יש רבים בימין שהימים האלה מזכירים להם את ימי ראשית 1992. קבוצה לא מבוטלת של טהרנים אידיאולוגיים מהימין שמימין לליכוד, גרמה לפירוק הקואליציה של יצחק שמיר, על רקע פתיחת משא ומתן בוושינגטון עם משלחת ירדנית-פלשתינית. התחיה, צומת וכך הלאה. התוצאה היתה איבוד השלטון לטובת הסכם אוסלו.
עכשיו מדובר במספר זעום של חברי כנסת, מהציונות הדתית, אולי גם מהליכוד, שמונעים רוב לחוק הגיוס (בלי קשר לחבלה הקבועה של היועצים המשפטיים בכנסת). זה למעשה פירוק "הגוש" עם החרדיות וגלישה לבחירות. אבל יש הבדל בלוחות הזמנים. ב-92' הקדמת הבחירות היתה מנובמבר ליוני. ההפסד בבחירות נקשר להקדמתן, אך הליכוד היה מפסיד בכל מקרה. השנה מדברים על הקדמת הבחירות בחודש וחצי בערך. כך שהסיפור העיקרי טמון במטבע הלשון החדש - "אין אמון" - מצד החרדים.
אין ספק שראש הממשלה התכוון ורצה להעביר את חוק הגיוס. עובדה שהחליף את אדלשטיין בבועז ביסמוט. אבל הזכרון קצר, וראייה פוליטית ולאומית היא מצרך נדיר. הלקח של פירוק אחדות הגוש נשכח. גם התוצאות של הקמת ממשלת בנט-לפיד - ממשלה פוסט ציונית שנשענה על הווטו של מנסור עבאס - כבר התפוגגו בזכרון וזה רק ארבע שנים.
לראש הממשלה אין טעם לגרור את הפוליטיקה הקואליציונית בכוח עד לסוף חודש אוקטובר. באופן שלא מובן לאנשי האקדמיה והפרשנים, דווקא הימין שהם מכנים בתור "המשיחי", יחד עם הליכוד והחרדים, הוא החלק שמייצג את הדמוקרטיה הליברלית בישראל. ואילו השמאל - מאיימן עודה ועד נפתלי בנט, ליאור חורב ויאיר לפיד מייצג את הדמוקרטיה הטוטליטרית.
רואים את זה בהתבטאויות הברוטאלית, המאיימות וחסרות האחריות של אהוד ברק, יאיר גולן ונפתלי בנט. הליברליזם הוא התהליך הפוליטי הפרגמטי של ניסוי וטעיה ('מקורותיה של הדמוקרטיה הטוטליטרית'). בשמאל ובמערכת המשפט "הפוליטיקה" היא מלה גסה ואסורה, בעוד שהיא לב החופש והדמוקרטיה. נפתלי בנט איים באחד הראיונות שלו על משרתי המדינה, לרבות ראש השב"כ דוד זיני. השמאל מקים עכשיו גוף שיטור שנועד להלך אימים על הבוחרים בקלפיות.
בחירות בחודש ספטמבר יעלו שוב את השאלה: מי נתפס פחות מאורגן בטווח הקצר הזה של שלושה חודשים. הימין כרגע לא נראה טוב. הציונות הדתית בראשות סמוטריץ' קיבלה בקדנציה הנוכחית מעל ומעבר לכל חלום שלה, בבנייה, בביטחון ביהודה ושומרון ובחזרה לישובים מפונים. הישגים אדירים למדינת ישראל. אבל זה לא מספיק עבור הטהרנים התורנים שנפלו קורבן לתעמולה נגד החרדים בנושא הגיוס.
החרדים תרמו למלחמת התקומה יותר מגדי איזנקוט, גנץ, נפתלי בנט ולפיד. פשוט משום שאיפשרו קיום של ממשלה יציבה יחסית שבלעדיה צה"ל היה מתבצר עכשיו על הקו הירוק ברצועת עזה והקנים של כוח רדואן היו מציצים לחלונות של מרגליות. התרועה אתמול של אהוד ברק היא ברוח המפלגה הדמוקרטית. זו המפלגה האחות של השמאל הישראלי. מעריץ היטלר ניק פואנטס הגדיר את עצמו לאחרונה כ"דמוקרט מתון" שאיננו ווקיסט; ומעריץ הנאציזם גרהם פלטנר הוא מועמד הדמוקרטים לסנאט ממדינת מיין, ועל חזהו מקועקע צלב קרס.
סיכוייו של הליכוד ישתפרו אם ידע לעצור את הגוטליביזם שבתוכו ולגייס מחדש לזירה הציבורית את גדעון סער, גלעד ארדן, בחיזוק המועמדים שראש הממשלה יבחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו