נתניהו מציג: אחדות ביד אחת, בליץ חקיקה בשנייה

שני אירועים משמעותיים התרחשו השבוע בזירה הפוליטית שפותחים את הדלת לאפשרות של הקמת ממשלת אחדות רחבה לאחר הבחירות הקרובות.

האירוע הראשון היא הצהרתו של ראש הממשלה נתניהו שיפעל להקים ממשלה רחבה לאחר הבחירות. ברצף האירועים, הפרט ההיסטורי הזה נמחק מהזיכרון הציבורי אבל נתניהו תמיד העדיף שיקולים ממלכתיים ולאורך שנים להכניס בכנפי ממשלותיו השונות מפלגות המזוהות עם גוש המרכז־שמאל כגון מפלגת העבודה בראשות אהוד ברק, יש עתיד של יאיר לפיד ואף התנועה בראשות ציפי לבני.

למעשה, פעמים רבות מחנה הימין בא בביקורת כלפי ראש הממשלה על כך שהוא מכניס בשיקוליו הפוליטיים מפלגות שאינן שייכות למחנה הלאומי ובכך מעכב מדיניות ימין הלכה למעשה מתוך הממשלה.

לכן קריאתו של ראש הממשלה היא משמעותית מאוד ומייצרת לגוש האופוזיציה את האפשרות לחשב מסלול ממלכתי לאחר הבחירות.

האירוע השני היא המלצת השופטים למחוק את סעיף השוחד בתיק 4000 ובכך למעשה לסלול את הדרך חזרה לשותפות פוליטית בין המחנה הלאומי לבין מפלגות המרכז־שמאל שבשנים האחרונות החרימו את הישיבה המשותפת עם נתניהו בטענה שהוא ראש ממשלה הנאשם בשוחד.

למעשה, עם פתיחת החקירה בענייניו נתניהו מצא את עצמו מוחרם פוליטית על ידי מפלגות שבעבר ישבו איתו יחדיו באותו שולחן הממשלה. ההתעקשות הזאת של גוש המרכז־שמאל להחרים את נתניהו פגעה לאורך שנים במדינת ישראל הן בסבבי בחירות בלתי נגמרים ובהקמת ממשלות שהדירו ציבורים רבים מייצוג ועד להקמת ממשלת מיעוט עם תמיכה של מפלגות ערביות.

ערב י"ז בתמוז

העונש הקולקטיבי של כולנו הוא כמובן הפילוג הבלתי נמנע שנוצר בעקבות כך בין מגזרים וקהלים רבים שהתחילו לראות רק את האור השלילי והחסר אחד בשני ולא לחפש את האפשרות למצוא את המכנה המשותף. המלצת השופטים מסמנת רוח נכונה לרדת מהעץ של החרמת נתניהו ולשלב זרועות יחד לתיקון החברה הישראלית.

אבל בצד ההזדמנות לפתוח את הדלת לממשלת אחדות רחבה ישנה אחריות מהותית על הממשלה הנוכחית לעצור את בליץ החקיקה שאחז בכנסת רגע לפני פיזורה. לקרוא לאחדות והסכמה ביד אחת היא דבר מבורך, אך להרים את היד השנייה בעד חקיקה גבולית ושנויה במחלוקת שמטלטלת מגזרים רבים, ובכל מקרה ספק רב אם תאושר, היא דבר שפוגע מהותית בכל מסר אחר של אחדות או רוח של תקווה.

אנחנו נמצאים ערב י"ז בתמוז, והימים האלה שצרובים בנו היסטורית עם שנאת חינם שבעקבותיה חרבה ירושלים, נשרף בית מקדשנו ויצאנו לאלפיים שנות גלות הן הזדמנות מצוינת להפחית במעט את האיבה ואת אש המחלוקת ולהוביל קו של פיוס והסכמה.

לפחות בנושא הזה המכנה המשותף של כולנו הוא רחב מאוד - את הבית השלישי אסור לנו להחריב.

הכותב הוא מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת לשעבר