הפורעים שיכורים מהמתירנות: ישראל זקוקה למבצע בסדר גודל של ההתנתקות

דרושה פעולה רחבה שתאפשר את מה שהחוק הנוהג בישראל אינו מאפשר. המדינה צריכה למצוא את עקיפת החוק החוקית לצורך אכיפת החוק והסדר ביו"ש.

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<

הנה דוגמה ששמעתי מקצין בכיר במילואים: בסוף שנות השלושים היו נאצים אמריקנים עורכים כינוסים ומפגנים באופן חופשי. שופט הזמין את הגנגסטר היהודי הדגול מאיר לנסקי והסביר לו שקצרה ידו של החוק מלפעול ביעילות נגד כינוס שתכננו הנאצים באזור ניו יורק. לדבריו, רק פעולה אלימה וישירה, מהסוג שלנסקי וחבריו ידעו לבצע, תוכל לפזר את הכינוס לכל עבר. וזה אכן מה שקרה.

כמובן, נערי הגבעות הפורעים בכפרים ערביים ובמוסקי זיתים אינם נאצים, וגם לא קרובים לכך. אבל הם תופעה הרסנית מבחינה אסטרטגית למדינת ישראל. המציאות מורכבת, בייחוד באירועי יום שישי האחרון במסיק הזיתים. אבל בעיקרו של דבר, זו עוד אפיזודה שבה פלסטינים, תמימים ברובם, משמשים כבשר תותחים בידי אנרכיסטים ואנשי שמאל ישראלים וזרים, עם מעורבות עקיפה של ארגוני טרור, והופכים ליעד לתקיפות הפורעים.

מול הנזק הנרחב שגורמים הפורעים עומדות זרועות אכיפת החוק בישראל - צה"ל, המשטרה, שב"כ והמשפטנים האחראים על אכיפת החוק - חסרות אונים. מכאן המסקנה שדרושה פעולה רחבה שתאפשר את מה שהחוק הנוהג במדינת ישראל אינו מאפשר.

מדובר בפעולה נרחבת של יום או יומיים, בנוסח מבצע הפינוי בהתנתקות לפני 21 שנים. ייתכן שתידרש פעולה קשה יותר, משום שמבצעי ההתפרעויות האלימות כבר הפכו בשנה האחרונה לשיכורים מהמתירנות שמנהיגיהם מחדירים בהם. עד כמה שזה יישמע נורא, אין כנראה בסיס משפטי לעצור את אותם מנהיגים, ששמותיהם ידועים. מדינת ישראל צריכה אפוא למצוא את עקיפת החוק החוקית לצורך אכיפת החוק והסדר ביהודה ושומרון.

את שכרון האלימות של פורעי הגבעות, במגעיהם עם הפלסטינים, צה"ל, התקשורת וההתיישבות הלגיטימית ביו"ש, אפשר להסביר בחלקו באמצעות הסרט "החשבון החברתי", שמוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע. הסרט מתאר כיצד המנגנון הדיגיטלי של הפלטפורמות החברתיות מסוגל לגרום לרדיקליזציה של אזרחים שומרי חוק, אנשים מן השורה, בתוך שבועות אחדים ולעיתים אף פחות מכך. מערכת השיתופים וההפצה ברשתות פועלת כמו מגפה מסוכנת במיוחד.

אנחנו שומעים כל הזמן על מבצעי השפעה ודיסאינפורמציה שמופעלים בארץ לקראת הבחירות. אפשר להרגיש שקורים דברים, אבל כיצד אפשר לזהות אותם ולהצביע עליהם?

לפני כשבוע נעשתה איזו פעולה שהביאה להקת אנשי תקשורת, עם הווסטים המוכרים והמצלמות, לאזור מסוים של מסיק. אלא שלא היה שם שום מסיק ושום אירוע. הצלמים והכתבים רדפו זה אחר זה כמוכי גזזת. היתה איזו יד נעלמה שאולי סיפקה יותר מבמה לאירוע המביך. לפעמים קשה להבדיל בין הבמה לבמאי. גם פרץ הגילויים על התרעות שלא היו מצטייר כמבצע דיסאינפורמציה.

אבל קיומן של קבוצות פורעים שגורמות נזק מתמשך, בעיקר לישראל, אינו פייק ואינו דיסאינפורמציה. אנשים נפצעים, פלסטינים נהרגים.

ראש הממשלה נתניהו שונה ממאשימיו בכך שלפחות את ההתרעה של שמונה באוקטובר הוא לא פספס, וגילה מצביאות ברמה גבוהה. הפעם לא תהיה לו ברירה אלא לפעול בטרם פורענות בלתי חזויה. זה אתגר בסדר גודל של ההתנתקות, אבל בשונה ממנה, עצירת האלימות ביו"ש היא מעשה צודק וגם מועיל מבחינה אסטרטגית.