יותר מ-100 בני ובנות משפחות שכולות חתמו היום (שלישי) על מכתב פתוח לחברי הקואליציה בדרישה חריפה: להימנע מהגעה לבתי העלמין ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שיצוין בשבוע הבא.
ערוץ הכנסת
במכתב, שהופץ לחברי הכנסת, כתבו המשפחות: "אל תגיעו לנאום סמוך לקברי יקירנו, מקום מנוחתם איננו במה פוליטית להעברת מסרים מפלגים".
בהמשך המכתב החריפו הכותבים את הטון והדגישו את הפער בין השיח הציבורי לבין תחושת המשפחות בשטח: "אל תהפכו את היום הזה לבמה, אל תהללו הקרבה ותקדשו את המתים. אתם אומרים לנו 'ליבנו עמכם', אבל הלב לא נמצא במקום שבו מתקבלות החלטות - כי אם הוא היה שם לא היו מצטרפות אלינו עוד ועוד משפחות. אל תבקשו מאיתנו לשאת את כאבנו בזמן שאתם מייצרים את הכאב הבא".
לצד הפנייה המקוצרת, צורף גם נוסח מלא של המכתב שנשלח לחברי הכנסת ובו נכתב בין היתר "אתם מדברים על גבורה. אנחנו חיים עם התוצאה. אל תביטו בנו ביום הזיכרון, אם למחרת אתם חוזרים לאותה דרך".
גם בזירה הפרלמנטרית נשמעו הבוקר קולות דומים. ישראל שור, אחיו של סגן אבידע שור שנפל במבצע אביב נעורים בלבנון בשנת 1973, נאם בוועדת הכספים של הכנסת ואמר: "אני מבקש, ואפילו דורש מכם שלא תבואו. אל תביטו בנו ביום הזיכרון, אם למחרת אתם חוזרים לאותה דרך. אם בחרתם לדבר - תאמרו את האמת. יש לכם אחריות, כי ההחלטות שלכם לא נשארות בפרוטוקול, הן נכתבות על המצבות של היקרים שלנו".
הקריאה הנוכחית מצטרפת לשורת מחאות שנרשמו בשנים האחרונות סביב הגעת שרים וחברי כנסת לבתי העלמין ביום הזיכרון. מאז 2023, על רקע המחאה הציבורית, נרשמו עימותים בין משפחות שכולות לנבחרי ציבור בטקסים שונים. גם בשנים שלאחר מכן - ביום הזיכרון הראשון לאחר מתקפת שבעה באוקטובר ובשנה שלאחריה - נמשכו המחאות והעימותים, כאשר חלק מהמשפחות דרשו מנבחרי הציבור להימנע מהגעה לבתי העלמין.
החותמים על מכתב המשפחות השכולות לשרים
המכתב המלא
חברי הכנסת שלום
יום הזיכרון – יום שלישי 21.4.26 ה' באייר תשפ"ו
אנו, בני ובנות משפחות שכולות — ששילמו את המחיר הכבד ביותר, וממשיכים לשאת אותו מדי יום, פונים אליכם:
אל תגיעו לנאום בבית הקברות בסמוך לקברי יקירנו. מקום מנוחתם איננו במה פוליטית להעברת מסרים מפלגים.
אל תהפכו את היום הזה לבמה.
אל תהללו הקרבה ותקדשו את המתים.
יקירינו לא ביקשו למות.
הם היו חיים עם שמות, עם פנים.
מותם אינו סיפור. הוא אובדן.
אתם מדברים על גבורה.
אנחנו חיים עם התוצאה.
אתם אומרים “ליבנו עמכם”.
אבל הלב איננו במקום שבו מתקבלות ההחלטות, כי אם הוא היה שם
לא היינו מצטרפים לעוד ועוד משפחות.
אל תבקשו מאיתנו לשאת את כאבנו
בזמן שאתם מייצרים את הכאב הבא.
אל תביטו בנו ביום הזיכרון,
אם למחרת אתם חוזרים לאותה דרך.
אם בחרתם לדבר,
אמרו את האמת:
הדרך הזו מייצרת עוד שכול.
ואם יש לכם אחריות, שנו אותה.
זהו הכבוד היחיד שאנו מבקשים ליקירינו, וזו האחריות היחידה שמוטלת עליכם.
בברכה,
קבוצת משפחות שכולות
