לא רק הסקרים קובעים: זה הקרב שעשוי להכריע את הבחירות

פחות משבועיים בלבד נותרו לבחירות, וכשבסקרים מסתמן כי לא צפויה הכרעה ובמפלגות מתמקדים בנתון היחיד שיכול לשנות מקצה לקצה את התמונה: אחוזי ההצבעה.

בבחירות האחרונות הצביעו 70.63 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה, שיעור דומה יחסית לבחירות שהתקיימו בשנים לפני כן. אבל השאלה העיקרית היא לא בהכרח אחוזי ההצבעה הכללי, אלא שיעור ההצבעה במגזרים המתנדנדים.

אז אילו מגמות עשויות להכריע את הבחירות – וכמה הן ישפיעו? תכף נצלול לכל אחת מהסוגיות שנוגעות לאחוז ההצבעה ברמה המגזרית – אבל חשוב לשים לב לנקודה חשובה לא פחות: ככל שאחוז ההצבעה הכללי עולה, כך בהתאמה עולה גם רף אחוז החסימה.

>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

בסיטואציה מסוימת, אחוז החסימה יכול להגיע ללא פחות מ-180 אלף קולות, הרבה יותר מ-155 אלף הקולות שנדרשו בפעם הקודמת כדי להיכנס לכנסת. מדובר באתגר משמעותי בעיקר לרשימות הקטנות, כמו עמך ישראל של וינטר, המילואימניקים-הכלכלית של הנדל וזליכה, ובסיטואציה מסוימת – אפילו הציונות הדתית וזהות שעומדת על 5-6 מנדטים בסקרים.

מצביעי ליכוד

בלשכת נתניהו מדברים כבר מתחילת מערכת הבחירות על שיעורי ההצבעה במעוזי הליכוד – ככאלו שיכולים להביא את הניצחון לימין נגד כל הסיכויים. ההשערה היא שמרבית מצביעי הליכוד שלא מתכוונים להצביע למפלגה הפעם לא עברו שינוי אידאולוגי, ותומכים כעת בגוש השני – אלא פשוט יישארו בבית כהצבעת מחאה. נתניהו מרכז מאמצים כדי להוציא אותם מהבית, בין היתר באמצעות קמפיין ״ימין או פלסטין״. לשיטת הליכוד, הרדמת הבחירות לא טובה לנתניהו.

המטרה היא לגרום לאותם מצביעי הליכוד לפחד מהאלטרנטיבה שתעלה במקום ממשלת הימין הנוכחית – בין היתר, מחשש משיתוף פעולה עם המפלגות הערביות בממשלה. אבל כמה באמת ההצבעה במעוזי הליכוד עשויה להיות משמעותית עבור נתניהו? בבחירות לכנסת ה-23, בהם הליכוד צמח לשיא של 36 מנדטים, שיעור ההצבעה במעוז הליכוד בית שאן היה 70.71%. בבחירות העוקבות, שאחריהן הוקמה ממשלת השינוי של בנט-לפיד, שיעור ההצבעה צנח ל-65 אחוזים בלבד. בבחירות האחרונות, בהן נתניהו שב לשלטון – שיעור ההצבעה צמח מחדש ל-70.66 אחוזים.

כך גם קרה במעוזי ליכוד נוספים – עפולה, שעמדה על 63% אחוזים בבחירות לכנסת ה-23 וה-25, צנחה ל-59 אחוזים בבחירות לכנסת ה-24, בהן נתניהו הודח מהשלטון. כך גם בדימונה – 62% ב-2020, 56% ב-2021 ו-63% ב-2022, באשקלון – שעמדה על 63% ב-2020, 58% ב-2021 ואז 62% ב-2022, ובקריית אתא – 66% אחוזים ב-2020, 61% ב-2021, ו-65% אחוזים ב-2022.

נכון, אלו היו שנות הקורונה – אבל נראה שלא משנה הסיבה – אחוזי הצבעה נמוכים במעוזי הליכוד הם מנבא לכישלון של נתניהו בבחירות, ואחוזי הצבעה גבוהים הם מתכון לניצחון. נתניהו רוצה לכוון שם למספרים של 2022 כדי לתת את הפוש האחרון – שיביא לשיטתו להכרעה ולניצחון הימין. הדרכים להמריץ את המצביעים שם ברורות, אבל האם הפעם זה יספיק?

חרדים

בדיחה ידועה בז׳רגון הפוליטי הישראלי היא שבערים חרדיות אחוז ההצבעה עומד לעיתים על 105 אחוזים, ואפילו המתים מגיעים להצביע. זה אמנם חלקית, אבל הגיע הזמן לנפץ במידת מה את המיתוס – שיעורי ההצבעה גבוהים משמעותית, אבל לא קרובים למיצוי של 100 אחוזים.

בבית״ר עילית, לדוגמא, נרשמו כ-80% אחוזי הצבעה בכל אחת משלושת מערכות הבחירות האחרונות, בבני ברק הם נעו בין 74 ל-77 אחוזים, ובמודיעין עילית הם נעו בין 81 ל-83 אחוזים. בחברה החרדית אכן מגיעים למיצוי משמעותי של אחוז ההצבעה – אבל רק ירידה דרסטית של ממש בשיעורי ההצבעה תפגע גם בכוחן של המפלגות.

אם אחוזי ההצבעה בערים חרדיות יירדו לאזורי השבעים אחוזים – כוחה של יהדות התורה עשוי להיפגע בכמנדט, בעוד ש״ס לא צפויה להינזק משמעותית (בין היתר, משום שריכוזי ההצבעה של ש״ס הן לא בהכרח בערים חרדיות ולא רק מקהל חרדי). אבל הבעיה המטרידה יותר מבחינת המפלגות החרדיות היא לא אי-הצבעה, אלא זליגה למפלגות אחרות – עוצמה יהודית של בן גביר מזה, והציבור החרדי של מוטי לייטנר מזה, בין היתר – כמחאה על קידום חוק ההשתמטות ועל חסימת ההשתלבות של החרדים בחברה הכללית. לצידן, גם מפלגות גם מפלגת העריקים ״צבע שחור״ ומפלגתו של הרב אברג׳יל ״אח״י״ עשויות לשרוף כמה עשרות אלפי קולות – כך שגם אם אחוזי ההצבעה יישארו פחות או יותר דומים לבחירות הקודמות, המפלגות הגדולות עלולות להיפגע.

ערבים

השאלה מספר אחת של הבחירות הללו מבחינת אחוזי ההצבעה – היא שיעור ההצבעה במגזר הערבי. שיעור ההצבעה הערבי נע למעלה ולמטה בחדות בשנים האחרונות – מ-71.5% ב-2020, דרך שפל של 44.6% בבחירות 2021 ועד 53.2% אחוזים בבחירות האחרונות, כשחלק ניכר מהמצביעים הצביעו הצבעת מחאה לבל״ד שלא עברה את אחוז החסימה.

בהתאמה, השתנה גם הייצוג הערבי בכנסת – מ-15 מנדטים להן זכתה הרשימה המשותפת ב-2020, ועד ל-10 מנדטים לשתי הרשימות הערביות בבחירות האחרונות. הפעם, מקווים בחברה הערבית – הם ינצלו את המומנטום, בזכות הקמתה (החלקית) מחדש של הרשימה המשותפת והכעס על ממשלת נתניהו ובן גביר.

ברשימה המשותפת מכוונים ל-10 מנדטים, הישג שתלוי בעיקר באחוזי ההצבעה: אם ישכילו לשחזר את ההצלחה של בחירות 2020, הם יגיעו ל-10 מנדטים ובסבירות מסוימת רע״ם ל-6, מה שיהווה שיא של כל הזמנים בייצוג של המפלגות הערביות בכנסת.

מצד שני, הכעס על העובדה שהמשותפת לא התאחדה לגמרי מחדש בהרכב המקורי עלול לפגוע בפוטנציאל ההצבעה בחברה הערבית – שחשה שהנציגים לא התעלו לגודל השעה ושמו את האגו בצד לחלוטין. בנוסף, פסילתו של סמי אבו-שחאדה עלולה גם היא לפגוע במוטיבציה של הציבור הערבי להצביע, בעיקר בקרב מצביעי בל״ד. אבל הצבעה ערבית מוגברת תבטיח דבר אחד כמעט בוודאות: אף גוש לא ישיג 61 מנדטים בלי תמיכה של המפלגות הערביות.

הצבעה מחו״ל

בגוש השינוי מקווים בשבועות האחרונים לזרם רב של מצביעים שיגיעו מחו״ל בהמוניהם – ויכריעו את הבחירות לטובת הגוש. אבל מה הסיכוי שזה באמת יקרה? בשלב זה, בישראל לא מזהים תנועה גדולה ממש של ישראלים שמתכוונים להגיע לארץ בימים הקרובים – ובמילא, ההנחה היא שיחד עם המצביעים הליברלים יגיעו גם מצביעים חרדים ואפילו מצביעי ליכוד.

בנוסף, ישראלים רבים שתכננו להגיע לארץ ויתרו על כך בסופו של דבר בשל המחיר הגבוה של הטיסות, וגם מיזמים שהיו אמורים לסייע לישראלים להגיע לארץ במחירים מופחתים בינתיים לא השיגו הצלחה גדולה. כך או כך, סדר הגודל של המצביעים הליברליים שידרשו להגיע כדי להכריע את הבחירות עומד על כ-100,000 איש, מספרים שכרגע לא נראים באופק.