזתי למתוח ביקורת נקודתית על האופן הבררני שבו הוא נהג לארח משפחות חטופים. אני מסתדר, תודה ששאלתם.
בשם הבוטות ושנאת הבריות
אין לי מושג מה קרה לאיש עם השנים, ואין לי עניין או מיומנות מקצועית לנסות לנתח, אבל אין לי כל ספק שהמידות שהוא אימץ עם השנים - הבוטות, גסות הרוח הקולנית, שנאת הבריות (שאינן מאמינות בעליונותו העל־אנושית של המנהיג) אינן נרשמות לו כחסרונות. להפך. הן אלו שהקנו לו את מעמדו הרם בפלטפורמות שבהן הוא משדר.
ההתבטאויות שעליהן הוא נדרש לשחרר חצי קלאץ' של התנצלות מדי יומיים-שלושה הן־הן התוצרת המבוקשת. ומי שיודע לייצר אותה בקצב התפוקה המבוקש, כמו מגל, זוכה למעמד נכבד ואיתן.
ובקיצור, איש לא עומד לפטר את מגל על דבריו הגזעניים. גם לא להשעות. תשכחו מזה. על חמישית מחומרת הדברים שהשמיע אתמול, כל מגיש אחר, בכל ערוץ אחר, היה מושעה מיידית. לפחות לכמה שבועות. לא המגיש הזה. לא בזמן הזה. לא בערוצים האלה.
ואם כבר הזכרנו התנצלות, לא היה אפשר שלא לשים לב לנוסח. גם בגוף ההתנצלות לכאורה טרח מגל לשלב עקיצה גסה. "לא התכוונתי לזה שהוא מכוער כמו קוף" - מיתממת ההודעה. כלומר, אתם קולטים, אוריך והחבר'ה, איך הכנסתי לאיזנקוט עוד אחת?
כמו שהתרשמנו מתכתובות הווטסאפ שפורסמו, בסביבת היועצים והמשמשים כדורוני נייר לעוסים מן הסוג הזה, סוחטים במיידי פרגונים ותגובות מסוג: "גדול", "הרגת", ואף "חחחחח פיפי", כאילו מדובר בכיתה טיפולית ולא במעגל שסובב את ראש הפירמידה.
ליבי־ליבי על אדם עסוק כמו גדי איזנקוט שנאלץ לפנות מזמנו, כי "חייבים לפרסם תגובה... אין מה לעשות". מאחר שבערוץ 14 נוהגים להעריך דברים על פי השאלה "עד כמה זה יהודי" (ואני דווקא בעד!), קשה לחמוק מהשאלה אם יש משהו פחות יהודי מחילול מכוער כל כך של עצם בקשת הסליחה.
המוני ישראלים מתפללים שיעבור יום שלם בלי לרסק אף טאבו. בלי לשחוט עדר של פרות קדושות על הבוקר ובלי שמישהו ניסה לשבור את שיא הגזענות, עזות המצח או הגועל
סבא וסבתא שלי עלו ממרוקו לפני 105 שנים. את סבא לא זכיתי להכיר, אבל את שמו זכיתי לקבל. הרב יעקב הלוי זצ"ל היה רב דיין ומקובל, ובפירוש לא קוף, ומי שסמך אותו לרבנות היה הרב אנקאווה זצ"ל, גם הוא על פי כל המקורות לא קוף בכלל.
סבתי המתוקה, אסתר, היתה האדם התמים והטהור ביותר שפגשתי מעודי. היא הלכה בעולם כאורחת אסירת תודה, הרבתה בצדקה ובצומות, ומי שראה את פניה בבית הכנסת ברגע שבו היו מוציאים את ספר התורה מהארון לא יכול היה שלא לתהות אם אפילו במעמד הר סיני מישהו מן הנוכחים התרגש והתפעם כל כך כמו סבתא אסתר, זכר צדקת לברכה.
אסוציאציות של גזענים
ובכל זאת, 105 שנים הן תקופה לא קטנה, ובמהלך השנים נאלצנו אצלנו בעדה וגם במשפחה לשמוע אנשים קטנים, חלקם אפילו דוברי עברית, שלא יכולים לומר את המילה "מרוקו" בלי לחשוב על המילה "קוף". וכן, קשה להם גם לומר "קוף" בלי להרהר "מרוקאים". כך עובד המנגנון האסוציאטיבי בנפשם של גזענים, כשהנקודה הגזענית ביותר היא המחשבה ש"מרוקאי" אמור לחשוב או להצביע כך ולא אחרת. וכל מרוקאי שלא עומד בציפיות הופך מייד למוקד הדיון. האם שיחדו אותו? האם הוא מנסה להתחנף? איך זה יכול להיות שהוא לא מתיישר?
האם זה מעליב? כן. את מי שמדבר שטויות כאלה זה אמור להעליב מאוד. האם זה מצער? כן! מצער ונמאס. לכולנו מגיע יותר. ולכן חשוב כל כך לשים קץ למופע האימים המתמשך. לשגרת הפרובוקציות היומיות שכל תפקידן להסיח את הדעת מהפרובוקציה של אתמול, שגם היא באה, נו, כדי להסיח את הדעת. בינינו, זה לא רק מכוער ולא רק ירוד - זה גם לא עובד. הנה, דעתנו לא הוסחה, אפילו לא לרגע. העיניים על הכדור. מישהו שיגרש כבר את התן. חלאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו