סיכויים קלושים שחוק הדגל החדש של החרדים יעבור בכנסת

רגע לפני הבחירות, ואחרי הכישלון בחקיקת חוק הגיוס - ש״ס דורשת לקדם את חוק יסוד: לימוד התורה, במטרה לנסות לרשום איזשהו הישג שיפצה על הכישלון בהסדרת מעמד לומדי התורה. אלא שהחוק, שבמובנים מסוימים מרחיק לכת אף מחוק הגיוס בהרחבת ההשתמטות החרדית - צפוי להיקבר קבורת חמור עוד לפני שהובא להצבעה.

הצעת החוק, שמורכבת משני סעיפים בלבד, קובעת כי "לימוד תורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי", ומציעה כי "מדינת ישראל, כמדינה יהודית, רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה. לעניין זכויותיהם וחובותיהם, יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד תורה לתקופה ארוכה כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי".

כלומר - החוק מבקש להשוות את זכויות המשרתים בצה״ל לזכויות לומדי התורה, ובכך להרחיב את תופעת ההשתמטות. אלא שמשיחות עם מקורות בקואליציה עולה תמונה חד-משמעית: הסבירות שהחוק יעבור נמוכה מאוד, בוודאי ברקע ההתנגדות הפנימית הנרחבת לחוק הגיוס.

על כן, הדרישה של דרעי אמנם עשויה להניע את קידום החוק ודיון מחודש בו - אך ודאי לא לחוקק אותו.

ח״כ דן אילוז ביקר בחריפות את החוק החרדי: "זה חוק יסוד חילול התורה, עיוות של התורה. התורה היא לא בריחה מאחריות אלא להיפך. אצביע נגד."

בציוץ המלא שפרסם אילוז נכתב: ״השבוע מנסים העסקנים החרדים להעלות להצבעה חוק שמבקש לעגן השתמטות תחת כסות של "לימוד תורה". הם קוראים לזה חוק יסוד לימוד התורה, אך יותר נכון לקרוא לזה חוק יסוד חילול התורה. אם אכן יעלה החוק להצבעה, אני אצביע נגד וקורא לכל מי שבאמת אוהב את התורה להצביע נגד.

להמציא יהדות שבה לימוד תורה פוטר אדם מהגנה על חיי עמו, זו לא מסורת ישראל. זו המצאה חדשה, מנותקת ומסוכנת שמשנה את הדי אן איי של ההלכה היהודית ושל העם היהודי.

מדינת ישראל נמצאת היום במלחמת מצווה קיומית. טובי בנינו ובנותינו מוסרים את הנפש בחזית מול אויב אכזר שרוצה להשמיד אותנו. ההלכה קובעת במפורש שבמלחמת מצווה "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". איך אפשר לעמוד מול משפחות שכולות, מול פצועים, מול מילואימניקים שקורסים תחת הנטל, ולהשתמש בתורה הקדושה כדי לברוח מאחריות? העסקנים החרדים לא מגינים על התורה, הם משתמשים בה ככלי פוליטי ציני כדי לשמר כוח, עסקנות ומנגנונים של תלות כלכלית. הם פשוט לקחו את התורה והפכו אותה לעסק.

מול העיוות הזה חובה להציב את האמת: התורה שלנו קוראת לחיי מעשה ולנשיאה משותפת בנטל. הרמב"ם פסק בצורה החריפה ביותר נגד הפיכת התורה לקרדום לחפור בו, וכתב על מי שדורש שהציבור יפרנס אותו רק כדי ללמוד: "הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת".

משמעת קואליציונית זהו ערך חשוב, וכמעט תמיד עמדתי לצידו. עשיתי חריג רק סביב חוק המעונות, שגם הוא נבע מאותו עיוות מוסרי בדיוק. אבל מול חילול השם, אין משמעת פוליטית. חז"ל לימדו אותנו ש"אין מקיפין בחילול השם". כלומר, מול ביזוי שם שמים אי אפשר לעשות פשרות פוליטיות. זהו עוון חמור שדורש עמידה איתנה ואומץ לומר את האמת בלי לגמגם".